מי אחראי
הטלת האחריות לפיגועים על ערפאת, במיוחד כשהיא באה מפי שרון, אינה קבילה. על רה"מ האחריות למנוע מערפאת את האפשרות לקטול, ואת הסיכוי להפיק מכך הישגים
בהצהרה, שאולי התכוונה להשמע נועזת ונחושה, הטיל אריאל שרון את האחריות לרצח התינוקת בחברון על יאסר ערפאת. אזרחי ישראל המזועזעים והזועמים אמורים, כנראה, לדעתו, להפנות את כל הזעזוע והזעם שלהם כלפי הטרוריסט הסופני בעל השפתיים הרועדות, ולהשתכנע שהוא, ורק הוא, אשם בירי הצלף הפלסטיני אל ראשה הענוג של שלהבת פס הקטנה.
הטלת אחריות פיגועית על ערפאת אכן התקבלה, עד לפני חמישה חודשים, כנועזת ונחושה. אחרי שבע שנות אוסלו הראשונות, בהן התמידו ממשלות ישראל בהכחשת הקשר הישיר בין הרשות הפלסטינית ובין ארגוני הטרור שלה, היוותה הפניית אצבע ממשלתית מאשימה אל עבר הראיס את החידוש של המלחמה הנוכחית. אהוד ברק הוא שהנהיג את החידוש הזה מאוקטובר האחרון והלאה, והירבה לתקוף את ערפאת במילים נועזות ונחושות להלל, ואפילו איים להפסיק לראות בו פרטנר.
כך סימן ברק, לראשונה מאז חתימת הסכמי אוסלו, את תחילת היגמלותה של ישראל ממנהגה הכפייתי המגונה והמטופש למדי, לנהל שיחות שלום עם אויביה בעודם נלחמים נגדה.
עכשיו, לעומת זאת, מתקבלת הטלת האחריות על ערפאת כנדושה ומעצבנת. במיוחד כשהיא באה מפיו של אריאל שרון, שלא נבחר לראשות הממשלה אלא כדי להפוך את האצבע המאשימה של קודמו לאצבע שיודעת גם ללחוץ על ההדק.
יאסר ערפאת אינו אחראי לרצח התינוקת בחברון. ראש ממשלת ישראל הוא האחראי לכך, וכלפיו רשאי עכשיו הציבור להפנות הן את הזעזוע והן את התקווה הנואשת שכל זה יגמר סופסוף.
על ערפאת, כמנהיג העם הפלסטיני, מוטלת רק האחריות להגן על האינטרסים של בני עמו. כיוון ששלטונו המושחת נכשל בכינון היסודות למדינה פלסטינית מתוקנת, ולא הביא על נתיניו האומללים אלא עוני משווע ותסכול עמוק, לערפאת יש מלוא הזכות לנסות ולאושש את מעמדו על ידי תקיפת אזרחי ישראל בכל דרך שנראית לו. משתלם לו להורות לצלפיו המיומנים לקטול פעוטות יהודים מעל גבעת אבו-סנינה בחברון, משתלם לו להורות לתותחניו להפיל פגזי מרגמה על יישובי גוש-קטיף ועל נחל-עוז, משתלם לו להורות לחבלניו לפוצץ עוברי אורח ברחובות ירושלים או בכל עיר אחרת. וזכותו לנסות להפיק מכל התוקפנות הרצחנית הזאת את מרב ההישגים המדיניים שהוא מעוניין להשיג.
על ראש ממשלת ישראל, לעומת זאת, מוטלת האחריות למנוע מערפאת הן את האפשרות לקטול, לפוצץ ולהפגיז, והן את הסיכוי להפיק מכך הישגים. תם עידן אוסלו, עידן הפקרת ביטחונם של אזרחי ישראל בידיו המגואלות בדם של רב המרצחים מטוניס. הביטחון הזה מופקד עתה בידי ראש ממשלת ישראל ורק הוא, על כן, נושא באחריות לכל יום נוסף של העדרו.
את ההורים של תינוקות כמו שלהבת ז"ל לא מעניין האינטרס האמריקני שעל פיו אמור שרון להמשיך ולהתייחס אל ערפאת כאל קבלן-ביטחון לפחות עד סוף הפסגה הערבית, או לפחות עד לאחר יום האדמה, או לפחות עד שישפך, חס וחלילה, דמם של ילדים יהודים נוספים.
למשפחות היושבות במקלטים במושב מורג אין כוח לשמוע שמדובר ב"עליית מדרגה", ולתהות כמה מדרגות נוספות יש לגורד השחקים הזה.
ועדיין ישנם בארץ הזאת אנשים שחושבים בכל זאת לנסוע לעבודה, לערוך קניות או לצאת למרפסת, והם רוצים לדעת שאריק שרון עושה הכל, אבל ממש הכל, על מנת שהם ישובו מן המבצעים המסוכנים הללו בשלום.
