מי חיפש מתווך?

מתווך הדירות שהתקשר אלי הציע לי דירת 3 חדרים עם חניה כפולה ומעלית ברחוב ורדאו בתל-אביב במחיר של 1,000 דולר לחודש. עם תוספת של דמי תיווך, כמובן. אילו הייתי הולך לראות את הדירה, הייתי צריך לחתום על מסמך שבמסגרתו אני מתחייב לשלם דמי תיווך, למקרה שאחליט לשכור אותה.

ממש לפני שנפגשתי עם הסוכן, נזכרתי שהדירה הזאת מוכרת לי מאיזשהו מקום. "זו לא הדירה שנמצאת בנורדאו ממש ליד מלון גרנד ביץ'", שאלתי את המתווך, שאישר שאכן מדובר באותה דירה. כמובן שבאותה נשימה הוא לא שכח לדחוק בי לבקר אותה. "אין צורך", אמרתי לו. "כבר ראיתי ואני לא מעוניין".

האמת, ששבועיים לפני פרסום המודעה היתה מודעה קטנה בעיתון. פרסם אותה הבעלים של הדירה הזאת, שהדגיש כי מדובר בעסקה ללא מתווכים. הדירה גם משופצת, הוא אמר, יש בה חניה לשתי מכוניות, היא מאוד שקטה ויש גם מעלית. אז נכון שהדירה עורפית, והחניה מספיקה למכונית וחצי, אבל השקט בה נשמר כל עוד לא מורידים את האשפה במלון הסמוך. למה? כי כשפותחים את החלון בסלון, הוא נמצא ממש מעל מיכל האשפה הענק של המלון, וכשמורידים שם את האשפה הרעש פשוט מחריד. וגם הריח. יפה הא?

אז מה הלקח? שמתווכי דירות מתקשרים גם הם למודעות בעיתון, ומחפשים דירות שמתפרסמות בלי תיווך, ואז הם הופכים, על דעת עצמם, ל"בלעדיים" על אותה דירה ומנסים "למכור" לי אותה כאילו שהיא באמת חלק מהמלאי שלהם. קחו את זה בחשבון, כשתקבלו מהם טלפון. יכול להיות שתוכלו לחסוך את דמי התיווך רק מעיון במודעות הלוח בעיתון. כי זה בדיוק מה שהם עושים (לפחות במקרה שלי).

פורסם ב"ידיעות אחרונות"; 11/8/98