עיכוב קבוע בתשלום שכר דירה אינו עילה לפינוי

פסק-דין תקדימי, שניתן בבית-המשפט העליון, קובע כי אין עילה לפנות דייר בשכירות מוגנת, המאחר דרך קבע לשלם את שכר הדירה.

במקרה שבו מדובר טענו בעלי חנות בנצרת, כי ברצונם לפנות את הדייר ששכר את החנות, מאחר שהוא מאחר פעם אחר פעם בתשלום שכר הדירה. בעלי החנות תבעו מן הדייר לא רק תשלום מיידי של שכר הדירה שהוא חייב להם ופינוי מיידי של הנכס, אלא גם הפרשי הצמדה וריבית על כל התשלומים שהוא העביר להם באיחור. יתר על כן, מאז החלו ההליכים המשפטיים, סירבו בעלי החנות לקבל שכר דירה מהדייר, וגם על כך הם תבעו ממנו ריבית והצמדה.

התביעה הגיעה עד בית-המשפט העליון, שם הוכיח פרקליטו של הדייר, עו"ד ג'סאן אבו ורדה, כי מרשו אומנם איחר בתשלומי שכר הדירה, אך הוא עשה זאת באופן קבוע, וכי בעלי הנכס לא הביעו על כך בעבר שום מחאה, ובכך הם בעצם נתנו הסכמה בשתיקה לנוהל הזה.

על-פי חוק הגנת הדייר חייב להיווצר "ניתוק המשכיות" בתשלום שכר הדירה, כדי שניתן יהיה לפנות דייר. השופט ברק פירש חוק זה וקבע כי אין בפיגור בתשלום (ואפילו יהיה זה פיגור גדול) משום ניתוק ההמשכיות, ולכן אין עילה לפינוי הדייר.

יתר על כן, מכיוון שבעלי הנכס לא הסכימו לקבל מהדייר שכר דירה בתקופה שבה התנהלו ההליכים המשפטיים, אין לדייר כל חובה לשלם להם הפרשי ריבית והצמדה עבור אותה תקופה.

פורסם ב"ידיעות אחרונות"; 22/6/99