עבודה בעיניים

לפני כמה שבועות נפל על העולם כוכב שביט ומחק לכל התושבים שלו את הזיכרון. זוהי הנחת העבודה שלפיה מתנהל שלמה בניזרי, שר העבודה והרווחה. אחרת, אין דרך להסביר איך הוא מדקלם היום את הכרזות הגירוש של ראש מפלגתו אלי ישי מלפני ארבע שנים, כאילו הן הברקת השנה שהוא הגה בעצמו. ואיך הוא מתעלם מהכישלון המוחלט של הגירוש הזה, ומציג אותו כפתרון אמיתי לבעיות. ואיך הוא מדבר על הוצאת העובדים הזרים מישראל, כאילו הוא עצמו לא מכניס עובדים חדשים דרך אותם גבולות. ואיך הוא ממשיך לפנק ולטפח את המעסיקים, כאילו התפקיד של שר עבודה ורווחה הוא לא לדאוג דווקא לעובדים.

הגירוש ההמוני שהתחיל ב-1996 נכשל. היתה תוכנית לחמש שנים (שנגמרות בקרוב) להוציא מאה אלף זרים מהארץ, בקבוצות של 500 לחודש (ובהמשך 1,000). המטרה היתה שאלה שלא יגורשו ייבהלו, ויברחו מיוזמתם. בשטח לא הצליחו לגרש אפילו עשרים אלף, ובמקביל נכנסו הרבה יותר חדשים.

קשה להאמין לעיתונאים יפי נפש? המשפט "מספר העובדים הזרים הלא-חוקיים עלה משמעותית" יצא השבוע דווקא מהפה של אותו בניזרי. השר לא הסביר איך בדיוק עלה המספר, אבל הציע להפעיל את אותה תוכנית גירוש מבריקה שנכשלה.

הסיבות להתנגד לגירוש הן לא סיבות הומניות, אלא פרקטיות. בעיה כלכלית חברתית לא פותרים בעזרת שוטרים ומטוסים. אף אחד בעולם לא מאמין במדיניות של הזזת אוכלוסיות שלמות (אלא אם כן הולכים על שיטות ברוטליות אקזוטיות). המדיניות הזאת יקרה, אלימה (הגירוש הקודם גבה שני הרוגים ועשרות פצועים), ומסתובבת על הגבול הדק של החוק (אלי ישי בעצם הפסיק אותה אחרי שהפקחים שלו עברו את הגבול, ועצרו בני אדם בלי שום סמכות מעצר). אין איפה לשכן את העובדים המיועדים לגירוש, קשה להטיס אותם, וכמו שאלי ישי כבר קלט ובניזרי תיכף יבין - זה מצטלם רע מאוד.

והכי חשוב: העובדים הזרים לא ייעלמו מכאן כל עוד יש להם ביקוש. המעסיקים לא יוותרו עליהם בחיים. אנשים ישיגו לעצמם עובדים גם אם יצטרכו להעביר אותם על הגב את הגבול, וזאת הסיבה שהגיעו הנה עובדים מכל העולם, עם או בלי אשרות. מתחילת שנות התשעים מדינת ישראל מניפה בעולם שלטי ניאון שזועקים "אנחנו צריכים עובדים", ולא עושה את המינימום כדי לעצור את הזרם בגבולות.

הסיכוי היחיד להקטין את כמות העובדים הזרים היא לייקר את העסקתם, ובזה אף אחד לא באמת מעוניין. בגלל השכר הנמוך של העובדים החוקיים, ומקרי הניצול הרבים שמשרד העבודה והרווחה לא מצליח אפילו לדגדג, עדיף לקבלנים להמשיך להעסיק עובדים חוקיים. הם נורא זולים, ואין להם שום דרך להתנגד לתנאי ההעסקה שלהם. עובדים לא-חוקיים הם בדרך כלל אלה שלמדו קצת את המערכת, שמעו על זכויות, ואולי אפילו ניסו אפילו להילחם עליהן.

כל עובד זר חדש שנכנס באשרה, הוא בעצם עובד לא-חוקי בפוטנציה. יותר ממחצית העובדים חסרי האשרות נכנסו לארץ כחוק. כך שלמעשה, נותן היום משרד העבודה אשרות לעובדים הלא-חוקיים הבאים - אלה שבקרוב יגרש.

השיטה הכי זולה שיש, שבה תומכים גם נציגי המעסיקים וגם משרדי הממשלה, היא להביא עובדים לתקופות קצרות, ולהעיף אותם מפה כמה שיותר מהר. הגירוש הוא בסך הכל עוד כלי בשיטה הכלכלית הזו, שממשלת ישראל שותפה מלאה לה, כאילו היתה עוד חברת כוח אדם פיקטיבית מרחוב אלנבי.

עינת פישביין, עיתונאית