זה לא כל כך נעים לראות אתר סגור

לא מזמן, איזה כיף, נחנך אתר תוכן ישראלי חדש. מומה (ר' קישור בצד), אנציקלופדיה מוזיקלית מאותגרת ממשקית אך עתירת מידע וצליל, הושקה בקמפיין חגיגי ויקר. אמרתם "הילולה בזירת התוכן העברי"? אכן כך, חבל רק שלא נשאר כבר אף אחד שיחגוג, כי כולם פוטרו, סגרו או נכחדו. אז חגגתי לבדי ואף כתבתי שיר:

לא נורא מומה יקר, אל נא תתייאש.

כולנו מחזיקים לך, חפש וגם הגש.

איך תעשה את זה בלי הכנסות? אין לאיש מאיתנו מושג,

אבל לא ניתן לעובדה שכזאת לקלקל לכולם את החג (לקלקל לכולם את החג!)

ואכן, מומה הוא-הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, בתוך פסטיבל צמצום התוכן באינטרנט העברי שבו אנו שקועים עד צוואר, ארוע דל משתתפים הנופח נפיחות תוכן אחרונות בקול דממה דקה בימים אלה מבלי לפסוח על שום דלת, שער או פורטל.

מותו של תוכן

הידוק החגורה של עולם התוכן העולמי בכלל והעברי בפרט לא נובעת ישירות מהדכדוך הכללי השורר בהייטק, או מהמצב הפוליטי הסוער והעגום. היא קשורה לכל אלה, אין ספק, אבל שום הסבר רציונלי לא ימצא לתופעה הבאה: אנשים משקיעים מיליונים באתרי תוכן ופתאום סוגרים אותם, או חותכים לחצי. מה הם חשבו לעצמם, אתה תוהה, שיתחיל להיכנס להם כסף תוך חצי שנה? שנה? שנה וחצי? וממה? מה, הם מכרו משהו באתר? הם חיכו שמישהו יבקש לקנות אותם במיליארד דולר? במדינה של שישה מיליון איש??

אני לא מתכוון עכשיו לשום אתר ספציפי – מדובר בעשרות אתרים, במאות עובדים, והכל בשביל מה? בשביל לכתוב קצת ולהפסיק כי נגמר הכסף. לא, לא מדובר בנפילות בבורסה ולא ביריות בשטחים, אני מודיע לכם רשמית: אלה הם סתם ראוותנות וחוסר תכנון.

אז למה בכלל התחלתם?

עולם התוכן הישראלי קרוב יותר לעולם התקשורת המקומי מאשר לעולם הטכנולוגיה, ומידת ההבנה של בעלי הממון בנעשה בתחומם פחותה עוד יותר משל עמיתיהם בתחום הסטארט-אפ. מה אומרים לעצמם כל אותם פורטלים, מגזינים, אתרי קניות ואנציקלופדיות אינטרנטיות? נמאס, נמאס, נמאס. נמאס לנו לבזבז בכל חודש כסף על עובדים, ציוד ותוכן בלעדי – ועוד כשלא נכנס מזה גרוש.

אז החלטנו לחתוך.

החלטתם לחתוך? יא אללה שלכם, אז למה בכלל התחלתם? בשביל להיות שם ראשונים? בשביל להיות שם? בשביל להיות? אז למה אתם מפסיקים? אתם יודעים כמה זה מעצבן למצוא פורטל סגור? הרבה יותר מלמצוא סטארט-אפ מת, בחיי. הטכנולוגיה הרי איכשהו תמשיך, אבל מה יהיה על כל המגזינים? מה יהיה על הכתבות, הטורים, הערכים המילוניים? התמונות, קטעי המוזיקה, הסרטונים והאנימציות? מה, נארוז אותם יפה לארכיונים? עד מתי? עד החורף הבא?

תפילה ובקשה

שיהיה לכולנו רק טוב. אחרי הכל היינו קהל נאמן – אתרי התוכן לא נופלים בגלל שלא קראנו אותם, את זה אי אפשר להגיד. אלא שאולי אחרי הסינון הקשה, רק מי שיידע לעשות את זה כמו שצריך ורק מי שירצה באמת לעשות את זה – הוא זה שישרוד, ולא כל אותם אתרים מושקעים בכסף אבל חסרי מעוף, שהוקמו על-ידי אותו דור נשכח של מחפשי זהב-נאסד"ק קרירים.

כי תוכן טוב, אחרי הכל, זה אנשים, ולא כסף. מאהיר קגרי והאתר הטיפשי שלו, ג'ני מול המצלמה, נועם רוטר עם כל השמועות ואנשים אנונימיים שכותבים נון-סטופ לפורומים יכולים לפעמים לעניין את כולנו יותר מכותב אחד של מיליון דולר. כן, הכל עוד עשוי להסתדר על הצד הטוב ביותר, ושבו בנים לביתם, וחזר האינטרנט למקורותיו. אמן.

רק בקשה אחת קטנה לאתרים הנועזים שעוד בדרך. אנא פרסמו בעמוד הראשי באתרכם באנר ברור שיסביר לכמה זמן אתם עולים. אם אפשר, תוסיפו שם קאונטר מוזהב, שנוכל לדעת כמה עוד יש לכם. לא אכפת לי אם תספרו את הזמן ("עוד חודשיים לסגירה החגיגית!") או את הכניסות ("עוד 1000 מבקרים – ודי!") אבל משהו חייב להיעשות כדי שהחדשות לא יפלו עלינו בבום. ועוד בתקופה כזאת.