ממציאים את הגלגל מחדש
זה סיפור על תוכנית ריאליטי שהפכה לתופעה חוצת יבשות, מגדרים וגילים: בכל פרק מייק הסוחר קונה רכב, אלביס המכונאי הופך אותו לפנינה שיוצאת לשוק למכירה – ומעריצים מ־120 מדינות ברחבי העולם שומרים אמונים לפורמט כבר 20 שנה. עינב שיף ביקר בסט של "השיפוצניקים" את הצמד המוטורי המפורסם ביותר בעולם, וניסה להבין את סוד ההצלחה המפתיעה: "אנחנו בסך הכל מתקנים מכוניות, ולפעמים מסתכלים עלינו כאילו אנחנו הביטלס"
פרסום, ודאי שמתם לב, משנה את החיים של האנשים שהשיגו אותו. חוץ מדרישות המינימום (סלפי וסרטון ברכה לבר־מצווה של הבן־דוד מדרגה שנייה, אבל "אצלנו כולם כמו אחים"), השף יצטווה לתת מתכון על המקום, הסטנדאפיסט לספר בדיחה היסטרית וכן הלאה. אבל כשאתם מומחים לתיקון ולשיפוץ מכוניות עם תוכנית שמשודרת כבר 20 שנה ב־120 מדינות מסביב לעולם, הציפיות מכם כבר משתנות בהתאם.
"פעם נסעתי עם רכב עתיק, שלא היה שלי, והוא התקלקל", מספר מארק פריסטלי, המכונה "אלביס" (עוד על כך בהמשך), שעושה פלאים ברכבים עתיקים במסגרת "השיפוצניקים", המוכרת גם בשמה המקורי - Wheeler Dealers. כמו כל אדם שמכוניתו שבקה, אלביס ירד לשוליים אבל בגלל שהמכונית לא הייתה שלו, היא גם לא הייתה מצוידת כראוי. "לא היו לי כלים, אז נאלצתי להתקשר לשירותי חירום שעוזרים במצבים כאלה".
הסנדלר הלך יחף.
(צוחק) "אז באמת בא מישהו. אבל מה לעשות שהוא גם זיהה אותי וישר חזר לרכב. הוא חשב שאם אני שם, מה כבר יש לו לתרום. צעקתי לו "היי, מה אתה עושה? תחזור!"
גם מייק ברואר, הסוחר הממולח שתפקידו לאתר מכוניות עם סיפור מעניין וסיכוי להימכר ברווח, צבר מספיק סיפורים דומים. בכל זאת, הקילומטראז' שלו ב"שיפוצניקים" מתחיל מהיום הראשון שלה, אי שם ב־2003. "פעם אחת נסעתי באוטו וראיתי בשוליים עלמה במצוקה. אז עצרתי בצד כדי לעזור לה, אבל ברגע שהיא זיהתה אותי היה לה יותר דחוף להצטלם איתי מאשר לפתור את הבעיה באוטו. בכל זאת, בשלב מסוים אמרתי 'בואי נראה מה קרה'. התברר שזאת בעיה קלה במנוע, באמת שום דבר. פתאום בעלה הגיע – והוא רעד כמו עלה כשהוא ראה אותי".
אנשים עם פרופורציות.
מייק: "זאת תגובה מאוד מוזרה. אנחנו בסך הכל מתקנים מכוניות, ולפעמים מסתכלים עלינו כאילו אנחנו הביטלס".
האתגר: למכור ברווח
עד שמייק ואלביס יחליטו מי מהם זה פול מקרטני ומי ג'ון לנון, נאמר לכם להדק חגורות וברוכים הבאים לאזור אוקספורדשייר, כשעה וחצי מלונדון. שם, בתוך אזור תעשייה עם יותר שטחים ירוקים ממה שרואים ברוב תל־אביב, שוכן המוסך שבו מתחוללת תוכנית טלוויזיה שהפכה לתופעה חוצת יבשות, מגדרים וגילים.
"השיפוצניקים" נולדה בבריטניה כמובן, אז הובילו אותה ברואר והמגה־מוסכניק המיתולוגי אד צ'יינה. לאחר שתפסה תאוצה גם בארה"ב היא עברה להצטלם שם, נוכח הפוטנציאל, עד החזרה לבריטניה ב־2021, בחסות הקורונה. צ'יינה נפרד מהפורמט המצליח בעונה ה־13 ואלביס נמצא במשמרת מאז שהתוכנית שבה הביתה, ב־2021.
למי שטרם נחשף, "השיפוצניקים" (העונה החדשה תעלה ב־20.4 בערוץ דיסקברי פלוס ללקוחות yes ו־Sting TV) היא תמצית הפוטנציאל של ז'אנר הריאליטי: רעיון פשוט, חד, ביצוע כיפי והקפדה על איזון בין המקצועי למבדר. בכל פרק מייק הסוחר קונה רכב מעניין (מבחינת המודל, שנת הייצור או גלגוליו עלי אדמות) בסכום צנוע (הסכום הכי גבוה עד כה היה 35,000 דולר, לרוב זה הרבה פחות) ומעביר אותו לטיפול הצוות בראשות אלביס, בעברו מכונאי בליגת האלופות של המכונאים — קבוצת מקלארן של פורמולה 1. ואחרי שאלביס והצוות מסיימים את המלאכה, מייק חוזר כדי למכור את הרכב, והאתגר הוא כמובן לעשות את זה ברווח.
אבל עכשיו המשימה שלהם היא לשכנע עיתונאי, שבקושי יודע להחליף גלגל, שהכל לגמרי אמיתי. "אתה פה בסדנה", אומר מייק בעודנו יושבים בפינת החלל המרשים והבוהק, רחוק מאוד מהדימוי המוכר של מאורות צפופות שטובעות בשמן וגריז. "הנה", הוא מצביע לכיוון המרכז, שם מכונית תלויה באוויר במסגרת העבודה עליה, "הכל אמיתי. הסדנה אמיתית, המכונאים אמיתיים וגם הבן אדם שאני מוכר לו את המכונית הוא אמיתי. אני סוחר שמוכר 400 מכוניות בחודש. הדבר היחיד שהצופים לא תמיד רואים זה את האנשים שעובדים על המכונית בזמן שאני ואלביס מדברים מול המצלמה".
אז אין התערבות הפקה?
"ההפקה אומרת לנו מתי להתחיל לעבוד בבוקר, מה אנחנו אוכלים לצהריים ומתי מסיימים. כל השאר – זה אני ואלביס. אנחנו כמובן מדברים עם העורכים מה יעשה תוכנית טובה ומה יעשה מכונית טובה. ההפקה שומעת מה החלטנו וזהו".
אלביס: "ההפקה יותר תחליט מה מתוך כל העבודה שלנו יראו, כי אי־אפשר להראות הכל. תאמין לי, היה לנו הרבה יותר קל לעשות את התוכנית הזאת אם היא לא הייתה אמיתית. לפעמים אפילו היינו רוצים שזה יהיה ככה. אבל זה לא. אנחנו חייבים לשמור אותה אותנטית".
אני מניח שהשאלה הזאת צצה גם בגלל שהאינטראקציה עם הקהל השתנתה. "השיפוצניקים" עלתה בעולם ללא סמארטפונים ורשתות חברתיות. היום יש ממש קהילה סביב התוכנית, אבל זה כולל גם בחינה מדוקדקת של כל מה שקורה בה.
מייק: "וזה ממש חשוב לנו. יש לנו נוכחות גדולה ברשתות החברתיות, והקהל הוא הראשון להגיד לנו מה טוב וגם להגיד לנו מה רע. ביום שלישי בבוקר, דבר ראשון למחרת השידור, אנחנו נדבר על הפידבק שקיבלנו ונבדוק מה היה לא בסדר ונלמד מזה. אז כן, הקהל מעורב מאוד. זה אחד המפתחות להצלחה של התוכנית: הקהל אומר איזו מכוניות הם היו רוצים לראות, איזו עבודה אלביס צריך לעשות, הכל".
זה גם יכול להיות מעצבן.
"ממש לא. אנחנו רושמים הכל ולוקחים את זה בחשבון".
אלביס: "תחשוב שגם בעבר, ההפקה או הערוץ המשדר היו משקיעים הון בסקרי שוק וקבוצות מיקוד וכו'. ועכשיו אתה יכול לקבל את אותו מידע על המקום".
מייק: "אגב, אני מאוד שמח להגיד שרוב התגובות הן חיוביות. זאת הסיבה שהתוכנית שורדת".
אני מניח שגם המגוון של הקהל משתנה. למשל, האם יש יותר צופות? כי בכל זאת, מכוניות זה עולם שעדיין נתפס כשיגעון של בנים.
אלביס: "אנחנו מקבלים פידבק די מפורט לגבי מי הצופים, מאיפה הם בעולם ובני כמה הם. ואנחנו רואים שיש יותר נשים וגם ילדים, אגב. וזה מאוד נחמד לראות שהשינויים שעשינו בתוכנית, כמו לתת לה גוון יותר סיפורי, מביא קהלים חדשים. כי זאת לא תוכנית שהיא רק לחולי הגה, ואתה לא חייב להיות אדם טכני כדי ליהנות ממנה".
אז מה באמת הופך אותה למה שהיא? איפה לשים את האצבע?
מייק: "התשובה פשוטה: אלה המכוניות. רק המכוניות. כדי לשרוד 20 שנה אתה צריך להפוך את המכונית לכוכבת. התפקיד שלי ושל אלביס זה לעשות את הכי טוב שאפשר עם המכונית. אנחנו לא דואגים לאיך שאנחנו נראים ואיך אנחנו יוצאים, פשוט מאוד אכפת לנו מהתוכנית ומהמכוניות ומהסיפור שיש להן לספר. זה היה ככה כל השנים".
אלביס: "זה שילוב מאוד נחמד של הוראות טכניות מעמיקות שעוזרות לאנשים לצופים להבין שזה לא כזה מפחיד כמו שזה נראה, וגם יש סיפור מאחורי כל מכונית. זה אתגר, יעד, משהו שאפשר להיאחז בו. אנשים רוצים לדעת איך זה נגמר".
איך תוכנית על רכבים משתלבת בעולם ששם יותר דגש על הגנת הסביבה?
מייק: "זאת שאלה מאוד חשובה והתשובה היא שאנחנו תוכנית המחזור האולטימטיבית. אנחנו לא הורסים יער או כורים בטריות כדי לבנות מכוניות. וזה קודם כל כי אנחנו מודעים לטביעת הרגל הפחמנית שאנחנו מותירים בעולם. לפעמים אנחנו גם לוקחים מכונית ישנה והופכים אותה להרבה יותר ידידותית לסביבה. אבל זה מקרה ספציפי. בכלליות התוכנית כולה מעודדת מחזור".
אלביס: "אנחנו עושים מה שאפשר כדי להימנע מלגרוט מכונית. יש מקרים שבהם מרוב בעיות כבר היה הרבה יותר קל להיפטר מהרכב. אבל כל הקטע של התוכנית הוא לשמור מכוניות במצב פעולה סביר, בין השאר כי יש לזה ערך סביבתי".
נושמים עשן בוכנות
גם 220 מכוניות שנקנו ונמכרו לעיניהם של מיליוני צופים וצופות לא גרמו למייק לאבד אפילו מיליגרם מהנחמדות שלו. הוא מרבה לשאול שאלות, מתלוצץ עם יתר העיתונאים שבאו לסיור המיוחד (שבו נאסר עלינו לצלם את המכוניות שיופיעו בעונה החדשה, כי מבחינת המעריצים זה כמו ספויילר ל"יורשים") ומשיב בסבלנות ובהומור לכל שאלה. אלביס מעט יותר מופנם ממנו, אבל נדיב ונעים לא פחות: הוא מרחיב ברצון על כל פרט בסדנה גם מחוץ לחלק הרשמי של הראיון, נאות להשתתף בצילומים לא בדיוק תפורים על המילימטר ונהנה להפגין את הדינמיקה המצוינת שלו עם מייק גם בחלק של הסמול־טוק.
שניהם חיים ונושמים עשן סמיך של בוכנות מגיל צעיר. מייק, למשל, היה רק בן 15 כשקנה את המכונית הראשונה שלו תמורת 25 פאונד והשקעה של עוד 300 בשיפוצים, כדי למכור אותה ברווח יפה מאוד. אבל, מתברר, המסע שלו התחיל הרבה קודם. "לא הייתה לי ממש ברירה", הוא מספר, "הגעתי ממשפחה שאוהבת רכבים וזה היה מסביבי כל הזמן. אבא שלי לימד אותי מגיל שבע בערך איך בונים מכונית ומטפלים בה".
לאלביס זה לקח קצת יותר זמן. קודם לכן הוא בכלל היה צריך לקבל את הכינוי אלביס מהסיבות הסתמיות ביותר: בבית הספר שבו למד היו הרבה בנים בשם "מייק" ובגלל ששם המשפחה שלו נשמע דומה ל"פרסלי", אז הלכו על "אלביס". אז אחרי שנסגר על הכינוי אבל לא היה לו שום תכנון להיות מלך הרוק, הוא הבין שמה שמרתק אותו היה היכולת לנצל את הידע הטכני כדי לגרום למכוניות לעוף על המסלול.
בתום הלימודים באוניברסיטה על טכנולוגיה של רכבים ממונעים הוא התמחה ועבד בקבוצות מרוצים בבריטניה, עד שהתגלגל בסוף הניינטיז למקום שאליו רבים מצליחים להגיע רק בחלומות: קבוצת עילית במרוצי הפורמולה 1. שם, במקלארן, הוא עבד במשך עשור עם נהגי־על כמו מיקה האקינן, פרננדו אלונסו, קימי רייקונן וכמובן האחד והיחיד — לואיס המילטון. אלביס היה כבר בתפקיד בכיר בצוות הטכני כשהמילטון זכה באליפות הראשונה שלו ב־2008.
חשוב להבין: מכונאי בכיר בצוות של קבוצת פורמולה 1 הוא לפעמים כל ההבדל בין עוד נהג מרוצים מוצלח לבין אלוף העולם בספורט שמרתק אליו מיליונים והסכומים שמתגלגלים סביבו בהתאם. בלי מישהו כמו אלביס, שיטפל תוך פחות משלוש שניות ברכב שאמור להגיע ל־350 קמ"ש, עדיף כבר לדפוק את הראש בפקקים של איילון.
ואכן, אפשר לראות שגם 14 שנה אחרי שעזב את מקלארן (וב־2017 אף הוציא את "המכונאי", ספר מעניין על חייהם של הפועלים השחורים של הענף הנוצץ), אלביס נדרך כשהוא נשאל על הרגע הזה: מכונית־חללית בתקציב אסטרונומי שועטת לתוך מה שמכונה ה"פיט־סטופ", האזור שבו הרכב עוצר לטיפול כדי שיוכל להמשיך הלאה עד לניצחון. עצירה קצרה מדי עלולה להסתיים באסון. עצירה ארוכה מדי עשויה להוביל להפסד. והפער בין שני הקצוות עומד על אלפית השנייה.
"זאת החוויה הכי מופלאה בעולם", אומר אלביס והעיניים שלו נוצצות. "הלחץ שאתה מרגיש בכמה שניות הוא אדיר. כשהמכונית מפציעה ממש לפניך - והמנועים אז היו הרבה יותר רועמים - והמכונית רק 12 אינץ' ממך, אז החום שנפלט מהרכב ממש חורך את חליפת האש שלך. וזה פשוט מרעיד אותך עד העצם. במצב כזה כל החושים שלך מגיעים עד הקצה, כי אתה יודע מה מונח על הכף וכמה מדויק זה צריך להיות – בשביל הבטיחות של הנהג ובשביל הניצחון. ואז המכונית נוסעת. עכשיו כל מה שתיארתי לך עובר ככה (נוקש באצבעות). וכל האדרנלין יוצא ממך ואתה רועד".
מייק מקשיב באמפתיה לחברו מתאר את אחד מרגעי השיא של הקריירה שלו, שאותה עזב כדי להפוך לפרשן ספורט וכן למכונאי הראשי של קבוצת המירוצים שנקראת "השיפוצניקים". ובאותו רגע הוא כמובן עושה את מה שהכי מצופה ממנו. "אתה רוצה לשמוע על הקריירה הקודמת שלי בתור מג'יק מייק?" הוא אומר ואלביס מתפוצץ מצחוק מהמחשבה על הבחור לצדו בתור חשפן סטייל סדרת הסרטים בכיכובו של צ'אנינג טייטום. "אתה עומד על הבמה מול אלפי נשים שצורחות ופשוט נכנס לקצב", ממשיך מייק בלי להתבלבל, "האדרנלין דומה למה שאלביס תיאר כרגע".
מיהו פראייר
כשהם נשאלים לאן עוד יש לסדרה להמשיך אחרי תקופה כל כך ארוכה, לשניהם התשובה די ברורה: לתקן עולם וליתר דיוק את המכוניות שמסתובבות בו. "אתה נוגע בנקודת התורפה של השיחות שלנו עם הרשת", אומר מייק, "אז אני מבקש שתביא את הדברים האלה לדפוס: "יש לנו מעריצים בכל העולם ואנחנו רוצים לקחת את התוכנית אליהם. היינו רוצים לבקר בישראל, לתקן שם מכוניות, לעשות את אותו דבר באוסטרליה, בולגריה, דרום אמריקה, איפה שאפשר".
בישראל ישמחו לראות אתכם, אבל אם ככה יש מילה בעברית שאני חייב ללמד אתכם: "פראייר". במקרה של מייק, הכוונה למישהו שאפשר למכור לו רכב בשווי מופרז. במקרה של אלביס זה להיות המוסכניק שמנצל חוסר ידע כדי לקחת עוד כסף.
מייק: "קוראים לזה 'פראייר'? אגב, איך קוראים לתוכנית בישראל?"
"השיפוצניקים".
מייק: "ברומניה זה משהו כמו 'בוחרי המכוניות'. העיקר שיודעים שזה גם Wheeler Dealers".
הדימוי הבעייתי של סוחרי ומתקני מכוניות, זה משהו שאתם מתמודדים איתו?
מייק: "בעסקי המכוניות יש גם אנשים רעים, אבל אני הפנים של תוכנית טלוויזיה בינלאומית ואני גם סוחר מכוניות טוב, כך שאין לי שלדים בארון. אתה יודע למה? כי אבא שלי אמר לי להיות כזה. והאמת שזה יותר קל היום, כי כל מקום שאתה נכנס אליו מקבל ביקורת מהלקוחות: מוסך, חנות חלפים וכו'. אז כמעט לא נותרו נבלים, כי כולם חייבים ביקורות חיוביות".
אלביס: "בצד המכני ברור שאפשר לרמות, אבל אם זה מה שאתה עושה אז תוך כמה זמן משהו יתפרק וזה יחזור אליך. היום אתה לא יכול לבנות ככה קריירה, כי יעלו עליך מהר. זה נראה כמו משהו מהעידן העתיק".
