הישרדות, עם עינב גלילי

עינב גלילי שוב בטלוויזיה. בתחילת אפריל, כמעט בלי ששמנו לב, תפשה גלילי את כסא המנחה שליד בן כספית בתכנית הבוקר של רשת. אחרי שלוש שנים ברדיו תל-אביב, עם כמה תכניות מהיותר מוצלחות שילדה התחנה - בתחילה "היפות והאמיצות" אותה הנחתה יחד עם מיכל ניב ז"ל ולבסוף "החיים יפים" - היא שבה לטלוויזיה. אחרי שלוש שנים של תכנית רדיו יומית, גלילי מרגישה עכשיו בחופש הגדול. יומיים בטלוויזיה - גם אם הם מצריכות קימה מוקדמת במיוחד - לא מפחידים אותה. נכון שלתכנית הבוקר של רשת היא קמה בשעה 4 בבוקר בזמן שברדיו היתה לה עוד שעה שלמה של שינה, אבל עכשיו יש לה שלושה ימים שבהם היא יכולה לקום מתי שהיא רוצה. "כשהשעון מצלצל בימי ראשון ורביעי, אני רוצה לנשק אותו", היא אומרת. אלו הימים שבהם הוא מצלצל ב-4 בבוקר.

- אז איך היתה הנחיתה בתוכנית הבוקר?

"טלוויזיה הרבה יותר מבהילה. ברדיו אתה מוגן, יש משהו בזה שאני יכולה לבוא עם טרנינג, קוקו באמצע הגולגולת ולהראות קטסטרופה. האולפן הוא קטן, אינטימי ומוגן ובטלוויזיה זה לא ככה. כשברדיו אני יכולה לראיין את אביגדור ליברמן ובמקביל לנקות ליפסטיק מהשיניים, בטלוויזיה זה לא עובד. מפלס החרדה בטלוויזיה יותר גבוה, יש בזה משהו הרבה יותר מחייב. הרדיו הוא יותר צנוע ובטלוויזיה אני מרגישה שאני צריכה לדבר עברית תקנית יותר, להיות מסורקת וכאלה. זה יותר לחוץ, תפוס, ואני קצת עסוקה בללמוד לאיזה מצלמה להסתכל".

- זה לא ממש הניסיון הטלוויזיוני הראשון שלך, בכל זאת היית ב"העולם הערב" וב"הדקה ה-91".

"כן, אבל זה לא אותו הדבר. הייתי בספורט וקראתי תוצאות של הדרבי פתח-תקווה. היה הרבה פחות מקום בשבילי, זה היה יותר קריינות מכל דבר אחר, עם פה ושם ראיון עם מוטלה שפיגל".

-טוב, לענייננו: איך בן כספית?

"בן הוא איש חביב מאוד וניחן באיכויות טיפוליות מרשימות. כרגע אנחנו עובדים על בניית הביטחון העצמי. הוא מדבר אליי לאט, ברור וברכות כמו לילד ואני מודה לו על כך מאוד. הוא אדיב ומתמודד יפה עם ההיסטריות שלי".

- תודי שאת לחוצה לגמרי.

"ברדיו יש לי את המיומנות, בתכנית הבוקר אני חסרת ניסיון וגרועה, זה תחום שאני צריכה ללמוד מאלף. אני מניחה שבתוכנית ה-60 אני אהיה נינוחה יותר. השאלה האמיתית היא איפה אני נכנסת בנושא האקטואליה. אני לא יעל שטרנהל, שאותה אני מעריצה, ואני מחפשת הגדרה שמתאימה לי. אני רוצה למצוא את הקול שלי בתוך המסגרת. לא עולה על דעתי ואין ביכולתי לשבת על המשבצת של בן. אני בחיפוש".

- למה בעצם עזבת את הרדיו?

"אני לומדת באופן מאוד אינטנסיבי תואר שני בפסיכולוגיה קלינית באוניברסיטת תל-אביב. חוסר בשעות שינה התחיל לפגוע באופן ניכר במנת המשכל הממוצעת גם ככה שלי. הרדיו היה קצת עמוס ונהיו לי שקיות שחורות מתחת לעיניים שהבהילו את הציבור, ובמובן הזה המעבר הוא הקלה".

- ההגשה בזוג לא גורמת לך לרצות להגיש לבד?

"אני סימביוטית, דביקה ותלותית. לבד אני משתעממת, ואני חושבת שזה בעיקר קשור ליכולת להיות מופתעת. כמעט ואין לי מחשבות על ללכת לבד. זה נראה לי עצוב, בודד וקר. אני יצור מאוד זוגי, לפחות בחיי המקצועיים".

- מה את יותר מעדיפה: רדיו או טלוויזיה?

"אני מתפתה לומר שרדיו, אבל פשוט אין לי מושג מה אני חושבת עליי בטלוויזיה נכון לעכשיו. רדיו זה אושר גדול ויש דיבורים על אולי להמשיך עם איזו תכנית פחות לחוצה ברדיו תל-אביב. אני מאוד מתגעגעת לרדיו. רדיו הוא הבסיס שלי".

- אם היית יכולה לשבץ את עצמך בכל תכנית שהיא, מה היית שמחה לעשות?

"משבצת קטנה ויומית בטלוויזיה. אני מתה על רצף של תכנית יומית. יש בזה משהו מקסים; את יכולה להיות לפעמים נפלאה ולפעמים איומה וזה בסדר כי מי שמחבב אותך מתרגל לזה. זה קשר אחר עם הצופים. היית רוצה לעשות משהו דומה למה שעשיתי ברדיו, מעין סיכום יומי בטלוויזיה. במחשבה שניה, הייתי גם שמחה להמציא את 'פגישה לילית', אבל עשו את זה כבר לפני".

- מה הכי מעניין אותך?

"להשתעשע".

- את נהנית?

"בינתיים זה הישרדות, אבל אני יכולה לראות את פוטנציאל ההנאה".