האנשים שלנו בהוליווד

מילי אביטל, הישראלית שלנו בהוליווד, שהתגלתה בארץ בראשית העשור הקודם בסרטים "מעבר לים" ו"גרופי" וחוותה את הגילוי האמריקאי שלה ב"סטארגייט", משחקת אותה שם כעת שוב. בימים אלה מונצח סיפור הגבורה של גטו ורשה ב"התקוממות", מיני סידרה בת ארבע שעות לטלוויזיה, האמורה להיות משווקת גם כסרט קולנוע. בסוללת הכוכבים שהועמדה לרשות ג'ון אבנט ("עגבניות ירוקות מטוגנות"), במאי "התקוממות" - הכוללת בין השאר את האנק עזריה, דונלד סתרלנד, בנג'מין בראט ודייוויד שווימר - נמצאת גם זוגתו של האחרון, אביטל שגרירתנו, בתפקיד נשי מרכזי.
לפניכם מורה נבוכים לישראלים שהגיעו (בדרך כלל לגיחה חטופה) להוליווד, מחיה הררית ("בן חור") ועד אביטל. היחיד ששיחק אותה בגדול (ועדיין עושה זאת) הוא המפיק ארנון מילצ'ן, שמאז "אשה יפה" התברג בצמרת ההוליוודית ומפגין נוכחות קבועה שם. הקרובים ביותר למעמד דומה היו מיודעינו מנחם גולן ויורם גלובוס, שרכשו את החברה הכושלת "קנון" ועשו קצת רעש בממלכת האשליות. בהוליווד עובד קבוע הצלם אדם גרינברג, שבארץ כיוון עדשה ל"מציצים", "הבית ברחוב שלוש" ו"מבצע יהונתן", והתבסס בצמרת ההוליוודית כשצילם את "שליחות קטלנית" ואחר כך סרט בסידרת "נשק קטלני".
מקרב השחקנים, חיים טופול, הכוכב הישראלי הבינלאומי מס' 1, התמקם עם "כנר על הגג" בפסגת הקולנוע העולמי. טופול, סאלח של פעם, הוא קטיגוריה בפני עצמה. כשסוקרים את ישראלינו בהוליווד, אי אפשר שלא לשאול "מיהו ישראלי?". האם תיאודור ביקל ("דונה דונה") ונחמיה פרסוף, שחיו קצרות בארץ ואת עיקר שנותיהם בילו באמריקה, גם הם ישראלים? האם כזה הוא פול סמית, יהודי אמריקאי שעבר דרכנו, התמקם בתל אביב והוציא דרכון ישראלי, עד שנעלם כלא היה? ומה עם מייק בורשטיין, ישראלי-אמריקאי שלפחות על הנייר, לגביו בהקשר ההוליוודי השמיים הם באמת הגבול, אבל הוא עדיין לא התקרב לשם. האם ניתן לכלול מלכות יופי שהגיחו לרגע להוליווד, כעליזה גור, שהציצה אלינו ממסך סרט ג'יימס בונד "מרוסיה באהבה"? לפניכם רשימה מקיפה של החבר'ה שלנו שניסו לשחק אותה בהוליווד.

מילי אביטל

מילי אביטל, 29, גדלה ברעננה, למדה ב"תלמה ילין", משם הגיע ב-90' להצגת "יחסים מסוכנים" ב"הקאמרי". התגלתה כאן לראשונה בסרט הטלוויזיה "החברים של יעל", שביים נדב לויתן. בהמשך הופיעה בשני פרקי הדרמה "רצח בשבת בבוקר" וב"שוורץ", בכיכוב שלמה בר-אבא. תפקידה הקולנועי הראשון, בסרטו של ינקול גולדווסר "מעבר לים" (91'), העניק לה את ה"אוסקר" הישראלי של שחקנית המשנה, וסצינת אהבה עם יאיר לפיד. לאחר שהופיעה ב-93' ב"גרופי", סרטו של לויתן, יצאה ללימודי קולנוע בארה"ב. שם ניצודה לתפקיד ב"סטארגייט" מעמדת המלצרית במסעדה ברחוב 57 במנהטן, לצד קורט ראסל, ג'יימס ספיידר, ג'יי דייווידסון ועוד. בהמשך שיחקה במערבון "איש מת", בבימוי ג'ים ג'ארמוש, לצד ג'וני דפ, ב"חתונה פולנית" וב"נשיקה בין חברים", שם פגשה את שווימר. לאחרונה הוקרן בארה"ב סרט הטלוויזיה "אחרי הסערה", בו כיכבה לצד בנג'מין בראט.

אהרון איפלה

אהרן איפלה (יפלח במקור), 60, עלה ממרוקו, גדל בתנאי דוחק ביפו במשפחה של עשרה ילדים. לאחר שירות בצה"ל כקצין בדרגת סגן הגיע לאירופה בעקבות האהבה, נשאר, למד באקדמיה לדרמה בלונדון והופיע בתפקיד ישו בסרט הטלוויזיה "ישו נצלב שנית", על פי ספרו של קזנצקיס. אבל כיכוב טלוויזיוני אחר הביא אותו לאמריקה: תפקיד יהושע בן-נון ב"משה", לצד ברט לנקסטר. הוא הגיע לארה"ב במסגרת יחסי הציבור לנ"ל ומאז הקריירה שלו מתחלקת בין הוליווד לבין לונדון, עם גיחות מסביב לגלובוס.
איפלה, רווק שובר לבבות, כיכב גם בסרט טלוויזיה על ריטה הייוורת והופיע בשורה נכבדה של סידרות טלוויזיה, בהן "ספינת האהבה", "קוז'אק", "המלאכים של צ'ארלי", "שושלת", "מיאמי מחלק מוסר", "מקגייוור" ו"הוואי חמש אפס". מסרטיו: "כנר על הגג", "קסנדו", "נמל תעופה 79", "מסיבת הציד", "הרוח ממונטה קרלו", "עין האלמנה", "הבטלנים מאישתר" ו"המגע האנושי". בתיאטרון כיכב בין השאר בלונדון ב"נשמע במקרה", מחזהו של פיטר יוסטינוב, לצד דבורה קר, כוכבת "מעתה ועד עולם". איפלה, המקפיד לבקר את משפחתו העניפה בישראל, הופיע עם שחקנים מהשורה הראשונה, כג'ון גילגוד, דסטין הופמן, אוליבר ריד וג'יימס מייסון, אך הביע לא אחת את רצונו לפתח קריירה מקבילה בארץ. כאן, פרט להופעתו ב"משה" ובסרט "מאדרון", כיכב רק בסרטו של נסים דיין "גשר צר מאוד", ב-85'.

תיאודור ביקל

תיאודור ביקל, 77, נולד בווינה, עלה ארצה בן 13, בוגר בית הספר "מקווה ישראל". לאחר שניסה להתמקם בקיבוץ כפר המכבי, שיחק קצרות ב"הבימה", היה מחלוצי התיאטרון "הקאמרי" בהצגות "משרתם של שני אדונים" ו"העולם שבו אנו חיים", יצא ב-46' לגלות את העולם ולא חזר הנה פרט להופעות ולביקורים סדירים אצל אמו, אותה סעד עד מותה. כבוגר האקדמיה המלכותית בלונדון, החל את הקריירה הבינלאומית שלו על הבמה שם ב"חשמלית ושמה תשוקה" (בבימוי לורנס אוליבייה) וב"ארבעת הקולונלים" (לצד פיטר יוסטינוב). ב-54' עבר לארה"ב. מסרטיו: "המלכה האפריקנית" (לצד המפרי בוגרט וקתרין הפבורן), "המלאך הכחול" (לצד מרלן דיטריך), "גברתי הנאווה", "הרוסים באים, הרוסים באים", "הנועזים" (מועמדות ל"אוסקר").
ב-83' הופיע בסרטו של מנחם גולן "החטא ועונשו", שצולם במינסק. בטלוויזיה שיחק ב"שושלת". מאז שנות ה-50' היה בין זמרי העם המצליחים, עם שירים כ"דונה דונה". כיכב במחזות זמר, בהם: "כנר על הגג", "זורבה", "צלילי המוסיקה" ו"אופרה בגרוש". בארץ הופיע לא אחת בהופעות זמר. ביקל מוכר כפעיל ציבור וממרחקים הוא ציוני חם, שכיהן בין השאר כסגן נשיא הקונגרס היהודי האמריקאי, היה נשיא איגוד שחקני הבמה בארה"ב וסגן נשיא איגוד השחקנים הבינלאומי, ולחם נגד קיפוח השחורים בארה"ב.

ראובן בר-יותם

ראובן בר-יותם, 65, ממשפחה סלוניקאית משכונת פלורנטין. החל את הקריירה בתיאטרון הילדים "במתנו" של אנסקי, משם עבר ל"אהל" ול"תיאטרון חיפה", שהוא היה מראשוניו. הגיח ללונדון ולרומא, שם שיחק בתפקיד קטן בסרט "שני אויבים", לצד דייוויד ניבן ואלברט סורדי ותמיד רצה יותר. עזב את התיאטרון הרפרטוארי, הופיע בקומדיות עממיות ומאז "המטרה טיראן" (68') תרם את חלקו לקולנוע הישראלי בכעשרה סרטים. אחד מהם, "סלמוניקו", של הבמאי אלפרד שטיינהרדט, הפך אותו ב-72' לזמן מה לכוכב מקומי. אבל בר-יותם לא הסתפק בכך. לאחר הופעתו ב"מבצע יהונתן" של מנחם גולן יצא לחפש את מזלו בהוליווד. הוא הופיע בתפקידים קטנים בסרטים, כעורך "אל גומהוריה" ב"סאדאת", ובעיקר חי מתפקידי אורח של זרים בסדרות כ"בלוז לכחולי המדים", "פרקליטי אל.איי", "רצח במשיכת קולמוס" ועוד.

גילה גולן

גילה גולן, 62, נולדה בפולין. איכר פולני מצא אותה, לאחר שכתינוקת הונחה בתקופת השואה כחבילה בתחנת רכבת. התחנכה במנזר. הגיעה ארצה עם השם זושה (או זוסיה) זבצקי, הפכה למרים גולדנברג והתחנכה בפנימייה דתית. חשקה בעולם היופי ועברה ניתוח פלסטי. צלם אמריקאי הוקסם מיופיה, צילם אותה והצילומים התגלגלו ל"לאשה". כך הגיעה לתחרות מלכת היופי 60', וכדי להסתיר זאת ממיטיביה הדתיים שינתה שמה לגילה גולן וזכתה בתואר "נערת ישראל", שהביאה לעולם הגדול. גולן נבחרה כסגנית ראשונה ל"מיס תבל", יצאה בשליחות "המגבית היהודית" לארה"ב ונשארה שם. הבמאי סטנלי קרמר העניק לה תפקיד בסרטו "ספינת השוטים", משם המשיכה לסרטה הנודע ביותר, "האיש שלנו פלינט", לצד ג'יימס קובורן, והקריירה שלה נקברה סופית ב"שלושה על ספה", לצד ג'רי לואיס. גולן נישאה, התגרשה, נישאה שוב, התאלמנה ונישאה בשלישית. מכל בעליה יש לה כמה ילדים. בשנים האחרונות חזרה לדת וניהלה חברת השקעות.

חיה הררית

חיה הררית, 69, ילידת חיפה. החלה שם את הקריירה בלהקת "מכבי" וב"להקת חיל הים". בוגרת סטודיו תיאטרון "הקאמרי". במקביל להופעותיה שם, בין השאר בהצגות "קזבלן", "כובע הקש האיטלקי" ו"אנשי ריב", החלה להופיע בסרטים. תרומתה לקולנוע הישראלי הסתכמה בשני סרטים שיצאו ב-55': "אבן על כל מיל" ו"גבעה 24 אינה עונה". הסרט הראשון, בבימוי אריה לאהולה, אבד ונשכח. הסרט השני, בבימוי הבמאי האנגלי תורוולד דיקינסון, הפך אותה לכוכבת. היא הגיעה עם הסרט ל"פסטיבל קאן", ניצודה ממנו לסרט האיטלקי "נערת היום", בבימוי פרנצ'סקו מאזלי, ומשם פנתה להסתער על הוליווד.
הררית הוחתמה בחברת "MGM" לחוזה בן ארבע שנים, שגולת הכותרת שלו היה התפקיד הנשי הראשי, לצד צ'ארלטון הסטון, ב"בן חור", סרטו עתיר האוסקרים של וויליאם וויילר. למרות נקודת הזינוק המצוינת, הקריירה שלה לא המריאה לגבהים. לאחר "בן חור" הופיעה בסרטים בינוניים ומטה, כ"השותף הסודי" (לצד סטיוארט גרינג'ר), סרט הראווה "מלכת האטלנטיס" (עם ז'אן לואי טרינטיניאן, כשהיא הועדפה, כך נאמר, אפילו על סופיה לורן), "ההסתערות האחרונה", הסרט האיטלקי "פרא דיאבולו", ולא המשיכה הרבה מעבר לכך. עוד בראשית הזינוק הבינלאומי שלה התגרשה מבעלה הראשון, מהנדס ישראלי שעסק בפירסום, ונישאה שוב.

דליה לביא

דליה לביא, 58, נולדה בחיפה וגדלה במושב שבי ציון. בילדותה הזדמן לבית משפחת לווינבוק הכוכב קירק דאגלס, כשהגיע לצילומי הסרט "עושה הלהטים". הוא הוקסם מהילדה בעלת המראה האקזוטי והציע להוריה לאמץ אותה ולהביאה לקריירה בהוליווד. ההורים סירבו. כעבור פחות מעשר שנים, כשכבר נקראה לביא, שיחקה לצידו בסרט "שבועיים בעיר זרה". בהיותה נערה נשלחה על ידי הוריה ללימודי מחול בשוודיה, שם רקדה באופרה המלכותית של שטוקהולם. קריירת המחול שלה נקטעה כשנאלצה לשוב ארצה עם פטירת אביה. כאן נבחרה כ"נערת אקמן" והופיעה ב"חולות לוהטים" (60'), סרט בהפקה ישראלית-גרמנית בבימוי רפאל נוסבאום.
זאת היתה ההתחלה. הקריירה של לביא נמשכה באירופה. היא החליפה שם בעלים ובני זוג והופיעה בסרטים לא בדיוק מהשורה הראשונה כמו "משחק האמת" (לצד רובר חוסיין), "המעגל", "דוקטור מבוזה", "יד הנפץ", "קנדיד", "ערב על החוף" ו"השטן". באחת מסצינות הטירוף בסרט החלה לפתע לדבר בעברית, ולתדהמתה משפטים אלה נשארו חקוקים לנצח בסרט. את הוליווד גילתה לביא ב-65', שם הופיעה בסרטו של ריצ'רד ברוקס "לורד ג'ים", לצד פיטר אוטול, ג'יימס מייסון ואלי ואלאך. היא המשיכה שם בתהפוכות רומנטיות והופיעה בסרטים נוספים כ"עשרה כושים קטנים", "קזינו רויאל", "חיוך של אשה", "האיש שלא רץ מעולם" ועוד. לאורך כל הקריירה סירבה בתוקף להופיע בעירום. בסרטה האחרון, "קאטלו", הופיעה לצד יול ברינר.
בגיל 30 ומשהו הפכה לביא כוכבת קולנוע לשעבר, אך פיתחה קריירה שנייה של זמרת בינלאומית. זה החל מהופעתה בשיר בעברית בתוכנית אירוח בלונדון בהנחיית חיים טופול. היא ישבה בגרמניה, הוציאה עשרות תקליטים והופיעה ברחבי העולם, עד שנגמר לה הסוס. "עשיתי קריירה של זמרת למרות שאין לי קול", העידה בכנות. לאחר שנים רבות של מגורים במיאמי עברה לאחוזה ישנה באשוויל, בצפון קרולינה, קרוב למפעלו של בעלה הנוכחי. לביא, אם לבנים בוגרים, עוסקת להנאתה ביוגה, רצה, מרימה משקולות לא כבדות ומשתדלת להקפיד על מזון טבעי. בקראטה עסקה עד שהגיעה לחגורה חומה וחדלה. גם את לימודי הקבלה זנחה, לאחר שכדבריה קלטה שזה סם ממכר שעלול לפגוע בחיי המשפחה. לביא מבקרת מדי פעם בישראל, ולאחרונה הופיעה באירוע לציון יובל האופנה הישראלית, ב-98'.

פול סמית

פול סמית כבן 65 (גיל משוער, הוא נהג תמיד להסתיר את גילו בקנאות). יליד ארצות הברית, בן להורים שהיגרו מרוסיה. שם משפחתו המקורי היה שקולניק ושמו הפרטי שאול או פרץ. בסיפורו לא מעט מיסתורין. למד באוניברסיטה, לחם בקובה לצד קסטרו וצ'ה גווארה נגד הרודן באטיסטה, והגיע ארצה לראשונה ב-60', להסרטת "אקסודוס", שבו היה לו תפקיד טכני אך גם הופיע בו. בשנים הבאות שיחק סמית בסרטים, במיוחד במערבוני ספגטי באיטליה, תוך ניצול דמיונו המדהים לכוכב סרטים אלה, באד ספנסר. אחר חזר לארץ וחיפש את מזלו בקולנוע. מיכאל שווילי העניק לו הזדמנות בימוי ראשונה ב"מלחמת עשרים השנה", סרט תיעודי שתיעד את התקופה מקום המדינה עד אז.
סמית השתקע כאן, הוציא דרכון ישראלי לצד דרכונו האמריקאי וכיכב בסרטים "פישקה במילואים", "נחצ'ה והגנרל" ו"קוראים לי שמיל". לפתע הפך לזמן מה לכוכב בינלאומי, בזכות תפקיד הסוהר האכזר ב"אקספרס של חצות", שהביא לו מועמדות לפרס "גלובוס הזהב". בהמשך ביים באיטליה סרטי פעולה, חזר לארה"ב, הופיע לצד רובין וויליאמס ושלי דובאל בתפקיד פלוטו ב"פופאי" של רוברט אלטמן, גם שיחק ב"זיקית", לצד אנטוני קווין, והגיע ב-84' לכאן לשחק ב"מבצע שטריימל". בין השאר הופיע גם בסידרה "מצדה". בשלהי שנות ה-80 נחתמה הקריירה הישראלית שלו בסרטי המתיחות "אוכלים לוקשים" ו"ניפגש בספארי". סמית חזר סופית לארה"ב, ביים שם סרט ("האויב הנצחי"), הופיע ב"ירח דבש מכושף", של ג'ין וויילדר, וגם ב"הסינית האדומה" לצד ארנולד שוורצנגר.

אילנה עדן

אילנה עדן (קופר), 61, צברית. בנעוריה למדה בסטודיו של "הבימה". הספיקה להופיע בתיאטרון הלאומי בהצגות "ליזיסטראטה" ו"הסוחר מוונציה", שם הופיע בתפקיד בתו של שיילוק, כשלפתע האיר לה המזל קצרות. בעולם חיפשו כוכבת לסרט על אנה פרנק. בין המועמדות בארץ היתה עדן. היא לא נבחרה, אבל עד מהרה זומנה לה הפתעה כשקיבלה צו התייצבות לתפקיד הראשי של רות המואבייה בסרט הבינלאומי "מגילת רות". מדורי הרכילות בארץ געשו: התגלתה כוכבת מישראל! בחו"ל ניסו לתפור לה ביוגרפיה חדשה. העובדה שבמקורה היא מבת ים ולא שירתה בצבא לא התאימה למקדמי ענייניה. אבל גם הכתבות בניכר, על כך שהיא מגדות הירדן הקדוש, לא עזרו לה. הוליווד לא היתה צריכה יותר את עדן. מי שעזר לה לחזור ארצה היה המחזאי נסים אלוני. הם נישאו, התגרשו, עדן שבה לבית הוריה, הופיעה בקומדיה עם שלמה וישינסקי, ניהלה איתו רומן קצרצר ונראתה ב-65' בסרטו של מנחם גולן "מבצע קהיר". אחריו צללה סופית חזרה לאלמוניות.

חנה עדן

חנה עדן (מסינגר), 68, חיפאית במקור, אולי חלוצת המסתערות על הוליווד. עוד בנעוריה הופיעה כמסופחת ללהקת חיל הים. בצבא שירתה כמדריכת גדנ"ע וכשלמת. עם שיחרורה געשו סביבה לראשונה הכותרות, שתיארו אותה כדיילת הצעירה ביותר של "אל על". גיחה לארה"ב עוררה אצלה את התיאבון להישאר שם. באה ללמוד בימוי והפכה לדוגמנית צילום ולזמרת. כשקיבלה שם תפקיד בסרט "מעבר להרי האברגליידס" בבימוי באד שולברג, תסריטאי "חופי הכרך", ולצד ברל אייבס וכריסטופר פלאמר, החלו בארץ להתלחש שבתו של בעל המכולת (שבערוב ימיו התגלה כצייר מחונן) עשתה את זה!
זה לא היה בדיוק ככה. היא אמנם הופיעה בתיאטרון ובטלוויזיה (גם כאינדיאנית ב"בוננאזה"!), בעיקר בתפקידי זרות, אבל הוליווד לא חיכתה לה. עדן פנתה לרוחניות, התעניינה בסיינטולוגיה, בבודהיזם ובשאר תורות, וב-66' הגיעה הנה להופיע בסרטה הישראלי היחיד "הוא הלך בשדות", שביים יוסף מילוא.
עדן שוב נעלמה לשנים, עד שפעם ב-82' פגשתיה בחוף קיסריה. היא הצטלמה שם לפתע לתפקיד הראשי בסרט הטלוויזיה הבינלאומי "זכרונות האהבה", על מפגש חוזר בין שני ניצולי שואה. ניסו לקשור לה רומן עם כוכב הסרט, קירק דאגלס, לפחות בעבר. אבל האמת היתה אחרת. דאגלס, בעל חוש ליפהפיות, כשהצטלם בארץ בשלהי 82' לסרט "עושה להטים", "שם עין" על חיילת נאה שגרה מעל אתר ההסרטה, פיתח שיחה ערה והוזמן לקידוש אצלה. כעבור 30 שנה שיחקו זו לצד זה.

נחמיה פרסוף

נחמיה פרסוף, 81, דור חמישי בירושלים, בנו של מורה לצורפות ב"בצלאל". כשהיה בן תשע או עשר נסע אביו להשתלם בארה"ב ומשפחתו איתו. מאז נהיה איש העולם הגדול. דרכו כשחקן החלה בניו יורק, בסטודיו של לי שטרסברג, כשעימו מרלון ברנדו ושלי וינטרס. הוא פיתח לעצמו בארה"ב קריירה של שחקן תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה. ב-51', כשמקארתי החל לרדוף את אנשי השמאל, העדיף פרסוף לתפוס מרחק, הגיע ארצה והופיע בשלוש הצגות: "על עכברים ואנשים", "ביבר הזכוכית" ו"וולפונה" בתיאטרון "הקאמרי", וחזר לארה"ב. כעבור 40 שנה שב ארצה והופיע ב"משחק הקלפים", הצגה לשניים בתיאטרון חיפה. בין לבין הגיח הנה פעם נוספת ב-66', כשהופיע בתפקיד האב בהצגה "פרנסואה ראש גזר", ב"תיאטרון העממי". הוא חי רוב הזמן בארה"ב עם תחיה, אשתו הישראלית, שומר על השפה העברית ועל שמו. כשניסה פעם לשנותו לניק פרי, מיהר לסגת. איש לא זיהה אותו.
פרסוף הופיע ביותר מ-40 סרטים, והקריירה שלו היתה מגוונת. הוא שיחק לצד המפרי בוגרט בסרטו האחרון "גם הגיבורים נופלים", לצד ג'ון וויין ב"קומנצ'רוס", לצד ארנסט בורגניין ואלן לאד ב"אנשי הערבה", לצד סילבנה מנגנו ב"הגיל הזועם", וב"חמים וטעים" שיחק את הגנגסטר אל קאפונה. בסרט טלוויזיה שיחק את הרודן מוסוליני והופיע בסדרות "קולומבו" ו"הוואי חמש אפס". כשנשאל לאיזה סרט התחבר במיוחד, הצביע על "ינטל". ברברה סטרייסנד ראתה אותו בהצגת יחיד שלו, לפי עגנון, ובחרה בו כאביה בסרטה.

זיוה רודן-שפיר

זיוה רודן-שפיר, 68, ילידת חיפה. סיפורה של זיוה לבית בלכמן הוא מהמביכים בנסיונות לכבוש את הוליווד. בצעירותה נבחרה כ"מלכת היין" ביקב של זכרון יעקב, אימצה לעצמה את השם רודן, על שם הפסל שאת פסלו "הנשיקה" העריצה, למדה בלט והופיעה בהצגת פנטומימה לצד שייקה אופיר. היא כיכבה במדורי הרכילות, נסעה לארה"ב, חזרה זמנית ארצה, נישאה לבעל מס' 1 וחזרה להסתער על אמריקה. כשלא הלך, ניסתה לקדם עצמה בצילומי עירום מלא ב"אסקווייר", שאז היכו בתדהמה את החברה השמרנית כאן.
לסרטים לקחו אותה לתפקידי זרות: זמרת צוענייה ב"האחים קרמאזוב", אינדיאנית ב"הרכבת האחרונה" ומצרייה בסרט הנורא "קללת פרעה". גם בסרטי אלביס פרסלי הופיעה ובסרט "שערי סין" מול נט קינג קול, עד שבמדורי הרכילות בארץ הופיעו צילומים שהראוה מתגוררת בתנאים לא מי יודע מה בהארלם. גם מעין רומן עם הסופר הנרי מילר תפרו לה. לקולנוע הישראלי היתה לה גיחה יחידה, בסרטו של מנחם גולן "999 עליזה מזרחי". היא מיהרה לשוב לאמריקה, נישאה שוב ושוב, עברה הפלה ונשארה לבדה.
פורסם ב"פנאי פלוס" ב-24 באפריל