ביקורות 7.3
יהיה פיצוץ
כמה פרסים "אופנהיימר" יגרוף? האם אמה סטון תניף פסלון שני? והאם תהיה זוכה ישראלית? המבקר שלנו מסמן הימורים לקראת טקס פרסי האוסקר | בנימין טוביאס
סרט ובמאי: כולם דיברו השנה על "ברבינהיימר" - המאבק המחויך בין הסרטים ההפוכים בעולם, "ברבי" ו"אופנהיימר", ששניהם הפכו לשוברי קופות - אבל למרות הניסיון ליצור מתח מזויף גם עכשיו, באוסקר מסתמן זוכה אחד: "אופנהיימר". האפוס הביוגרפי של כריסטופר נולאן על הפיזיקאי שעסק בפיתוח פצצות אטום, מייצג את כל מה שהוליווד רוצה להיות, והיא שם לעיתים נדירות מאוד: שובר קופות לאדם החושב, לא המשכון ולא חלק ממותג, אבל בכל זאת מצליח. עם 13 מועמדויות ושורת פרסים מקדימים, "אופנהיימר" הוא המוביל במרוץ בכל מובן. האמיצים מוזמנים להמר על הפתעה מרעישה מכיוון "ברבי" או "מסכנים שכאלה", אבל חבל על הכסף. הוא הדין לגבי הבמאי הנערץ כריסטופר נולאן, שיקבל סוף־סוף את הכבוד המגיע לו מהוליווד.
שחקן: היה שלב שבו היה נראה שזה מאבק צמוד - תחילה של קיליאן מרפי ב"אופנהיימר" נגד בראדלי קופר ב"מאסטרו", אופנהיימר מול ליאונרד ברנשטיין, שני אייקונים יהודים. אחר כך פרץ לחיינו פול ג'יאמטי הנפלא בקומדיה המרירה־מתוקה "נשארים לחג", והנה נראה שלאקדמיה יש סיכוי גם לתת כבוד לשחקן אופי אהוד. אבל כנראה אופנהיימר ישלוט גם כאן.
שחקנית: המאבק ראש בראש הגדול של הערב. אמה סטון עושה את תפקיד חייה בסרט המטורלל אך האהוב מאוד בהוליווד "מסכנים שכאלה" (יש לו 11 מועמדויות). הבעיה: היא זכתה כבר באוסקר על "לה לה לנד". בעיה שנייה: היא לבנה. מולה עומדת לילי גלדסטון ממוצא אמריקאי־ילידי, ששופכת את הנשמה ב"רוצחי פרח הירח" של סקורסזה. הכותרת "שחקנית אינדיאנית זוכה לראשונה באוסקר!" מדגדגת מאוד להוליווד, ובכל זאת, כותב שורות אלה שם את הז'יטונים על סטון.
שחקן משנה: סוג של סגור. כולם אוהבים את רוברט דאוני ג'וניור ב"אופנהיימר", וכולם רוצים ש"איירון מן" יזכה כבר. אז זה מה שיקרה, גם אם לראיין "קן" גוסלינג מ"ברבי" מגיע כל כך יותר.
שחקנית משנה: גם סוג של סגור. השחקנית האפרו־אמריקאית דאווין ג'וי רנדולף עושה תפקיד נפלא ב"נשארים לחג". ולראות אותה על במת האוסקר - אישה שחורה לא רזה שאינה כוכבת - זה גם סיפור טוב. פלוס, באמת מגיע לה.
תסריט מעובד: מאבק צמוד מאוד בין "אופנהיימר", "ברבי" ו"מעשייה אמריקאית", דווקא השלישי, הקטן והממזרי בחבורה מוביל.
תסריט מקורי: המותחן הצרפתי האהוד מאוד "אנטומיה של נפילה" שזכה בקאן, יקבל את ליטרת הבשר שלו פה.
סרט בשפה זרה: "אזור העניין", סרט שואה נפלא שיוצא היום בישראל לאקרנים, הוא בכלל פרויקט של הבמאי היהודי הבריטי האמנותי ג'ונתן גלייזר, שביים בגרמנית (ומחר יפורסם ראיון איתו ב־"7 לילות").
סרט אנימציה: מאבק בין "הילד והאנפה" היפני ל"ספיידרמן: ברחבי ממדי העכביש". השני מוביל.
סרט אנימציה קצר: הידעתם שיש סיכוי טוב לזוכה ישראלית? אנחנו מחזיקים אצבעות לטל קנטור וסרטה המקסים "מכתב לחזיר".
הטקס ישודר בשידור ישיר בלילה שבין ראשון לשני ב־yes MOVIES DRAMA וב־+STING.
זן נדיר
עמר גשן עושה מוזיקה יפה שמתכתבת עם הרוק העברי הנשי של הסבנטיז. אם עדיין לא ערכתם איתה היכרות, זה הזמן | אמיר שוורץ | 4 כוכבים
עטיפת "אשר הייתי ונגמר", האלבום החדש והיפה של עמר גשן, הזכירה לי שכבר חמישה חודשים לא הייתי בים. חודשיים בגלל הצו 8 בצפון ועוד שלושה בגלל העומס בעבודה. חליפת הגלישה תלויה בארון, הלונג בורד ממתין על המתקן שבגינה, ואני נשאר יבש.
גם השבוע לא גלשתי, אבל לפחות השלמתי כמה סיבובים במחיצת "אשר הייתי ונגמר", מהאלבומים העבריים היותר מהנים שלהם האזנתי בעת האחרונה. גשן כתבה את שמונת השירים שמרכיבים אותו כשטיילה לבדה באפריקה, כפי שאפשר להבין למשל מ"קניה" שהיא מבצעת עם אולי דנון ומ"מוזמביק". אך למרות שהוא נכתב ביבשת רחוקה (ולאורכו מוזכרים עוד כמה יעדים גיאוגרפים) ובמהלך חיפוש אישי, "אשר הייתי ונגמר" מעניק בעיקר תחושה של בית.
זו קודם כל המוזיקה היפה שמתכתבת היטב עם הרוק העברי הנשי של הסבנטיז — נגיד הפולק העדין של סוזן ופרן מאמצע אותו עשור או יהודית רביץ של סופו, עם שיריה שזכו למגע ג'אזי רך, כמו ב"קניה" המצוין.
ואין מדובר בחיקוי. ההפקה המינימליסטית של גשן ושל עומר שונברגר לא רק מהדהדת את הרוח ההיא, אלא גם מוסיפה לה מגע עדכני נבון שלא ממסך את המוזיקה עם שלל ביטים מיותרים. אשכרה שומעים פה נגנים ולא רק אנשים שלוחצים על כפתורים.
וזו גם השפה. די נדיר לשמוע יוצרת צעירה שלא חוששת לכתוב בצורה שאינה מחייבת להושיב את המילה על הביט. "היו הדברים מעולם", מתכתב אמנם עם הטקסט המפורסם של רחל, אך המבט של גשן מקורי ורזה ("מעקצץ באצבעות / חמישים מדרגות / ככוכבים מובטחים בקצה הסולם / ואולי לא היו הדברים מעולם"). גם ב"עושה אותך יפה" יש עדות למבט המיוחד והחדש־ישן הזה ("התחיל כמו שזה נגמר / בפה יש טעם מר / ובמרחק הזמן / חול זה כל מה שנשאר").
עוד רגע טקסטואלי יפה פה הוא "פרו" ("עמר רק בוחרת מליפול / בוודאות / ומה בדיה ומה המציאות"), השילוב הזה בין גבוה לנמוך, עם פריטת הגיטרה החמה והמלאה שברקע, הוא קסם שמומלץ להכיר. כמו האלבום הקצר והמיוחד הזה.
https://open.spotify.com/album/6zEk6gOthbbQ6kxSBx7Y32
קחו רגע לנשום
שמונה דמויות ידועות ומצליחות משמשות השראה, בספר שמלמד איך כל אחד יכול להגשים את עצמו וגם ליהנות מהחיים | רן בן-נון | 4 כוכבים
כולנו זקוקים לקצת חשיבה יצירתית — ללמוד, להתפתח, להגשים את עצמנו, למצוא משמעות, או במילים אחרות, להתחבר סוף־סוף לקצב המהיר של המאה ה־21. אייל דורון, חוקר ומפתח חשיבה יצירתית המייעץ לחברות וארגונים בכל העולם, מציע לנו לגשת למשימה באמצעות שמונה דמויות מעולם הפוליטיקה, התקשורת והעסקים, שעשו זאת הכי בגדול שיש, ובהן אופרה ווינפרי, ריד הייסטינגס מנטפליקס וג'סינדה ארדרן, ראש ממשלת ניו־זילנד לשעבר ואחת המנהיגות הצעירות בתולדות העולם. דורון עקב אחרי שמונה הדמויות הללו במשך שלוש שנים, ואת מסקנותיו החשובות הוא מפרסם בספר "יש ממי ללמוד". הרעיון הוא שעם קצת השראה והכוונה נכונה, כל אחד מאיתנו יכול לחשוב אחרת, להגשים ולהגיע. טל בן שחר בכבודו ובעצמו, נביא הפסיכולוגיה החיובית בישראל, כינה את הספר הזה "יצירת מופת", לא פחות. כדאי לכולנו לנסות.
לעמוד הספר באתר עברית
מתחילים מריד הופמן, מייסד לינקדאין המכונה "האורקל של עמק הסיליקון" בזכות גישתו הרוחנית־משהו והמאוד מתקדמת לעסקי ההייטק. הופמן לוקח את כל מה שנקרא נטוורקינג צעד אחד קדימה ומעבר, אל מחוזות השייכים יותר לתיאוריות הפסיכולוגיות החדשניות ביותר. האדם העובד והיוצר אצל הופמן כבר אינו אינדיבידואל מבודד העסוק בענייניו, אלא יצור חברתי מפותח שחי בתוך רשת אדירה של קשרים ענפים ומורכבים, ניזון מהם ומזין אותם בחזרה. ה"אני" עצמו אינו יחידה סגורה, אלא אורגניזם הבנוי מאינסוף קישורים. ומה שהכי יפה: ככל שייתן יותר, כך גם יקבל יותר. אנחנו לא לבד.
הפרק היפה ביותר בספר מוקדש לקרל אונורה, הגורו המוביל של תנועת ההאטה, שממנו אנו לומדים את השיעור החשוב ביותר שיש - פשוט לקחת את זה באיזי, לעצור, לחשוב, להרהר, לעשות סטופ במרוץ המטורף של החיים המודרניים ולנשום. תנועת ההאטה העולמית היא אחת התופעות החשובות והמבורכות בעולמות התעסוקה והלייף סטייל של השנים האחרונות, והרעיון המרכזי של אונורה והוגים מסוגו הוא שהקצב המהיר של החיים גורם לנו בעצם להחמיץ אותם לגמרי, לא לחוות דברים באמת, לא להתחבר, לא ליהנות, לא לחיות. עכשיו הזמן לקחת הפסקה לאיזו מדיטציית מיינדפולנס טובה. תודו לנו אחר כך.
