"משבר האקלים גורם לכל קונפליקט שקיים בעולם להחריף"

זקופה וגבוהה, שיערה כרעמת אריה, לרגליה נעלי סטילטו בוורוד עתיק שמתמירות אותה עוד ושאספה מהרחוב ("אין לי מושג כמה רגליים הלכו בהן, יפות נכון?"), ועם חיוך ג'וליה רוברטסי על פניה היפות – כך נכנסת השחקנית תמר עמית יוסף בדלת, והקירות כאילו זזים לכבודה. "יש לי היום יום הולדת, בגלל זה העקבים, שלא תחשבי שאני הולכת ככה תמיד", היא ממהרת להצטדק כדרכן של מי שפורצות את השורות, והנוכחות שלה גולשת גם אל המרפסת.

כשקוראים את הרזומה שלה, צריך לקחת אוויר כי לא ברור מתי עמית יוסף בכלל עוצרת כדי לנוח. היא בזוגיות של שמונה שנים עם ליאור אלפנט, שמתעסקת במדיניות של תרבות ומגדר ("אשתי הגאונה", היא קוראת לה ובמהלך השיחה שולפת את הטלפון ומנשקת את תמונתה ואת תמונת בתם התינוקת, עלמה שחוגגת חודשיים), ומהיום שזוכרת את עצמה – חיה את הבמה.

עם אמא שחקנית – יעל עמית ("יו־ס־הף", מ"מוצ"ש" עם ספי ריבלין), אבא כותב ובמאי – מיכאל יוסף, ודודה שהיא שדרנית מיתולוגית – רויטל עמית – מה הפלא שבגיל 29 עמית יוסף מדבבת (בילדותה דיבבה בטלטאביז!), מקריינת, כותבת ומעלה מחזות לנוער ולמבוגרים, משחקת בטלוויזיה (מגאליס והאי ועד לנטפליקס העולמית, לצד שירה האס ב"המורדת") וגם בתיאטרון ("תפוחים מהמדבר" המצליחה בבית ליסין לצד תיקי דיין).

ועכשיו "השונית", הצגה חדשה ומסקרנת שכתבה, ביימה ועשתה לה כוריאוגרפיה, עולה בצוותא. "זו פנטזיה על נשים ודגים, והסיפור נע בין אילת ליפן ובין היבשה לים ומבוסס גם על סיפורים אישיים שלי ושל השחקניות, על זיכרונות ילדות והמקום שלנו כנשים בעולם. שילבתי גם תכנים דוקומנטריים על יצורי ים", היא מספרת ומסבירה שאת הכל עשתה במסגרת תיאטרון אקו־פמיניסטי. למעשה, חוץ מאשר אהבה, אקולוגיה ופמיניזם הם שני הנושאים המרכזיים שמעסיקים אותה כיום.

שזה בא ביחד.

"נכון. עבורי זה מאוד בא ביחד, את המשקפיים הפמיניסטיים שלי הרכבתי לפני כמה שנים, ואליהם התווספו גם המשקפיים האקולוגיים שהם חלק מאותה מערכת. ההצגה עוסקת במנגנוני השליטה שמופעלים על נשים ועל בעלי חיים בחברה שלנו ובקשר ביניהם. למשל, באלימות שאנחנו עלולות להפנות האחת כלפי השנייה וכלפי חלשים מאיתנו כשתקרת הזכוכית לוחצת והשטח שלנו לפעול מצומצם.

"משבר האקלים הרי גורם לכך שכל קונפליקט שקיים בעולם מוחרף, אם לא נשנה את דרך ההתנהלות שלנו נחווה יותר אסונות טבע שלא תהיה לנו דרך להתמודד איתם. אנחנו כבר רואים איך המדינה מפגרת מאחור במה שקשור בחיזוק תשתיות מול רעידות אדמה, הרי אנחנו יושבים על השבר הסורי אפריקאי, אנחנו יודעים שתהיה פה רעידה חזקה, אבל המדינה שאננה. ויש שאננות גם מול אסונות טבע בסדר גודל שקשה לנו לדמיין, וכמויות של פליטים שיציפו את כל העולם בגלל זה".

את כולך בתוך זה. את אש.

"נכון, ואני שונאת כשהמדינה לוקחת את זה לאחריות אישית ומגלגלת את זה על האזרח הקטן, אומרים לו 'תמחזר ויהיה בסדר'. לא, לא יהיה בסדר, המדינה צריכה לעבור לאנרגיה ירוקה מתחדשת, לבוא מלמעלה, לשנות התנהלות".

"אישיו לא פתור"

ועד שזה יקרה, היא כתבה את המחזה האקו־פמיניסטי שלה ונתנה בו תפקיד קטן גם לאמא שלה. "ההצגה מתחילה על חוף ים, ואמא היא המצילה שאומרת שאסור להיכנס למים, והבנות נכנסות בכל זאת למים".

מחסלת איתה חשבונות על הבמה.

"זה קצת האמהות של כולנו, במובן של התמודדות עם הטייפ־קאסט של אמא ושל דור קודם שיש לו המון מה ללמד אותנו, אבל גם לנו יש מה ללמד אותו".

כמו למשל שאפשר לאהוב גם גברים וגם נשים ולחיות עם מי שמבוגרת ממך ב־13 שנה ולגדל תינוקת.

"בגלל שאני בי־סקסואלית, אז יציאה מהארון היא תמיד בשלבים כי יש לי בת זוג ואז אני נפרדת, ויש לי בן זוג ואז היא חושבת שעבר לי, ואז שוב יש לי בת זוג. הביסית, זו זהות שאני מחזיקה בה ואנשים

לא מבינים למה. 'יאללה התחתנת עם אישה, תהיי לסבית. מה כואב לך להיות לסבית?', אבל אני לא לסבית. אני ביסית. נמשכת ויכולה להתאהב גם בנשים וגם בגברים וגם בספקטרום".

בכלל, עמית יוסף מנסה לאחוז את מקל החיים מכל צידיו המורכבים, והיא הראשונה שתודה שזה דורש המון יציאות מהארון, "אנשים מניחים עליך הנחות. למשל רואים אותי בעקבים ומספרים לעצמם סיפור על מי אני, שומעים שיש לך בת זוג, וחושבים שהם יודעים עליך דברים".

וזה מטריד אותך?

"תלוי ביום. יש לי אישיו לא פתור עם גברים. ליאור ואני נכנסנו לזוגיות כשהייתי בת 21, ואנחנו כמעט שמונה שנים ביחד. היא מבוגרת ממני ב־13 שנה, ויש לנו תינוקת מושלמת שהיא הביאה לעולם בתרומת זרע שעלתה לנו הרבה מאוד כסף. אז אני מצד אחד נורא מאושרת שנחסכו ממני ייסורי הרווקות שאני יכולה לראות אצל חברות שלי, דייטים וטינדר ואיזה סיוט. וגם אני מרגישה שהבנייה שלי כאדם נעשתה ביחד עם ליאור, שלשמחתי היא הבן אדם עם הלב הכי טוב שאני מכירה, ולצד זה יש משהו שחסר, שלא הספקתי לעשות".

כמו למשל?

"הייתה לי מערכת יחסים משמעותית אחת עם גבר אחד, אבל אני עם ליאור ולא מחליפה אותה בעד שום הון שבעולם. גם אם זה אומר לחיות עם חוסר השלמות, שזה עניין שקיים באופן כללי אצל זוגות נשואים, זה בסדר שזה לא מושלם, כי זה מושלם בחוסר השלמות שלו".

"האגו שלי בשמיים"

כשאני אומרת לה שהיא חכמה מדי לגילה, היא פולטת אנחה, "אני כבר בת 29, זה מה זה זקן". אולי היא מרגישה ככה, כי היא משחקת מגיל חמש ומאחוריה 24 שנות קהל. אבל, היא חושפת פתאום, "אני בתקופה שהאגו שלי בשמיים. על כל הישג אני אומרת לעצמי: 'זה לא מספיק טוב, איפה זה עומד ביחס לחלומות שלך מגיל 16, איפה זה עומד מול החברות שלך? אני מקנאה חופשי, אני בלתי נסבלת כבר כמה חודשים, אני חושבת שזה גם בגלל שאני מתחילה להריח את גיל 30".

ומה עוזר לך להתמודד עם זה?

"אני בטיפול. יש לי פסיכולוגית שאני שרופה עליה, ואני כל הזמן עצובה שיום אחד אצטרך לסיים את הטיפול ולא נוכל להיות חברות. ואני יודעת שהיה יכול להיות לנו כיף ושנרצה להיות חברות. טיפול זה דבר שכל אחד צריך ומזעזע שזה לא מסובסד. עכשיו אני מגיעה אליה בסבבה, אבל את יודעת איך המצב הנפשי שלי היה בקנטים? הייתי גוש של חרדות, ועכשיו פתאום אני יכולה לעבוד על דברים ואני לא בהישרדות".

למה הישרדות?

"כשהחלטנו להיות אמהות, ביקשתי מליאור שנעשה ליווי כלכלי, כדי לדעת שאנחנו יכולות להביא ילד לעולם, שיש לנו יציבות כלכלית. למדנו דברים, כי אצל שתינו בבית לא דיברו על כסף וזו הפכה להיות שליחות אל מול חברים אמנים שיוצאים מבית ספר למשחק והם בעולם הרוח".

איזו אמא את?

"אוי, אני אוהבת אותה כל כך, זה דבר שאי־אפשר לתאר. זה לא סביר שהיא כל כך יפה. אני נורא אוהבת אותה, נורא כיף איתה. נכון, לא קל לקום בלילה, וקשה בכי וקשה קקי, אבל זה בסדר. הכל בסדר".

את פשוט בריאה בנפשך.

"אני על ציפרלקס".

אז מה?

"באמת אז מה. זה היה נורא משחרר להתחיל לקחת ולהבין שכמו שיש לי אסתמה ואני צריכה לקחת כל יום משהו שיאזן אותי, אני גם צריכה לאזן את רמת החרדה שלי. למה ללכת נגד זה? למה לא להרפות, לקום בבוקר ולהרגיש טוב? זה שחרור גדול. לא כולם צריכים כדורים, אבל החסמים שעדיין יש הם הזויים בעיניי. הרי אף אחד לא יגיד למי שסובל מלחץ דם גבוה – אל תיקח כדורים. אז למה בריאות נפשית זה אחרת".

את מנרמלת כל דבר.

"כן אני נהנית מזה. כמה שפחות להתעסק בהתביישות שגוזלת לנו אנרגיה. זה מיותר ומשעמם ושל פעם".

שוויון למרות השונות

עוד משהו של פעם זה ההצגה "מעלה קרחות", שהיא משתתפת בה עכשיו, בתיאטרון אורנה פורת לילדים. היא שולפת את הטלפון ומראה צילום שלה עם הקרחת הענקית שצומחת על הראש – "וזה מרגש אותי גם כי אמא שלי שיחקה בהצגה הזו לפני כמעט 20 שנה והייתי באה איתה לחזרות ולהצגות כילדה ויושבת מאחורי הקלעים או בקהל, ופתאום לשחק במחזה הזה בעצמי זו סגירת מעגל לא נורמלית, וזה נורא כיף ורלוונטי לעשות במציאות שלנו הצגה שמדברת על שוויון ואחדות למרות השונות בינינו".

בקרוב גם תעלה סדרה חדשה שבה היא משתתפת וכבר יש סביבה באז: "המזח", שעמית יוסף מגדירה כ"אחת ההפקות המרשימות שנעשו כאן, ממש סדר גודל הוליוודי, על רופא במוצבים בסיני במלחמת יום כיפור" (כאן 11). וכשהיא לא משחקת היא כותבת, כבר הוציאה תחת ידיה שישה מחזות שעלו על הבמות, בהם שני מחזות שרצים כרגע בתיאטרון צה"ל, "אחד הוא על איך צעירים יכולים להתחבר לציונות, והשני מתחיל לרוץ בבתי ספר בארץ והוא מחזה שמעודד גיוס ומתמודד עם חסמים שיש בהקשר הזה".

האקו־פמיניסטית שולחת צעירים להתגייס?

"יש לי קונפליקט עם זה, אני לא אשקר, ואנחנו מדברות על זה גם הרבה בבית, אני ואשתי ליאור, שהיא עוד יותר שמאלנית ופציפיסטית ממני, אבל כרגע במציאות שלנו, זה לא שאם נבטל את צה"ל יהיה פה טוב".