שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    איך נעלמתי ולמה חזרתי

    גיל קופטש חזר מלונדון כדי להשתתף ב"המשתה". ראיון קאמבקון

    גיל קופטש חוזר מלונדון לאחר תשעה חודשי גלות כדי לקחת חלק ב"המשתה", המופע הקייצי הקבוע של חברי קבוצת התיאטרון "המעגל" - תערובת של חאפלה, מוזיקה מקורית וסיפור תנ"כי עם קריצות אקטואליות. קופטש פוסט-לונדון כבר לא מחפש הגדרות חד-משמעיות, אבל מאמין שהמסע אל החזרה בתשובה לא יסתיים אף פעם. אין לו שאיפות לטוק-שואו משלו, ואת רוב האנרגיה הוא משקיע בכתיבת מחזה קומי חדש.
    הרעיון שמאחורי "המשתה" הוא להוציא את הסיפור המקראי מהבוידעם ולקשור אותו לקונטקסט עכשווי בקלילות וללא אמירות גדולות. מערכת היחסים בין שאול ודוד מקבלת השוואות למערכות יחסים בעולם הפוליטי העכשווי, והצופים משתתפים במחזה על תקן "העם". המופע מורכב מקטעי סטנד-אפ המתכתבים עם ז'אנר מספרי הסיפורים. "זה קודם כל משתה ואחר כך מופע", קופטש מבהיר. "הקהל יושב על הדשא בזולה, שותה יין, אוכל, מקשיב למוזיקה המדהימה שכתב איתי בן-נון ולוקח חלק בסיפור, וכל זה כחלק מהחוויה".

    זה היה מופרך - אהבתי את זה מיד

    קופטש התחיל לעבוד עם קבוצת מעגל לפני כארבע שנים כפרויקט של הבמאי שמואל בן לילית מבית הספר לתיאטרון חזותי בירושלים. "הם שמעו שאני מתעניין בדברים תנ"כיים וניסו לעניין אותי בקטע. על פניו כל הסיפור נראה לי מופרך, הזוי ולא מציאותי, אבל אהבתי אותו מהשניה הראשונה והיה לי ברור שאני חייב להשתתף בו. לא היה לנו טקסט כתוב, ואולי זו הסיבה שאנחנו מצליחים להחיות בצורה כזו את הסיפור התנ"כי. מאוחר יותר כתבנו את הטקסט בשיתוף עם הרב ברוך ברנר, שהוא גם שחקן ובמאי מוכשר (שיחק את ישו בהצגה "השטן במוסקבה" של תיאטרון גשר – מ.י.). הוא ייעץ וכיוון אותנו, ובסופו של דבר יצא טקסט שמתוכו אנחנו יוצאים לאימפרוביזציות".
    כשקופטש מגלגל את העלילה, קשה להבין אם הוא מתייחס לפוליטיקה עכשווית או לטקסט המקראי עליו נבנתה ההצגה. "הסיפור הוא על עם ישראל שהוא בלגניסט וסובל מהרבה שחיתות במערכת השלטונית שלו וצרות מבחוץ עם הפלישתים. הם באים לשמואל ומבקשים מלך חזק לעם חזק".

    - מה ההצגה מנסה לעורר?

    "אנחנו רוצים שאנשים יבינו את הדינמיקות של הסיפור. אנשים צריכים להתחבר לתרבות שלהם. אין לנו עדיין תרבות ישראלית ששואבת מהשורשים העמוקים, ותרבות שלא שואבת מהשורשים העמוקים היא חלטורה. אני לא אומר ש'המשתה' הוא ציון דרך, אבל מה ששואב מהשורש הוא עמוק יותר".

    האמונה לא תגרום לי לגדל פאות

    "היתה תקופה שהורדתי מהלך והשתדלתי לא להיחשף יותר מדי", מסביר קופטש את היעלמותו בשנה האחרונה. בלונדון למד תיאטרון ומחזאות. "חזרתי לארץ הקודש ומדהים לגלות שאין חדש תחת השמש. זה קצת מקביל להצגה, כי לאורך הדרך אנחנו מגלים שכל מה שיש פה זה מלחמה ושלום, אותם אנשים שנלחמים באותם אנשים ובאותם מקומות. יש בזה אולי משהו מרגיע, כי אתה יודע שזה לא ישתנה".
    לפני קצת למעלה משלוש שנים התמקדה העיתונות (או, בואו נדייק, מדורי הרכילות) במסעו המתמשך של קופטש לעבר היהדות. צריך לומר שהוא עצמו סייע לא מעט למכור את עצמו כ"מתעניין", בעיקר באמצעות הפינה שהגיש במסגרת תכנית סוף השבוע של אמנון לוי, שעסקה באקטואליה דרך הפריזמה של פרשת השבוע. "האמונה שלי היא לא כזו שתגרום לי לגדל פאות ולשים על עצמי אביזרים", קופטש אומר השבוע, "אבל היא קיימת. אני יודע שאני יהודי ואני לא צריך לחפש לעצמי הגדרות. אין לי גם מה לגשש, אני לומד לא באופן מסודר, אין לי רב או משהו כזה. אני סומך על האינטלקט שלי. כמו שנאמר, 'אנוכי, אני ולא אחר'".

    - מתגעגע לחשיפה הטלוויזיונית?

    "לא חסר לי לחזור לטלוויזיה. אני לא רואה בה שום דבר מעניין. אם כבר טלוויזיה, אז לעשות איזו סדרה בערוץ ההיסטוריה, על אישים יהודיים ודמויות תנ"כיות. זה נראה לי מגניב".
    כרגע הוא, כאמור, בשלבים האחרונים של כתיבת מחזה קומי נטול הקשר תנ"כי, ובתוך הקבוצה יש דיבורים על הפקה חדשה של "המשתה". "אנחנו רוצים לעבוד על ספר שופטים ויוצאים מנקודת הנחה שאם ההווה מקביל למה שהיה, אז עכשיו אנחנו נמצאים על קו סיום תקופת ההתנחלות המקראית ועוברים לתקופת השופטים. זו תקופה רווית קרבות שמתרחשים, כמו היום, בעזה, בית-אל ושומרון. מה שעצוב הוא שספר שופטים נגמר במלחמת אחים. לשם לא הייתי רוצה להגיע".



    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    קופטש. מרים כוסית ב"המשתה"
    לאתר ההטבות
    מומלצים