עת להכות!

שלמה המלך, החכם מכל אדם, לימדנו בספרו קוהלת כי "לכל זמן, ועת לכל חפץ תחת השמים – עת להרוג ועת לרפוא, עת לפרוץ ועת לבנות, עת לבכות ועת לשחוק, עת ספוד ועת רקוד, עת להשליך אבנים ועת כנוס אבנים, עת מלחמה ועת שלום". בלשון של ימינו הייתי מוסיף: עת להבליג ועת להכות.

ישראל הבליגה והבליגה על התקפות הפלסטינים. בממשלת ברק קידשו את ההבלגה מחשש לפגיעה ב"תהליך השלום" השקרי, ודווקא היא , בערוב ימיה החלה בפעולות התקפיות הולמות. ממשלת שרון הצהירה כבר בתחילת דרכה על הבחנה בין אוכלוסייה סובלת שאיננה מעונינת בטרור לבין ארגוני הטרור, ולכן הקלה בפעולות סגר וכתר על ערי יש"ע הערביות.

מסקנה מוטעית זאת באה להקל על מסעו של ראש הממשלה שרון אל הנשיא האמריקני, ואחר כך כדי לנטרל את ועידת הפסגה הערבית בעמאן, וגם כדי להגיע בטונים נמוכים של הסכסוך אל "יום האדמה" של ערביי ישראל ב-30 במרץ.

זו היתה טעות, או כמו שאמר ווינסטון צ'רצ'יל: "חרפה בחרתם מפחד מלחמה, והרי לכם חרפה ומלחמה גם יחד". הפלסטינים המשיכו לתקוף ולהרוג בנו ככל שיכלו. בסיבוב האחרון של האינתיפאדה יש לנו כבר למעלה משבעים חללים, ובהם חיילים ואזרחים, נערים ותינוקת, ואם לא נשיב במלחמה אמיתית ותכליתית יתארך מסדר החללים שלנו ונמצא עצמנו רק סופדים למתינו.

ערפאת רוצה מלחמה ורוצה שיהיו חללים רבים לשני הצדדים: ליהודים – כדי לשבור את רוחם, ולפלסטינים כדי שיוכל להזעיק את מדינות ערב לצידו והוא יגיח מתוך עשן החורבות וערימות המתים כצאלח א-דין המודרני. גם בשל כך איננו צריכים להרוג בהם, אבל צריך להכות בהם עד כאב בלתי נסבל. במקום להפציץ אץ המחנות הריקים של כוח 17 צריך היה להרוס עד היסוד את ארמונו של הראיס עצמו. זה היה פוגע בו, ביוקרתו, במנהיגותו, בשלוותו, והמוני פלסטינים היו מגלים שהמלך עירום (ולא רק ערמומי). הוא היה לומד על בשרו את משמעות הפתגם הערבי האומר "בקש את הרע לשכנך – תמצאנו בביתך", וחדל ממנהגו להצית אש ולצעוק שריפה.

בדברי ימי היישוב היהודי בארץ-ישראל, וגם בימי המדינה, ישנם פרקים של מדיניות הבלגה. מדיניות כזאת אף פעם לא הוכיחה את עצמה. אויבינו אינם מבינים מדיניות כזאת, המונחית מכמיהה לשלום. הם מפרשים זאת כחולשה וכפחד, וזה מעודד אותם להמשיך בדרך הטרור עד לניצחון. כך היתה גם תפיסת העולם של היטלר ימ"ש, וכבר אמר המופתי הירושלמי, חאג' אמין אל-חוסייני הזכור לדיראון: "קיים דמיון מובהק בין עקרונות האיסלאם לבין עקרונות הנאציזם". הפלסטינים מאמינים שאם הם לא יהיו זאבים – יאכלו אותם הכלבים, כלומר היהודים.

זה היה צפוי, והכתובת היתה על הקיר, ולכן הזהרנו שלא לתת להם רובים. יצחק רבין ז"ל השיב לנו: "תפסיקו לפחד. אין סכנה שהערבים ישתמשו ברובים אלו נגדנו. הם ישמשו את המשטרה הפלסטינית במאבקה התקיף נגד החמאס. הם לא חולמים להשתמש בהם נגדנו, היות שהם יודעים טוב מאוד שאם הם ישתמשו ברובים אלה נגדנו פעם אחת, באותו רגע הסכם אוסלו יבוטל וצה"ל יחזור לכל המקומות אשר נמסרו להם".

הסכם אוסלו, למרות מה שהאופוזיציה טוענת, איננו בלתי הפיך. אלה הם דברי רבין, ומי יגול עפר מעיניו כדי לספר לו שהם השתמשו ברובים האלה נגדנו, ואפילו יורים עלינו באש מרגמות, והם אינם מקיימים "מאבק תקיף" נגד החמאס אלא משתפים איתו פעולה נגדנו, והסכם אוסלו לא בוטל, וצה"ל לא חזר אל המקומות אשר נמסרו להם, ואפילו לגבעת אבו-סנינה בחברון, ממנה יורים על יהודי חברון וממנה הרגו את התינוקת שלהבת פס הי"ד.

הממשלה חייבת לשנות את דרכי המלחמה בטרור הפלסטיני ולעבור ליוזמה מבצעית בתקיפות ובהתמדה, כפי שאריאל שרון ואנחנו הבטחנו לעם בישראל בעת מסע הבחירות האחרון. המדיניות הפשרנית והמבליגה לא תביא לביטחון, ואל לנו לחשוש מקריסתה של הרשות הפלסטינית. אדרבה, שתקרוס ובא לציון גואל.