מפקדו של החשוד ברצח קברטץ: הוא אדם מסוכן

"הוא איש מסוכן שמסוגל לגרוע ביותר, והוא עשה את הגרוע ביותר. אין אדם שפל רוח גדול ממנו. הוא האחד והיחיד, מאז קום המדינה, שאני חושב שמגיע לו פסק דין מוות.

לדעתי הוא רצח כבר קודם מישהו, פשוט אין גופה ואין הוכחות". במלים קשות אלה תיאר מי שהיה מפקדו של החשוד ברצח רכז הביטחון של קיבוץ מנרה, יעקב קברטץ, את פקודו העצור בחשד לרצח. בראיון ליעל דן בגלי צה"ל סיפר המפקד ביחידת המודיעין בה שירת החשוד ואשר היה גם עד התביעה המרכזי במשפט שנוהל נגד החשוד בעבר על היכרותו עם האיש, שהיה בעבר מאבטחו של אריאל שרון, ועל כך שלא הופתע כאשר נודע לו במה הוא חשוד.

להלן חלק מהראיון ששודר היום בגלי צה"ל:

הופתעת מאוד?

"לא, למען האמת לא הופתעתי. עוד אתמול בצהרים, כששמעתי שמדובר במישהו מקרית אתא, התקשרתי לאשתי ואמרתי לה שזה הפקוד שלי. אמרתי, 'זה הוא', משום שאין אדם שפל רוח גדול ממנו. הוא הגיע אלי ליחידה אחרי שעבר מסלול הכשרה די ארוך ואחרי מספר חודשים כבר גיליתי גם בעיות בדיווחים שלו וגם כל מיני היעלמויות מסתוריות.

ביקשתי לחקור את הדבר הזה, זאת היתה יחידה רגישה, אנחנו נענו בתוך לבנון מוסווים. חשוב היה מאוד מעשה דיווח האמת. היה לו קשר למעברי גבול ופה ושם כשקיבלתי דיווחים כשהוא היה אמור להיות במקום מסוים, הוא לא היה, והפוך. זה עורר אצלי נורה אדומה כבר בשנת 1987. הוא היה נעלם. כנראה שבעקבות כמה דיווחים שלי, התחילה חקירה סמויה של מצ"ח. בסוף, הסתבר, ולא להפתעתנו, שהאיש סחר בנשק, הבריח מלבנון לתוך ישראל, דרך הרכבים המוסווים של היחידה, ואפילו רכש רכב שדמה לרכב היחידה והבריח לוחיות רישוי על מנת להבריח את הרימונים. הוא כמובן השתמש ברשת של אנשים, בתוך לבנון, שמתוקף עבודתו שם הוא הכיר אותם. במשפט הוא נדון גם על אחזקת רימונים שהיו אצלו בבית, רימונים שהוא גנב. הוא טען שאלו רימונים שהגיעו אליו מתוקף עבודתו וזה נכון. היו לנו רימונים אבל לא היינו רשאים לקחת אותם הביתה, בטח לא ארגזים של עשרות רימונים. הוא עסק בסחר בנשק וסחורות. מדובר בטלוויזיות ומכשירי וידיאו. זה תוך כדי שהוא משרת ביחידה. בשלב מסוים, כשהסתבר לנו, עוד לא היו לנו הוכחות לשום דבר, הוא עבר ליחידה אחרת בממשל שכם וגם שם המשיך במעשיו תוך ניצול היכרותו הקודמת מיחידת המודיעין. הוא לא הועלה בדרגה בשירותו בשכם. עד המשפט שלו בעצם, ב-1990, עקבתי אחריו, וגם בהמשך".

מה קרה אחרי המשפט שלו?

"הוא נדון לחמש שנות מאסר, מתוכן ריצה שנתיים וחצי. האיש עושה רושם מאוד טוב. הוא מרבה לספר חצאי אמיתות. למשל, הוא היה מספר שהוא היה בצנחנים. הוא לא היה בצנחנים, הוא היה בנח"ל. הוא מספר שהיה בקומנדו הימי, הוא לא היה בקומנדו הימי, הוא היה ביחידה אחרת שעסקה בחבלה ימית".

איך איש כזה שירת במודיעין?

"היה לו רקע קודם. הוא הגיע למודיעין, לצערי, משירות הביטחון הכללי. הוא היה מאבטח של אריאל שרון כשהיה שר ביטחון. הוא גם רצה שאריק שרון יעיד כעד אופי לטובתו במשפט. לשמחתי, הוא סירב. איך הוא שירת? זו שאלה שאנחנו מתחבטים בה בתוך המסגרות שלנו ובשיחות שלי גם היום עם חברים מהשירות, איך הוא עבר את כל המסננות האלה. זה לא ייאמן. האיש הזה, במהלך שירותו, הוא היה גם מוצב בחו"ל. במסגרת שירותו בחו"ל הוא גם קיים פגישה עם אישיות שהיה אסור לו לפגוש, בתוקף תפקידו כקב"ט בחו"ל. הוא עבר בדיקת פוליגרף שיצא מין חצי - חצי, וסמכו עליו. יותר מדי תהיות. אני חושב שאנחנו צריכים לבדוק את עצמנו לכל אורך הדרך".

מה קרה אחרי ריצוי עונשו בכלא?

"אני עקבתי אחריו כי האיש איים עלי ועל אשתי והטריד אותנו טלפונית בתקופת החקירה. הוא איים עלינו שירצח אותנו. מצ"ח ידע מזה כבר אז ודאג להודיע לי שאזהר מהאיש. לדעתי האיש הזה רצח כבר קודם עוד מישהו ופשוט אין גופה ואין הוכחות ואי אפשר להעמיד אותו לדין על כך, ואני מדבר על סייען לבנוני. אלה דברים שעלו במהלך המשפט שלו. אחרי הכלא הוא עבד כמתדלק בתחנת דלק באזור נתניה, על כביש החוף, לשם נמנעתי מלהיכנס ובהמשך אני כבר לא יודע לאן הוא התגלגל".

לא פחדת ממנו שידעת שהוא משתחרר מהכלא?

"אסור לנו לאבד את הזהירות ולו לרגע וידעתי שהוא איש מסוכן שמסוגל לגרוע ביותר והוא עשה את הגרוע ביותר. דיברתי עם התובעת, עינת רון, שהיתה במשפט הראשון, והיום היא התובעת הצבאית הראשית, והחלפנו עליו דעות".

כשנודע לך שהוא נעצר רווח לך?

"לא, זה פתח לי פצע מחדש. איך אדם כזה חדר לשורות שלנו ואיך עשה מעשה נאלח, נפשע כל כך, גם מכירת נשק, גם רצח בצורה הנתעבת ביותר, אדם שהוא רכש את אמונו. אני יודע שהוא יודע לרכוש אמון, בייחוד מאנשים תמימים. יש בו את החיוך התמים הזה שגורם לך להאמין שהוא האדם הטוב, מלאך".

אתה מתאר לעצמך איך קרה שאיש כמוהו קיבל בכלל את היכולת הזו להיות קבלן עבודות על גבול הלבנון?

"אני חושב שהוא עבד כקבלן משנה של קבלן, כי אם מישהו היה עושה לו תחקיר בטחוני מיד הכל היה צף ועולה. האיש הכיר את הגדר. הוא חזר אל הגדר כמו הקלישאה המפורסמת שהפושע חוזר אל זירת הפשע, זו היתה זירת הפשע שלו בסוף שנות ה-80. אבל סוף גנב לתלייה. סופו יגיע, אני מקווה. אם היה אפשר להוציא להורג אדם כזה, הוא האחד והיחיד, מאז קום המדינה, שאני חושב שמגיע לו פסק דין מוות. גם על בגידה, גם על רצח, גם על מכירת נשק. אני לא יכול לאחל לו שהבן שלו, כשישרת בצבא, ייפגע מכדור של נשק שהוא מכר לפלסטינים".

איך ישבת בשקט כל השנים האלה?

"לא ישבתי בשקט. הוא השתחרר, הוא ריצה את עונשו מבחינת החוק במדינת ישראל ואין לי מה לעשות נגד החוק. הוא לא חזר למערכת הבטחונית. הוא לא חזר לשום שירות. הרקע שלו היה לפני שנכנס לכלא. כשהוא איים עלי ברצח זה היה לפני 15 שנים ויותר.

זה די מדאיג כשחושבים על כל מערכות הבקרה שישנן למערכות המודיעין והביטחון בישראל, שאדם כזה מגיע למעמד שכזה, לא? אני מקווה שזה יעשה משהו בתהליך הסינון. אני יודע שהשתנו דברים מאז בתהליך הסינון, אני יודע היטב כי גם הייתי שותף לכמה עבודות בנושא הזה. אני חושב שכיום הוא לא היה מתקבל".

הוא איש עם משפחה?

"אני הכרתי את אשתו, הייתי בברית של בנו בשנת 1986 בערך, אז הבן צריך להיות בן 14-15 היום. לא הייתי מאחל לו שהבן שלו ייפגע מהכדורים של הרובים שהוא מכר.

אני חושב שהוא התגרש, לא ברור אם אלו גירושים שתפסו כי הוא חשש שיחרימו לו את הבית בגלל שזה בית שנבנה מכספים של הברחות, ככה היו השמועות".