מהר יותר, רחב יותר, יקר יותר
כולם מדברים על פס רחב, סיבים אופטיים וטכנולוגיה דיגיטלית, אבל האינטרנט המהיר הוא עדיין בגדר תעלומה עבור צרכנים רבים. בדקנו את המסלולים, המחירים והטכנולוגיות שמוצעות כיום בענף. המסקנות: מדובר בתענוג יקר, שמומלץ בעיקר לגולשים כבדים. כל מה שרציתם לדעת - ולא היה לכם את מי לשאול
מה זה אינטרנט מהיר? | ומה זה ADSL? | יש עוד אופציות? | מה יותר טוב? | |||
כמה זה עולה? | למי זה כדאי? | לחכות לכבלים? | ומה קורה בחו"ל? |
הוא כיכב בכותרות העיתונים, בפרסומות בטלוויזיה, בשיחות עם חברים. כל הגולשים - כבדים, קלים, מבינים, בורים - חיכו לאינטרנט המהיר שיגיע כבר, ויעשה משהו מופלא: יפריח את הנגב, ישכין שלום ובסוף יכין קפה. ושיעשה את זה מאוד, אבל מאוד, מהר. אבל בפועל ההיענות לשירות לא מדהימה. החיבור המהיר לרשת יקר למדי, ולא מעט אנשים שואלים את עצמם אם הם באמת צריכים את זה ואם לא עדיף לחכות לירידת מחירים.
בזק קיבלה רשיון לאינטרנט בפס רחב בטכנולוגיית ADSL אחרי חודשים ארוכים של מאבקים מתישים בינה לבין חברות הכבלים, משרד התקשורת, היועץ המשפטי לממשלה ומי לא. החשש המרכזי היה שבזק תהפוך למונופול בתחום, והנטייה במשרדי הממשלה היתה להמתין לכניסה משותפת של חברות הכבלים ובזק לשוק.
אלא שהיועץ המשפטי לממשלה דרש שינוי חקיקתי כדי לאפשר את כניסת הכבלים, ומשרד האוצר דרש מהם תשלום על הזכות - דבר שמעכב את כניסתם. בזק הסכימה לבסוף לאפשר לספקיות האינטרנט השונות להשתמש בתשתית שלה לאספקת אינטרנט מהיר, וקיבלה את הרשיון המיוחל. לכן נכון לעכשיו יש לה את הקישור לרשת האינטרנט הכי מהיר בשכונה.
באופן דומה, רוחב פס גבוה מאפשר לכמות גדולה יותר של נתונים לעבור בו-זמנית. קבצים גדולים של מידע כבד, קטעי וידיאו וקבצי קול יגיעו למחשב שלכם מהר יותר, דפי האינטרנט יעלו מיד, ולא תצטרכו לחכות שעה כדי לבדוק אם השמלה שלבשה ג'ניפר לופז באוסקר שקופה (היא כן).
שוקי גלילי, עורך נט-מגזין, מסביר כי יתרון נוסף הוא העובדה, שטכנולוגיות האינטרנט המהיר למיניהן הן דיגיטליות - מה שאומר העברת מידע מדויקת יותר.
אבל חשוב לזכור, שהפס הרחב רלוונטי בקשר שביניכם לספק האינטרנט שלכם. משם והלאה הדברים תלויים בכמה משקיע הספק שלכם בתקשורת לחו"ל, במצב האתרים הזרים שאליהם אתם מתחברים וכו'.
למרבה הצער, לנו הצרכנים אין דרך מוסמכת לבדוק מראש את הנתונים האלה.
המשמעות היא שעל אותו קו טלפון הישן והמוכר אפשר להעביר נתונים, כשבמקביל אפשר להמשיך לשוחח בו כרגיל. בזק גם לא צריכה לחפור ברחובות הערים, ואתם לא צריכים להחליף קו טלפון או לחצוב בקירות. אבל כדי להגיע למהירויות גבוהות באמת, צריך סיבים אופטיים. אבל למי יש כסף וזמן לחפור את כל הארץ להחליף תשתיות?
כדי לברר אם אתם יכולים לקבל את השירות יש להתקשר לבזק, או לאחד מספקי האינטרנט, שיוכלו לבדוק זאת עבורכם. וחיסרון קטן נוסף: על המשתמש להתגורר קרוב יחסית למרכזייה - בזק מגדירה מרחק מקסימלי של כ-4 ק"מ.
החיבור לשירות לא מבוצע בחיוג, אלא בקישור קבוע, כשהתשלום החודשי לבזק הוא קבוע, ללא פעימות מונה. המהירות המקסימלית להורדת מידע שבזק מתחייבת עליה היא 2 מגה-סיביות לשנייה, כלומר 562 קילובייט. לשם השוואה, המודם האנלוגי המהיר ביותר מעביר מידע במהירות של 56 קילו-סיביות לשנייה או 5.6 קילובייט. דווקא מהירות השליחה ב-ADSL (כשרוצים לשלוח מייל למשל) נמוכה יחסית - 46 קילו-סיביות לשנייה בלבד.
קו הטלפון עובר המרה ל-ISDN, שהינו למעשה קו כפול בעל שני ערוצים, ברוחב-פס של 128 קילו-סיביות. ניתן לבחור בין שתי אפשרויות: לנצל קו אחד, ברוחב 46 קילו-סיביות, לצורכי אינטרנט, ואת הקו השני לדיבור בטלפון. אפשר גם לנצל את שני הערוצים למטרות גלישה, ואז אי אפשר לדבר בטלפון וצריך להתקין קו נוסף למטרה זו. לא כל ספקי האינטרנט מציעים שירות של 128 קילו-סיביות.
נכון לעכשיו מעריכים כי בישראל יש כחצי מיליון משתמשים באינטרנט. בזק מסרבת לחשוף את מספר המנויים ל-ADSL אבל ההערכות מדברות על כעשרת-אלפים בלבד. בנוגע ל-ISDN, ההערכה היא כי בשיא הגיע השירות לכ-35 אלף מנויים.
לזכות ה-ISDN הקשיש עומדת מהירות שליחת המידע, שהיא זהה למהירות ההורדה, וקרובה או גדולה ממהירות השליחה של המתחרה הצעיר. מחיר המנוי החודשי זול מזה של ה-ADSL (ראו טבלה), ובנוסף הוא עמיד יותר - פחות פגיע לרעשים בקו, ולא מושפע מהמרחק מהמרכזייה. בזק מצהירה כי כיום היא מסוגלת לספק שירותי ADSL ל-70% מהאוכלוסייה, ועד סוף השנה היא צופה להגיע ל-80%. מי שגר בשכונה של ה-20% הנותרים, יכול לשקול ISDN כפתרון-ביניים.
תוצאה נוספת של מונופול של בזק על התשתית היא העובדה, שכל מי שיתחבר לאינטרנט המהיר יצטרך להתמודד עם שלושה גורמים: בזק שמספקת את הקו ואת המודם הדיגיטלי, ספק האינטרנט שמספק את שירות החיבור, וחברה שלישית, אחת מ-4 שנבחרו, שמתקינה את כרטיס הרשת הנחוץ לחיבור במחשב. במקרה של תקלה, אתם עלולים למצוא את עצמכם רצים הלוך ושוב בין שלוש חברות שונות.
חיבור ל-ADSL מקו רגיל, עולה 299 שקל בתשלום חד-פעמי. בנוסף עליכם לשלם תמורת כרטיס רשת: ניתן להזמין את הכרטיס בדואר, במחיר של 80 שקל, או לשלם 234 שקל עבור כרטיס והתקנה על-ידי טכנאי. ספקיות האינטרנט מציעות לעתים מבצעים, שבהם הן מסבסדות חלק מעלות הכרטיס. בסך הכל יבקרו בביתכם שני טכנאים - אחד של בזק ואחד של החברה, שמתקינה את כרטיס הרשת. מעתה התשלום הוא חודשי: לבזק משלמים 149 שקל בחודש, כולל דמי החכרת מודם (גם כאן יש מבצעים, וכדאי לבדוק).
בנוסף משלמים גם לספקית האינטרנט. רמת המחירים בקרב ספקיות הגדולות דומה למדי, מלבד נטויז'ן, שבולטת עם תעריף גבוה של 59 דולר לחודש.
המרת קו טלפון ל-ISDN עולה 752-706 שקל. בנוסף יש תשלום דו-חודשי של 180.64 שקל לבזק, תשלום לספק האינטרנט ותשלום עבור מודם דיגיטלי. בזק אינה מספקת מודם ל-ISDN. אפשר לרכוש אותו מהספק - לרוב במסגרת מבצע חיבור - או בחנות. טווח המחירים המשוער - מ-30 דולר ועד יותר מ-300 דולר. עם בחרתם להתחבר לחבילת גלישה ב-ISDN ברוחב 128 קילו-סיביות, חשוב להירשם לחבילת הגלישה חופשי חודשי של בזק, אחרת תשלמו עבור שימוש בשני קווים בכל פעם שתגלשו.
את הציוד - מודמים וכרטיסי רשת לכל סוגי האינטרנט המהיר - ניתן לרכוש באופן עצמאי, אבל רק אם אתם בטוחים שאתם יודעים איך להתקין, ואיך להתמודד עם התקלות.
לפני שבודקים כמה עולה המנוי, חשוב להתייחס גם לנושא הקווים בבית - אם יש לכם קו טלפון אחד, ADSL יאפשר לכם להשתמש בו לדיבור ולגלישה בו-זמנית. אם יש לכם שני קווים ובבית גרים מעט משתמשים, אפשר להקדיש אחד מהם לאינטרנט בלבד, ולהצטרף למסלול תשלום חודשי קבוע לבזק (99 שקל בחודש). עלות חיבור רגיל, בתשלום חודשי קבוע לספק ולבזק, זולה משמעותית מעלות ADSL.
משתמש קל: אם רוב השימוש שלכם ברשת הוא לצורכי אי-מייל וגלישה של מספר שעות בחודש באתרים מבוססי טקסט - חבל על הכסף. אין לכם צורך באינטרנט מהיר, הוא לא ישפר משמעותית את מהירות הגלישה, ולא יורגש כשתשלחו מכתב לחבר שמטייל אוסטרליה.
משתמש בינוני: אם אתם גולשים לא מעט, אבל לא מורידים כמעט קבצים, אתם עלולים להתאכזב. האתרים יעלו מהר יותר, אבל לא בצורה משמעותית. אם יש לכם מודם אנלוגי טוב וספק אינטרנט מוצלח, כדאי להישאר איתם בינתיים. אם כבר התחברתם ל-ISDN, תוכלו להישאר עם החיבור הקיים בלב שקט.
משתמש כבד: אם מספר שעות הגלישה החודשיות שלכם דו או תלת-ספרתי, ואתם מורידים קבצים כבדים על בסיס קבוע - ADSL ישפר את איכות חייכם פלאים. קבצים שהורדה שלהם במודם אנלוגי תארך שעות יורדים תוך דקות ספורות, סרטים במדיה זורמת (כאלה שצופים בהם ברשת בזמן אמת) לא יגמגמו ויקרטעו, ואתרים עתירי אנימציה, שקודם לא התקרבתם אליהם, יהפכו לנגישים.
כל זה נכון עד גבול מסוים. כאמור, אתם תלויים גם באיכות החיבור של הספק שלכם, ובאיכות החיבור של האתר שממנו אתם מורידים. כדאי לחפש אתרי הורדות מוצלחים, רצוי ישראליים. חובבי משחקים, גרפיקה, קולנוע וכו', ייהנו מאיכות חיים משופרת.
חובבי מוסיקה: אם אתם נהנים מרדיו ברשת, ADSL ישפר את חוויית ההאזנה בצורה משמעותית. אם אתם מורידים קבצי מוסיקה מנאפסטר ודומותיה, המצב מזהיר פחות. הורדת קבצי MP3 באמצעות תוכנות אלה נעשית ממחשב המשתמש שבצד השני. אם השיר המבוקש נמצא על מחשב של קשיש חביב בפנסילבניה, שמשתמש במודם אנלוגי עתיק, הפס הרחב שלכם לא שווה כלום. גם אם לצד השני יש חיבור ADSL המצב רחוק מאידיאלי, כיוון שמהירות השליחה נחותה משמעותית ממהירות ההורדה. אתם תלויים לא רק במהירות הקשר של הצד השני, אלא גם בספק שלו, באיכות הקו וכן הלאה. אם אתם מורידים בעיקר קבצי מוסיקה, ISDN יכול להיות פתרון לא פחות טוב.
מבחינת מהירות סופית, אומר וייס, הטכנולוגיה שיכולים הכבלים לספק וזו של ADSL נותנות תוצאות דומות. החיסרון של הכבלים הוא, שהמהירות מושפעת ממספר המשתמשים בזמן נתון. זאת מכיוון שקו אחד מחבר את כל הדירות בבניין מגורים אחד. אם באותה שעה מר כץ מוריד סרטון פורנו קשה, גברת אמזלג רואה קדימון לסרט חדש ואתם מורידים שירים מנאפסטר - קצב התקשורת יירד. ב-ADSL זה לא קורה.
היתרון של הכבלים הוא בכך, שלמרחק מהמרכזייה אין השפעה על איכות הקשר. אם אתם מתגוררים בישוב-ספר מרוחק, הכבלים יכולים להיות פתרון עדיף - בהנחה שהאיזור שלכם חובר לרשת הכבלים.
אגב, לחכות לחידושים טכנולוגיים אפשר תמיד - ולנצח. הם צצים כל הזמן. מי שרוצה אינטרנט מהיר עכשיו, שיפסיק לחכות וייקח את מה שיש.
באירופה חדירת הפס הרחב איטית למדי. זאת, ממש בדומה לישראל, בגלל בעיות טכנולוגיות וביורוקרטיה משפטית וחוקתית. בג'יגה צופים כי בשנת 2005 16 מיליון אירופים יהיו מחוברים ל-DSL ו-20 מיליון לכבלים. המדינה המתקדמת ביותר בחדירת הפס הרחב היא גרמניה. בחודש אוגוסט האחרון החלה דויטשה טלקום לספק את השירות, נכון לסוף שנת 2000 היו בגרמניה כ-20 אלף מנויי DSL.