שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    כמה פרשיות עלומות - וסימן שאלה אחד גדול
    אילו סודות לקח איתו יעקב לוינסון לעולם הבא, למה עזב אהרון דברת את כלל, עד כמה היינו קרובים להנהיג את הדולר כמטבע הרשמי, מי מימן את בניית הכור בדימונה והאם לפנחס ספיר באמת היה פנקס שחור? סבר פלוצקר חזר מהארכיון עם התעלומות שהסעירו את המשק הישראלי
    מות לוינסון דברת וכלל הדולרים ואשדוד פרנקל והעזיבה 
    הכור ומימונו הפסדי כור הפנקס של ספיר איזנברג והסינים 
    הצלת השקל עוד 10 סודות 

    הזיכרון בוגדני. כדי להיזכר מהם הסיפורים העלומים בתולדותיו של המשק הישראלי, המרתקים אותי גם היום, דפדפתי בגליונות ישנים של ידיעות אחרונות. דפדוף מדכא: הכותרות הראשיות, העמודים הראשונים, מספרים את סיפורה של אומה במלחמה בלתי פוסקת.
    קרבות, מבצעים, פיגועים, עיתון אחר עיתון, שנה אחר שנה. אחרי כל מלחמה בא שלום. אחרי כל שלום, באה מלחמה.
    גם סיפורו של המשק הישראלי, המשתקף בעיתונים, קשה כלילה של יום מפרך. כל כמה שנים קריאה ממשלתית להידוק חגורה, להורדת רמת-חיים. כל כמה שנים התפרצות של אינפלציה. מדי עשור מהפך כלכלי: זה של 1977 הסתיים בכישלון מר, זה של 1985 הסתיים בהצלחה מסחררת. והתוצאה, נכון ל-2001, טובה.

    התעלומות לא נפתרו

    מתוך העיתונים ומתוך הזכרונות העלתי עשר פרשיות כלכליות-עיסקיות שתעלומתן לא נתפרה בעיני עד היום. רובן משני העשורים האחרונים. הבחירה אישית מאוד, סובייקטיבית, מושפעת ממהלך עבודתי העיתונאית. כך גם הסדר שבו הצגתי אותן לקרוא: מה שקפץ ראשון למול עיני הזיכרון, מה שנחרט בו הכי עמוק. אנשים אחרים יבחרו חידות לא-פתורות אחרות.







    מות לוינסון
    יעקב לוינסון שם קץ לחייו ביריית אקדח בדירתו ברמת-גן, ב-23 בפברואר 1984. הוא השאיר אחריו מכתב הנפתח במלים "עוד מעט יתם הכל, כי תם כוחי לשאת במסכת העלילות וההשפלה. מזה שנה שותים בחשאי את דמי טיפין-טיפין, וכעת בקילוחים...צר לי, אך סר טעם החיים ממני".

    התאבדות לוינסון קטעה חקירה של מעשיו כיו"ר ההנהלה של בנק הפועלים ואחר-כך כיו"ר חברת ההשקעות אמפל. לוינסון, מהאישים החזקים במשק הישראלי בשנים ההן, עשה מבנק הפועלים אימפריה פיננסית וכלכלית חובקת ארץ ועולם.

    הוא היה צריך להיות - אך לא היה - מועמד מפלגת העבודה לכהונת שר האוצר בבחירות של 1982. לאחר שפרש מהבנק, ניהל את חברת ההשקעות אמפל, שגייסה הון מיהודים אמריקניים להשקעות בישראל, ואת חברת יו.אס.איי, שעשתה פחות או יותר אותו דבר.

    חודש לפני ההתאבדות פורסם דו"ח של שני בודקים מיוחדים שמינתה ההסתדרות לפרשת לוינסון, שרגא רוטמן ועמירם סיון, היום מנכ"ל בנק הפועלים.

    הדו"ח קבע כל מיני דברים, שבמרחק הזמן נקראים בתדהמה. לוינסון, כתבו הבודקים, המשיך להשפיע על בנק הפועלים ולעשות בו כבשלו בדרך לא תקינה, אף אם שימשו הכספים למטרות הניתנות להצדקה. אילו כספים? סתם ולא פירש. עוד סיכמו הבודקים, כי איש לא העליל על לוינסון.

    באופן ספרותי ניתן לומר, שלוינסון לקח עימו את סודו לעולם הבא. ספרים על פרשת לוינסון, שיצאו לאור לאחר מותו, לא הבהירו הרבה. תחקירים רק הגדישו את הערפל.

    יצא לי לשוחח הרבה עם לוינסון. בשיחתנו האחרונה במשרדו (הבונקר) באמפל, ימים ספורים לפני ההתאבדות, רוקנו ביחד כמה בקבוקי ויסקי.

    אחד מדובריו הנאמנים ביותר היה לי ידיד. אף-על-פי-כן, אין לי גם היום צל-צילו של הסבר משכנע למה שלח האיש הנפלא הזה יד בנפשו. הוא היה רדוף כוח. האם חטא רק בחטא של גאוות לב?

    ומה באמת קרה בשנים ההן במבוך העסקים של לוינסון, של בנק הפועלים, של אמפל, של גרנית-הכרמל ועוד חברות רבות ששמן שקע מאז במצולות השכחה?

    אין לי מושג. אין לציבור מושג. הסיפור נגמר. המסתורין נשאר. גם עמירם סיון מעדיף את השתיקה.

    חזור למעלה
    דברת וכלל
    במרץ 1991 פרש אהרון דברת מניהול חברת ההשקעות הפרטית הגדולה כלל. יחד עימו פרש המישנה, יצחק שרם. דברת נימק את פרישתו ברצונו לצאת לעסקים פרטיים. הוא התקרב לגיל 60 וחשב שזה הרגע הנכון להשתלב במה שנראה כעידן חדש של הקפיטליזם הישראלי.

    שנתיים קודם לכן התחיל העיתונאי יואב יצחק בפרסום תחקירים ומאמרים שנושאם - בהגדרה רחבה - תנאי העבודה של דברת בכלל, שכרו, מעמדו וההטבות שקיבל. חלקן, לטענת יצחק, בדרך לא כשרה.

    ממצאיו הועברו לחקירתה של רשות ניירות-ערך, וזו לא מצאה סימוכין לרוב החומר שפורסם, למעט עניינים שהוגדרו על-ידי התקשורת כעבירות טכניות. המשטרה, על סמך דו"ח רשות ניירות-ערך וכתוצאה מחקירותיה היא, סגרה את התיק ולא חזרה אליו.

    בספר עגל הזהב על פרשת דברת הסביר יואב יצחק את מטרתו המרכזית: אדם מושחת יסתלק ממוקד כוח ויפנה את מקומו לאחר.

    הדי פרשת דברת נשמעו עוד שנים רבות בבתי המשפט, ביוזמתו של יואב יצחק. בין היתר, יצחק תבע גם אותי על הוצאת לשון הרע, והפסיד במשפט.

    האם היום, במבט לאחור, אנחנו יודעים בלב שלם מה באמת היו נוהלי התגמול של המנהלים הבכירים בכלל בשנות ה-70 וה-80 של העשור הקודם? האם לא היו שם הרגלים לא-תקינים, לפי קנה המידה של אז? האם החלטותיהם העיסקיות של המנהלים לא הושפעו גם משיקולים לרווח אישי? בימינו, כשכל חברה מחלקת למנהליה ביד נדיבה אופציות למניות כדי לחבר בין הרווח האישי לרווח של העסק, זה נראה מאוד טבעי. האם בעבר זה היה פסול? התשובה לא תיוודע.

    כלל עברה גלגולים רבים והיום היא כבר לא קיימת כעסק חי. המסמכים אולי נגרסו. נותר הזיכרון של האנשים, שהתעוות עם השנים. עם אהרון דברת שוחחתי רבות. עסקיו טובים - אף אם נפגעו ממשבר ההיי-טק - והצלחותיו אחרי הפרישה מכלל מוכחות. הוא נהנה מהחיים ולא מעוניין לשקוע בזכרונות.

    חזור למעלה
    הדולרים ואשדוד
    זוכרים את הדולריזציה? ב-13 באוקטובר 1983 פורסמה בעמודו הראשון של ידיעות אחרונות ידיעה בלעדית על תוכנית סודית במשרד האוצר להצמיד את כל המשק לדולר. את חשיפת הסקופ הגדול הוביל עמיתי גדעון עשת. לאחר חשיפת התוכנית, אולץ מי שכיהן כשר אוצר, יורם ארידור, להתפטר.

    כמעט עשרים שנה חלפו, ואחד ההיבטים המסקרנים בפרשת הדולריזציה נותר אפוף מסתורין. אין חולקים על כך שבשלהי קיץ-סתיו 1983 התקיימו דיונים קדחתניים באוצר סביב הצעות להצמיד את כל המשק הישראלי לדולר, בשער חליפין קבוע.

    היוזם היה פרופסור יקיר פלסנר, שאף הצליח לשכנע את ארידור. מנכ"ל האוצר, עזרא סדן, התנגד.

    אבל האם היתה גם כוונה מעשית ומציאותית להנהיג את הדולר כמטבע חוקי בישראל? האם הכוונה תואמה עם הבנק המרכזי של ארה"ב, הפדרל ריזרב, ועם היו"ר שלה, פול ווקר? האם היתה כבר ספינה עמוסה בדולרים בדרכה מאמריקה לישראל? האם ראש הממשלה דאז,

    יצחק שמיר, נתן את הסכמתו שבשתיקה לביטול המטבע הישראלי ולהנהגת הדולר תחתיו?

    יורם ארידור, בראיונות לתקשורת, לא הבהיר עד הסוף את התמונה. יקיר פלסנר נתן לפרסום נייר עבודה סודי בכתב ידו, שכלל כל מיני חלופות לדולריזציה, ביניהן אחת, שכשמה כן היא: דולר כמטבע בישראל, בסוף תהליך ארוך של הדברת האינפלציה.

    בגנזך האוצר בירושלים לא נמצא תיק תחת השם דולריזציה. אבל המונח עצמו נקלט בתודעת הציבור ונספג בשפת היומיום. מדינות רבות בעולם, במצבים של משבר פיננסי, שיחקו עם הרעיון הנ"ל. רק אחת או שתיים מימשו אותו.

    אז היתה או לא היתה תוכנית לדולריזציה? נמשיך לשאול.

    חזור למעלה
    פרנקל והעזיבה
    דבר התפטרותו של פרופסור יעקב פרנקל ממשרתו הרמה כנגיד בנק ישראל פורסם במסיבת עיתנאים משותפת לו, לראש הממשלה, אהוד ברק, ולשר האוצר, בייגה שוחט, ב-14 בנובמבר 1999.

    במהלכה ציטט ברק ממכתב אישי ששלח אליו פרנקל כבר בחודש אוגוסט. שוחט הוכנס בסוד כוונת ההתפטרות של פרנקל רק ימים ספורים קודם לכן. ברק סיפר לשוחט, על מסלול המראה בשדה תעופה, שפרנקל התפטר כבר לפני חודשים.

    במסיבת העיתונאים אמר פרופסור פרנקל כי "ההחלטה לסיים את התפקיד גמלה בליבי לפני זמן רב".

    בדיוק מתי? ובדיוק למה?

    על אף שעות שיחה רבות עם פרופסור פרנקל, בנושאים חובקי עולם, אני לא יכול לבשר שמצויה בידי תשובה לשתי שאלות אלו. לפי גירסה אחת, פרופסור פרנקל שיגר עוד לפני הבחירות (שהיו במאי 1999) לשני המועמדים לראשות הממשלה, נתניהו וברק, הודעות על מוכנותו לפנות את התפקיד.

    אבל ברק כראש ממשלה חזר לפרנקל מאוחר מדי, רק אחרי שנתן את משרד האוצר לשוחט, אויבו הרעיוני והפוליטי התקיף ביותר של הנגיד. אז כבר היה מנוי וגמור עם פרנקל לעזוב את ג'וב הנגיד, לא להיגרר לעוד קדנציה של ריב ומדון עם האוצר.

    וישנן גם גירסאות אחרות. פרנקל, עכשיו נשיא מריל-לינץ' הבינלאומית, לא ממהר להבהיר. בטיסותיו בשמי העולם, כשהוא סוגר עיסקאות של מיליארדים באמריקה, אירופה ואסיה, הוא מכין (אולי) את זכרונותיו. כשייצאו לאור, אם ייצאו אי-פעם, הם יהיו להיט.

    עד אז, מצטרפת התפטרותו של פרנקל, על מועדיה ומניעיה, לספר המסתורין של המשק הישראלי.

    חזור למעלה
    הכור ומימונו
    לפי פרסומים זרים, לישראל כור גרעיני בדימונה. הוא קיים. אפשר לראותו מרחוק. לפחות אדם אחד יושב בכלא משום שגילה לעיתונות את מבנהו המפורט.

    בנייה של כור גרעיני ופיתוח מערכות נשק לא קונבנציונליות עולים כסף רב. במחירים של היום, עלותה של חבילה גרעינית עצמאית למדינה נאמד ב-25 עד 35 מיליארד דולר. מי מימן את הפרויקט הזה? מהיכן באו הדולרים?

    בשנים בהן הוקם הכור - הכל על-פי ספרים שכבר יצאו לאור - ישראל היתה מדינה ענייה, בראשית דרכה, עם משאבי מטבע-חוץ מדוללים. מאוד לא סביר להניח, שבנקאות פרטית בחו"ל העמידה אז את המימון החשאי למשרד הביטחון הישראלי.

    בסטטיסטיקות הרשמיות של המשק הישראלי אין כמובן שום התייחסות למבצע בניית הכור וכל הכרוך בהפעלתו. המסקנה: חומרים רבים הובאו לישראל בלא רישומים בגבולות. תקציבים תוקצבו ללא רישומים באוצר. ממשלות זרות, שהיה להן אינטרס בפרויקט, נתנו סיוע סודי. קבלנים בנו במיליארדים ללא מכרזים. מישהו גם התעשר.

    האנשים שיודעים מאיפה הגיע ולמי שולם הכסף הגרעיני שותקים. כל 'פיפס' מצידם עלול להובילם לכלא. אבל לא מן הנמנע שיום אחד, בהיחשף המידע, נצטרך לכתוב מחדש את תולדותיה של הכלכלה הישראלית, או לפחות את אחד הפרקים המרכזיים שבה.

    חזור למעלה
    הפסדי כור
    בני גאון מונה למנכ"ל כור-תעשיות, חברה בבעלות ההסתדרות, באביב 1988. בתוך חודשים ספורים התברר לו, כפי שהוא מספר בספרו 'רק המעז מנצח', כי גדול הקונצרנים התעשייתים של ישראל נמצא במצב של פשיטת-רגל.

    חובותיו לזמן קצר, חלקם לבנקים זרים גדולים, מגיעים ל-1.2 מיליארד דולר. הפסדיו השנתיים מגיעים לרבע מיליארד דולר. המסלקה המפורסמת של הקונצרן היתה אמורה להיות קופה מלאת מזומנים, ונחשפה כבור ריק ללא תחתית.

    מאז חוזרת ונשאלת השאלה, איך זה קרה באמת? איך יכול היה תאגיד ענק שכזה, שמניותיו רשומות בבורסה, שיש לו דירקטוריון ציבורי ומעליו פיקוח של ההסתדרות, להידרדר לקריסה בלי שמישהו ישים לב לכך?

    גאון נתן לכך כמה תשובות, המתחברות לכתב אישום נגד התרבות הניהולית של ה"סמוך עלי" ו"אל תשאל אותי" ששררה בשנים ההן בצמרת חברת העובדים, בעלת השליטה בכור, ובכור עצמה.

    תשובותיו נכונות, ולא מספקות. מישהו הרי חייב היה להיות מודע לעומק הריקבון. מחובתו של מישהו היה להתריע. האם מזכירי ההסתדרות ידעו ושתקו? האם מנהלי הכספים ידעו וחיפו? האם רואי החשבון ידעו וטשטשו?

    מיליארד דולר עלתה למשק הישראלי ההסתבכות של כור בשנים 1984-1998. מיליארד דולר של אז הם כ-1.4 מיליארד דולר של היום. מי נשא ונושא באחראיות לכך? הצד האישי לא נחקר מעולם. איש לא נתבע ולא הועמד לדין. הבכירים שניהלו את הקונצרן בתקופת ההפסדים פרשו ממנו, חלקם לגימלאות נוחות ביותר. אחרים הקימו חברות עיסקיות. על כור של אז הם לא ששים לדבר. ניסיתי וסירבו.

    חזור למעלה
    הפנקס של ספיר
    תחילה כשר המסחר והתעשייה ואחר-כך כשר האוצר (עד 1974), שינה פנחס ספיר את פני המשק בישראל. מנהיג כלכלי, ששני לו לא קם עדיין. הוא שילב מידה סבירה של מעורבות מינהלית, החיונית לכלכלה מתפתחת בשלביה הראשונים, עם כבוד גדול לשוק ולכוחות השוק.

    ספיר חיבב תקשורת והירבה להתראיין. אפשר היה להשיגו בטלפון יומם ולילה. על-פי אגדה עירונית מושרשת היטב, נשא עימו ספיר בכיס המעיל פנחס שחור זעיר, שבו רשם את הנתונים העיקריים על המשק, את הביצועים של תקציב הממשלה, את הרווחים של החברות הפרטיות ואפילו את השמות, את מספרי הטלפון ואת השווי הכספי של עשירי ישראל.

    בכרוניקות הקולנועיות ובצילומים לא נשמרה אפילו תמונה אחת ברורה של ספיר עם הפנקס. בני משפחתו העידו שהיה פנקס. בספרים שנכתבו עליו - הפנקס מככב. אני זוכר שלא היה כזה. הייתי אז בראשית דרכי העיתונאית וקניתי את תשומת-ליבו של ספיר בסדרת כתבות על המיתון וביכולתי לנהל עימו שיחה בשפה הפולנית.

    מוקדם בבוקר בלשכתו בתל-אביב, הוא אכל לבנייה, דיבר קצת פולנית ואני רשמתי. על שולחנו היו מונחות ערימות של מסמכים. מעולם לא ראיתי אותו פותח פנקס שחור סודי.

    חזור למעלה
    איזנברג והסינים
    שאול איזנברג המנוח, המיליארדר והבעלים של החברה לישראל, נשא בסוגרי ליבו סודות עיסקיים ופוליטיים למכביר. בעיקר מהמזרח-הרחוק: הוא היה הביזנסמן המערבי הראשון שפרץ את חומת ההסתגרות של הקומוניסטים הסיניים ב-1979 והשקיע שם סכומים נכבדים. סופר, למשל בכתבה גדולה בשבועון טיים, שאיזנברג הביא לתעשיות הבטחוניות של ישראל הזמנות סיניות ב-3.5 מיליארד דולר, וחתך מכל עיסקה עמלה שמנה לעצמו, לפי זיכיון מיוחד שהעניק לו מנחם בגין כראש ממשלה.

    יצחק רבין אמר על כך: "איזנברג פתח לנו את שערי סין, אבל סיפורי המיליארדים הם סיפורי בדים".

    ב-1992, אחרי תקופה ממושכת של התנזרות מתקשורת, העניק שאול איזנברג ראיון ראשון לידיעות אחרונות. הוא דיבר בגילוי, לפעמים בנוסטלגיה, לפעמים בכאב. אבל גם ברישומים שעשיתי ושלא נועדו לפרסום, אין אזכור מפורש של התיווך הבטחוני. איזנברג חשף את סודות יצוא האשלגן הישראלי לסין ולא את סודות היצוא הבטחוני הישראלי לסין. עד כמה היה מעורב בכך? האם התעשר מכך? כיצד שיכנע את הסינים? הסוד נותר בעינו.

    גם אישים בכירים בתעשיות הבטחוניות בארץ אינם יודעים את האמת, ומה שהם יודעים אין להם עניין לחלוק עם הציבור.

    באוגוסט 1996 הציע לי איזנברג להתלוות אליו במטוסו הפרטי, למה שהתברר אחר-כך כמסע העסקים הלפני-אחרון שלו לסין. לא נסעתי, ובכך אולי הפסדתי הצצה למעמקי עולמו המסתורי. במארס 1997 נפטר במשרדו בבייג'ין.

    שנה לאחר מכן ביקרתי בסין עם בנו, ארווין איזנברג. שמעתי את בכירי המפלגה, המימשל והכלכלה בסין אומרים את השם שאול איזנברג, יהודי פליט מגרמניה הנאצית, ביראת קודש. כמו היה מאו צה-טונג. מה מכר להם, שהם כה העריצו אותו?

    חזור למעלה
    הצלת השקל
    סערה פיננסית גדולה זיעזעה בסתיו 1998 את שוקי רוסיה, הגיעה למזרח-הרחוק, היכתה באמריקה ולבסוף נחתה גם עלינו. בשבוע הראשון והשני לאוקטובר אותה שנה פוחת השקל בשיעור מצטבר של כ-20% ושערו נשק לשיא של 4.34 שקל לדולר. האזרחים התחילו להתכונן לשער של 5 שקל לדולר.

    ואז, כמו במגע קסם, נבלם הפיחות. השקל התחזק וחזר לרמה של 4.1 שקל לדולר. נמנעה קטסטרופה.

    באותם ימים שהו שר האוצר, פרופסור יעקב נאמן, ונגיד בנק ישראל, פרופסור יעקב פרנקל, בכינוס השנתי של קרן המטבע הבינלאומית בוושינגטון. המידע מהארץ על הביקושים הגוברים למטבע חוץ זרם באינטרנט ברצף, והיתה לכולם סיבה טובה לדאגה.

    שני היעקובים, נאמן ופרנקל, הפגינו שלווה. השניים הסבירו שאין מה לדבר על מעורבות שלהם בשוק המט"ח. לא נמכור דולרים מהרזרבות, נשבעו."ניתן לכוחות השוק לבטא את עצמם עד שיתעייפו". כל מדינה שניסתה להתערב בשוק המטבע - אכלה אותה בגדול, אמר בשפתו הלאמיניסטריאלית יעקב נאמן.

    ואף-על-פי-כן, אני שואל את עצמי עד היום האם באמת לא היתה אז התערבות, ישירה או עקיפה, של בנק ישראל והאוצר לטובת השקל? התנודות בשער השקל במהלך חודש אוקטובר מפתיעות בסדירותן.

    כאילו פעלה היד הנעלמה של השוק החופשי בדיוק לפי בקשותיהם של המשרדים בירושלים. בדרך כלל פעלה בימי שישי בצהריים, כשהדולר נשק ל-4.35 שקל. נשק ונסוג מיד.

    לפרופסור נאמן היה ניסיון בכך: הוא סיפר לי שיעץ בעבר למדינות מסוימות כיצד להשפיע על שוק המט"ח בלי לחשוף את המעורבות הישירה. סיפר ולא המשיך. לפרופסור פרנקל היו כבר אז חברים (יהודים, אוהבי ישראל) בתאגידי ההשקעה החזקים בעולם. מילה מפיו לטובת המטבע הישראלי יכלה להשפיע על החלטותיהם לקנות שקלים. אם פרנקל ממליץ, פרנקל יודע.

    התערבויות מסוג כזה לא מחייבות החלטה מוסדית ולא נכללות בפרוטוקולים. הסוד הזה - איך יצא השקל ללא פגע וללא פיחות מהמשבר הפיננסי הבינלאומי של 1998 לא יפוענח בקרוב. לאף-אחד אין אינטרס לספר לנו מה קרה, אם אכן קרה.

    עד היום הרי לא הודתה ממשלת ישראל שהיא שלחה פקידים לקנות ולמכור דולרים בשוק השחור של רחוב לילינבלום בתל-אביב, כשעוד היה קיים.

    חזור למעלה
    עוד 10 סודות
    * למה נפל מס הבורסה בינואר 1995, אחרי שעבר את כל הליכי החקיקה בכנסת ועמד בכל לחצי המתנגדים?

    * כמה כסף נעלם בפרשת מכירת הנשק לאירן ומי הרוויח ממנו את עושרו?

    * למה קפץ איש העסקים מיקי אלבין אל מותו מחלון של משרד חקירות משטרתי?

    * כמה תקציבים ממשלתיים הושקעו מ-1967 ועד היום ביהודה, שומרון ועזה?

    * למה ויסתו הבנקאים את מניות הבנקים, בלי שהיה להם מזה גרוש של רווח אישי ורק צרות?

    * כמה תמיכות מוזרמות בסך הכל לתלמידי הישיבות שלא משרתים בצהל? יעקב נאמן ביקש תשובה כבר ב-1996, ולא קיבל.

    * למה הוחלט לפרק את חברת הביטוח הסנה?

    * כמה חשבונות בנקאיים סודיים ופעילים יש בישראל לבכירים של הרשות הפלשתינית?

    * למה מחסלת חברת עורק את השקעותיה בישראל? מה יודע מוריס קאהן, הבעלים, שאנחנו לא יודעים?

    * כמה זמן יעבור עד שיתאושש הנאסדא"ק? אופס, שאלה אחרונה זו אינה סוד ישראלי מהעבר. היא סוד עולמי לעתיד.

    חזור למעלה
    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    פרנקל. ידידים בעולם
    ארכיון
    דברת. נהנה מהחיים
    ארכיון
    ארכיון ידיעות אחרונות
    גאון. פשיטת רגל
    ארכיון ידיעות אחרונות
    דולר ארה"ב. במקום השקל?
    צילום אורן אגמון
    נאמן. יד נעלמה?
    צילום אורן אגמון
    מומלצים