בקצב הגריז

אחרי ההצלחה של "אגם הברבורים" בשנה שעברה בישראל, חוזרים הכוריאוגרף הבריטי מתיו בורן ולהקת AMP, למשכן לאמנויות הבמה בתל-אביב. חודש לפני המופע מגיע בורן לישראל לתת ראיונות לתקשורת ועוד לפני שנפתחו הקופות, כבר נוספו ארבעה מופעים לרשימת ההופעות. הפעם מגיעה הלהקה עם "The Car Man" - משחק מילים נחמד המצטלצל לאוזן בלתי מכוונת כמו "כרמן" המקורי של ביזה. בורן, נינוח ומחויך בבית מלון תל-אביבי, מרגיש טוב בארץ. בתקופה בה להקות רבות ואומנים שונים מיהרו לבטל מופעים, להקתו של בורן התקבלה פה בחמימות וזה נותן לו תחושה ביתית.

הקשר הקולנועי

משמעות שמה של הלהקה AMP הוא Adventures In Motion Pictures והשם משתלב לכל אורך היצירה. בורן אמנם נחשב כוריאוגרף, אך משלב ביצירותיו טכניקות תיאטרליות ושימוש מאסיבי באסוציאציות קולנועיות. "לקח לי הרבה מאד זמן להגיע לכרמן", הוא אומר, "היו כל-כך הרבה גרסאות ליצירה בימתיות וקולנועיות והתלבטתי בשאלה במה אני יכול לחדש. רציתי לעשות מותחן בימתי, להפתיע, להוסיף דרמה לסיפור, לסבך את העלילה המקורית שלא כל-כך אהבתי", הוא מודה ואומר שכרמן, הדמות הראשית, הסעירה את דמיונו.

היצ'קוק, הקולנוען המועדף על בורן, היווה השראה לאינטרפרטציה שלו ליצירה הקלאסית. גם "הדוור מצלצל פעמיים", "סיפור הפרברים", "מועדון קרב", "איידהו שלי" וסרטים אחרים הם אפיזודות חולפות על הבמה של בורן. אם בגרסה המקורית דון חוזה, אהובה של מיקלה בת הכפר, מתאהב בכרמן הצועניה הסקסית שעובדת בבית מפעל לסיגריות, אצל בורן מדובר במכונאי זר שמגיע לעיירה אמריקנית קטנה בשם הרמוני, ומוציא אותה לגמרי מהרמוניה. סצינה בה השניים מתמזמזים להם בלהט על שולחן המטבח לקוחה מתוך הסרט "הדוור מצלצל פעמיים" ואילו סצינה נוספת - כאשר המכונאי שלנו, שזרע סקס ואלימות בעיירה השלווה, גורם לכל הגברים להוציא את האגרסיות בדרכי אלימות - לקוחה מתוך "מועדון קרב". סצינה נוספת מבוססת על דמותו של מרלון ברנדו ב"חשמלית ושמה תשוקה". "הבנתי שהקוליות שלו היא בתנועה מאד מינימליסטית ולמקום הזה ניסיתי להגיע".

הדומה והשונה

מהאופרה של ביזה לקח בורן את הסקסיות, הרצח ומערכות היחסים הסבוכות של הסיפור. לדבריו גם הדמויות במופע של AMP מקבילות לאלה של האופרה. בניגוד לאופרה, סיפור העלילה של "The Car Man", ("המכונאי" בעברית) מתרחש בעיירה אמריקנית קטנה שתושביה ברובם היספאנים ולא בסביליה שבספרד. המשפט "לא רציתי שזה יראה הוליוודי ונוצץ אלא מקום ארצי ומוכר", מעיד כי בורן מקיים דיאלוג תמידי עם עולם המושגים הקולנועי.

"לא רציתי לגעת בפנטזיה", הוא אומר, "האתגר עבורי בעבודה הזו היה דווקא לא לגעת בפנטזיה שהמחול בדרך כלל נוהג לספק". הרקדנים של בורן, בנו לדמויות אותן הם רוקדים היסטוריה של ממש, כמו בעבודת משחק. לדבריו, בשונה מעבודותיו הקודמות ("הסילפידות" של בורנוויל, "סינדרלה" של פרוקופייף, "מפצח האגוזים" ו"אגם הברבורים"), בעבודה הזו הרקדנים הרבה יותר מעורבים.

לנטרל את הפחד

"הקהל של AMP הוא קהל שהולך לתיאטרון ולקולנוע; הוא לא בבסיסו קהל של מחול. אני חושב שאנשים מפחדים ממחול כמו שהם מפחדים ממוזיקה קלאסית, כי הם חושבים שצריך לדעת ולהבין בזה בשביל להנות", אומר בורן. כמי שנוהג לגלם את תפקיד המרדן, סביר להניח שזו הסיבה שגורמת לו ללכת על הקלאסיקות של עולם המחול ולהפוך אותם לרכוש הכלל. "אנשים מכירים את המוזיקה של כרמן ואני לוקח אותם למסע שונה ממה שהם ציפו לו. אני מפתיע את הצופים וגורם להם לחשוב. זה לא אומר שהעבודה שלי טובה יותר, היא אלטרנטיבה".

מוזיקה קלאסית בעיבוד מודרני

בורן משתמש בתזמור שכתב המלחין הרוסי רודיון שכרדין בשנת 1967 ליצירה, עבור אשתו, מיה פליסצקיה, הפרימה בלרינה של להקת הבולשוי. הבעיה היחידה היא שהיצירה של שכרדין נמשכת 40 דקות, זמן קצר מדי עבור מופע שלם. "כתבתי למר שכרדין והתייעצתי איתו מה לעשות, בסופו של דבר הוא הציע לנגן את היצירה פעם אחת כרגיל ובפעם השנייה הפוך. בסופו של דבר הוא הסכים שאוסיף קטע של 40 דקות אותו חיבר המלחין הבריטי טרי דיוויס".

כמו פאזל

"היום כשאני נכנס לסטודיו, אין לי בכלל צעדים בראש, אני עובד לגמרי עם הרקדנים. בכל מקרה הם רקדנים הרבה יותר טובים ממני, כך שאם הייתי מסתמך על עצמי היום כרקדן, סביר להניח שהייתי מאד מוגבל", אומר בורן. לדבריו הרקדנים נותנים רעיונות ותורמים ליצירה: "זה הופך את התהליך ואת היצירה עצמה לחלק מהם וזה גורם להם לתת הופעות טובות יותר". בורן אומר שהיום הוא מחשיב עצמו לא פחות בימאי מכוריאוגרף: "אני מציע לרקדנים מה לעשות ובונה כמו פאזל מתוך הרעיונות שלהם עד למצב שבו קשה לומר איזה חלק ביצירה שלי ואיזה שלהם".

על "בילי אליוט"

"לפני שנתיים או שלוש קבלתי את התסריט לידי. רצו שאביים את הסרט אבל באותה תקופה הייתי מאד עסוק עם 'אגם הברבורים' שהיה אמור לעלות בברודווי. אהבתי את התסריט אבל שנאתי את הסוף בו הוא הפך לאחת הדמויות הראשיות בבלט הקלאסי של 'אגם הברבורים'. חשבתי שהוא צריך להשאר מרדן. מאוחר יותר ביקשו להשתמש באדם קופר (הרקדן שמופיע ב'אגם הברבורים בתפקיד הראשי' – מ.י) וחשבתי שזה נפלא. הנה הם מצאו לסרט סוף הולם. בסופו של דבר קרה שהפכנו להיות הלהקה שבילי אליוט הצטרף אליה... האמת, קצת נמאס לנו מבילי אליוט עכשיו".

בורן החל לרקוד בגיל מאוחר יחסית - 22. לפני כן הוא התעניין בתיאטרון ובקולנוע וזו הסיבה שכשקרא את התסריט של הסרט לראשונה הוא דאג לעתידו של אליוט. "מה שמדאיג אותי בלהתחיל לרקוד בגיל כל-כך צעיר הוא שכל מה שאתה מכיר וכל עולם המושגים שלך ההתייחסויות שיש לך הם מוגבלות. עד היום, יש צעדי מחול שאין לי מושג איך קוראים להם כי אין לי רקע של בלט. בגלל זה דאגתי לבילי".

בימים אלה עובד בורן על גרסה בימתית לסרטו של טים בורטון "המספריים של אדוארד". במקביל הוא קיבל פנייה מחטיבת התיאטרון של חברת דיסני לתכנן הפקה בימתית ל"בת הים הקטנה".

"The Car Man" של מתיו בורן, 12-24 ביוני בבית האופרה, המשכן לאמנויות הבמה, בתל-אביב