היפים נגד האמיצים

ענייני פופולריות מהווים מרכיב מרכזי בחייו של כל איש צעיר, הכפוף למרות חברת בני גילו. בכל כיתה יש את קבוצת ה"מקובלים", שעורכים לעצמם מסיבות פרטיות, ומולם משתרכים ה"לא מקובלים" - חבורת הדחויים שאיש לא רוצה בחברתם, מלבד הם עצמם (וגם זאת, כמובן, מחוסר ברירה). המתח הנצחי בין המקובלים לבין הבלתי-מקובלים הוא שעומד בבסיסה של "צעירים לנצח" ("Popular" במקור) - סדרת הנוער החדשה שעולה היום (חמישי) בערוץ 2 (טלעד) בשעה 19:00.

הגורל התערב

ברוק מקווין (לסלי ביב) היא התגשמות החלום האמריקני של תקופת התיכון. היא מעודדת בלונדינית עם עיניים ירוקות, תלמידה מצטיינת וחבר שלה הוא שחקן פוטבול (לא סתם - קווטרבק). לעומתה, סמנתה (סאם) מקפירסון (קרלי פופ) היא בחורה לא מקובלת. היא עורכת את עיתון בית ספר ומאוהבת במורה שעוזר לה. בין חבריה נמצאות גם, השם ירחם, נערה שמנה ובחורה שמחתימה על עצומות נגד הרג בעלי חיים בשיעורי ביולוגיה.

אילו היה נשמר הסדר החברתי הראוי, ברוק וסאם לא היו נפגשות זו עם זו לעולם. אלא שהגורל התערב. בשלב הראשון, השתיים מצוותות יחד למעבדה בביולוגיה ובשלב השני, הן מגלות שההורים הרווקים שלהן - אמה של סאם ואביה של ברוק - עומדים להינשא. אירועים נוספים המתרחשים במקביל מסבכים את העלילה: ג'וש (ברייס ג'ונסון), חברה של ברוק, מעוניין להשתתף במחזמר ואף זוכה, בזכות כשרונו הרב, בתפקיד המוביל. כעת הוא נאלץ לבחור בין המחזמר לבין הפוטבול. אביו, מאמנו וברוק לוחצים עליו שיבחר, בניגוד לתחושות לבו, בפוטבול. קרמן (שרה רו), חברתה המלאה של סאם, מנסה להתקבל כמעודדת והאריסון (הבלתי מקובל), מאוהב באופן חסר סיכוי בברוק. מעל הכל מרחפת מסיבה פרטית שברוק וחברותיה המקובלות עומדות לערוך.

זכרונות מאלי מקביל

במהלך הסדרה מגלה הצופה כי החיים אינם צבועים בשחור ולבן וכי גם המעודדת היפה והפופולרית חשה לעיתים עצב. הדמויות הראשיות אינן סטריאוטיפיות לחלוטין, החלטה תסריטאית הגיונית שתאפשר להבין את השינוי שהן צפויות לעבור. הדמות המוצלחת ביותר היא דווקא דמותו של מייק "שוגר דאדי" ברנדינו (רון לסטר), ראפר צעיר, גדול עצמות ונטול גינוני נימוס כלשהם. סטריאוטיפי ככל שיהיה, ודווקא בשל כך, הוא מאד מצחיק.

הסדרה עצמה משלבת כמה אלמנטים מעניינים, אם כי לא חדשניים. גם צופים צעירים ולא מנוסים יצליחו לזהות השפעות סוריאליסטיות א-לה "אלי מקביל", או הילוכים מהירים נוסח "פרקר לואיס". זה נעשה במינון הנכון ולא מעלה תחושות מצוקה בליבם של יושבי הכורסה. דווקא שיר הפתיחה של התכנית, מצליח לשעשע בהפתעה נחמדה למדי, אם כי התאמת הקול לתנועת השפתיים (סינק), מאד מאד מעצבנת.

איזה יפים כולם

"צעירים לנצח" תהיה, סביר להניח, סדרת נוער מצליחה גם בישראל. זה יקרה לא בגלל התחכום שבעלילה, המורכבות שבמסר ("להיות פופולרי זה להיות כמו כולם. להיות חלק מהעדר"), העיסוק בנושאים הקרובים ללב הנוער או החדשנות הויזואלית. "צעירים לנצח" היא סדרת טלוויזיה מצליחה בעיקר מפני שמשתתפים בה הרבה שחקנים יפים. וחשוב להדגיש: זה לגמרי לגיטימי. זאת הסיבה שאנשים אוהבים את ג'ניפר לופז או את בריטני ספירס. הדמויות בסדרה מתחלקות לשתי קבוצות מתנגשות: מקובלים ולא-מקובלים, אולם מי שיביט בתמונות הכוכבים מבלי לקרוא את הכיתוב, יתקשה לזהות מי שייך לאיזו קבוצה. כולם, בשעתם, היו כנראה מלכי הכיתה.