נעליים, קונים מהר

החנות החדשה של רשת נעלי גלי, המוקמת בימים אלה באזור התעשייה בראשון-לציון, תשתרע על שטח ענק של 1,200 מ"ר. זו תהיה החנות הגדולה מסוגה בארץ, ממש דיסנילנד של נעליים. היא תצטרף ל-45 חנויות הרשת, שצומחת בקצב מהיר והגיעה כבר למחזור מכירות שנתי של 122 מיליון שקל, ורווח נקי של 6 מיליון שקל. מדובר באותה גלי שבשנת 1998, תחת הבעלות של משפחת אורון, נקלעה לקשיים והגיעה לידי כונס-נכסים.

הכל נראה אחרת, לפני 40 שנה. אז רק הגיע אליעזר בוסקילה, המחזיק כיום בגלי עם משפחת גנזי, עם ארבעת ילדיו מקזבלנקה לישראל. החברה של בוסקילה כוללת היום את המותגים גלי, נעלי בריל, קטרפילר, האש-פאפיס, הרלי-דווידסון, קולמן, מירל וספלנדינג.

במרוקו ניהל בוסקילה מפעל קטן לייצור נעליים. שבוע לאחר עלייתו לישראל, הציע עצמו כעוזר שכיר ליצרן נעליים מרמלה. כששאל אותו בעל הבית מה הוא יודע לעשות, אמר "הכל". התשובה שקיבל היתה: "אתם המרוקאים תמיד אומרים שאתם יודעים הכל". אחרי שתפר את זוג הנעליים הראשון, הוצעה לו מייד עבודה.

חודש מאוחר יותר, כשהגיע הציוד של מפעל הנעליים שלו ממרוקו, נפרד בוסקילה מבעל הבית, שכר מקום קטן ביפו והחל לייצר נעליים. "כולם צחקו על הציוד שהבאתי ממרוקו", הוא מספר היום. "אני התמחתי בנעלי מוקסינים שעד אז לא היו מוכרות בארץ, והיו בעלות סולייה גמישה. הבאתי זוג לחנות נעליים ברחוב אלנבי בתל-אביב. בעל החנות שאל אותי, 'מה זה?', אמרתי לו 'תיקח, תראה את הגמישות'. אחרי שעה הוא חזר ולקח עוד".

בוסקילה: "הבאתי פועלים ממרוקו שהתמחו בתפירה ביד, העסקים התרחבו וב-1969 רכשתי מקום משלי, 240 מר, והקמתי את מפעל נעלי לביא. התקדמתי חזק בתחום נעלי הנשים. ב-1984 גמרתי עם הבית-חרושת. נמאס לי לרוץ אחרי פועלים. עברתי לייבוא חומרי גלם לתעשיית הנעליים, בעיקר עורות מאיטליה וחיקויי עור".

לפני 7 שנים, כשהילדים והחתנים כבר עובדים לצידו, רכש בוסקילה את הבניין שהיה שייך בעבר ליצרנית בגדי הילדים סולוג בדרום תל-אביב. כיום הוא מחזיק באחד ממחסני העורות הגדולים במזרח-התיכון.

פוקימונים? לא אצלנו

אחד הלקוחות הגדולים של בוסקילה בתחום יבוא העורות היו נעלי גלי. כשהתמוטטו נותר בוסקילה עם חוב אבוד של 1.8 מיליון שקל. בוסקילה: הבן שלי שמעון והחתן שלי יהודה אלבז )כיום מנכל נעלי גלי(, הציעו לי לרכוש אותם. אמרתי להם 'מה שטוב לכם טוב גם לי'. ואכן, ב-1998 הפתיעה משפחת בוסקילה, כאשר בשותפות עם משפחת גנזי )הבעלים של מפעל הוליס לייצור צלונים לחלונות(, רכשה את פעילות חברת גלי מידי כונס-הנכסים, תמורת 8.8 מיליון שקל.

בני משפחת בוסקילה לא היו מוכרים. בעיתונים נכתב אז כי משפחת סנדלרים מיפו רכשה את התשלובת. היום הם מתמודדים על רכישת רשת נעלי דפנה, שנקלעה גם היא לקשיים, מידי הכונס עוד

רונן מטרי - שהיה גם הכונס של גלי שמידיו רכשו את החברה. אגב, אחד המתמודדים הנוספים על רכישת רשת דפנה הוא מיכאל אורון, לשעבר מבעלי גלי, שמנסה לחזור לעסקי הנעליים.

בוסקילה: "צוות הניהול של גלי, לפני שרכשנו אותם, היה גדול פי ארבעה מצוות הניהול שלנו. לא היה אכפת להם מהכסף, נסעו לכל מקום ובזבזו. לנו אכפת מכל אגורה. אם אני בא למפעל ומייצרים מודל חדש, אני משגיח שיגזרו כך שיהיה מינימום פחת. אני מתעניין בהכל - בכמה קונים, בכמה מוכרים, הכל בשביל החסכנות בעבודה. אנחנו גם לא הולכים על עיצובים מופרעים או אופנות מתחלפות כמו פוקימונים, שהיום זה להיט ומחר נשארים עם כל המלאי".

את הצניעות של המשפחה ניתן לראות במאזן. למרות הרווחים הנאים של גלי בשנת 2000, ולמרות שמדובר בבן משפחה, העלות הכוללת של שכר המנכ"ל בחברת בריל היתה 400 אלף שקל לשנה. לא משכורות העתק שהורגלנו לראות בחברות ציבוריות.

בוסקילה, אגב, מתגורר עד היום בדירה בבת-ים. אלבז, החתן, מתכנן לעבור משם לראשון-לציון. אלבז: "עד שהחברה לא תבנה לעצמה בסיס הון גדול, אנחנו שומרים על צניעות. אף אחד מהבעלים לא מושך משכורת. להפך - לחברה יש הלוואות בעלים בהיקף של 10 מיליון שקל, שהזרמנו עם הקנייה".

ההחלטה הראשונה שקיבלה משפחת בוסקילה עם רכישת גלי היתה לעבור לשיווק בלעדי של הנעליים. בכך נחסכו פערי התיווך והמחירים ירדו ב-30%. המשפחה גם זיהתה נכון את המעבר לרכישות במרכזי קניות גדולים, על-חשבון חנויות הנעליים הקטנות, ומיקדה בהם את המאמצים.

אלבז: אחת הבעיות היתה שגלי זוהתה עם נעלי ילדים, ורצינו ליצור רשת לכל המשפחה, של נעליים איכותיות במחירים עממיים. ההזדמנות הגיעה ב-1999, יצרנית הנעליים בריל (חברה ציבורית) בעלת המותגים האש-פאפיס, קטרפילר וקולמן - שהתמחתה בנעלי גברים ונעלי נוחות - צברה חובות כבדים בסך 45 מיליון שקל. הבנקים לחצו, ובעלי המניות של בריל מכרו את חלקם לגלי.

הרווח היה כפול: המוצרים והמותגים של בריל פנו לכל המשפחה, ואיחוד המפעל של גלי עם מפעל בריל בראשון-לציון הביא לחיסכון ניכר בעלויות. כיום מעסיק המפעל 130 עובדים, ומייצר את נעלי גלי, בריל וחלק ממוצרי האש-פאפיס. במקביל נרכשה פעילות חברת אלוש-אורטופדיה בתחום המדרסים הממוחשבים, שירות שניתן כעת בחנויות.

השלב הבא היה מיזוג הפעילות של גלי לתוך החברה הבורסאית של בריל. כיום, התוצאות של משפחת בוסקילה שקופות. הכל כתוב במאזן, ומסתכם בשורה התחתונה: בכל שנת 2000, השנה הראשונה לפעילות החברה הממוזגת תחת הבעלות החדשה, הסתכם הרווח הנקי ב-6 מיליון שקל. זאת, לעומת הפסד של 1.5 מיליון שקל ב-1999 והפסד של 5.9 מיליון שקל ב-1998. המכירות ב-2001 צפויות לגדול מ-123 מיליון שקל ב-2000 ל-170 מיליון שקל, ומספר החנויות יגיע ל-55.

צו 8 לייצור נעליים

אלבז לא נח על זרי הדפנה, וממשיך לגלות שאיפות התפשטות. לא מכבר זכתה החברה במכרז של משרד הביטחון לאספקה של נעלי צבא בהיקף של 30 מיליון שקל, מהשנה הבאה. החברה כבר התחייבה על השקעה בקו מיוחד בעלות של 8 מיליון שקל, שיאפשר ייצור נעל צבאית בעלת סולייה קלה.

ואם זה לא מספיק, בימים אלה קיבלה החברה את הזכיון על מותג חדש, גואקס, בעל פטנט הנעל הנושמת. לדעתו של אלבז, מדובר בפיתוח אידאלי לאקלים הישראלי החם, ולהזעה בכפות הרגליים. בנוסף, בימים אלו עומדת החברה לקבל את הזיכיון לשיווק בלעדי של המותג ספלנדינג האמריקני גם בטורקיה וקפריסין, ובכך תפרוץ לראשונה לפעילות בחול. ספלנדינג מייצרת ביגוד ונעלי ספורט איכותיות מעור.

בוסקילה, שלא נושא כיום בתפקיד רשמי בחברה, אומר שמאז סגר את מפעל הנעליים שלו ב-1984, הוא לא נכנס אישית לענייני המפעל. ולמרות זאת, אומר בוסקילה, הוא עדיין חש געגועים לריח העור. גם היום, הוא אומר כשעיניו נוצצות בהתרגשות, שום דבר לא ישתווה בעיניו לתענוג שכרוך בלהחזיק ביד נעל טובה.