נסו לדמיין את בלר בלעדיהם

אלבום ההופעה של ההקלטות של להקת הקינקס באולפני ה-BBC, שיצא החודש בשקט יחסי, מאגד כמה מלהיטיה הגדולים של הלהקה משנת 1964 ועד 1977 ומהווה אלבום מוצלח שמכיל כמה מהשירים הכי טובים של עולם הפופ לדורותיו. הנה תזכורת נוספת כי הקינקס, לצד הביטלס, הרולינג סטונס והמי, היתה אחת מארבע הלהקות הכי חשובות של הפלישה הבריטית של המחצית הראשונה של שנות ה-60.

מאז נולדה בתחילת הסיקסטיז, שימשה הקינקס כמנוף ליצירתו של כותב השירים המוכשר ריי דייויס ולהגשמת חזונו. כמו הקולגות, גם הקינקס, שבאו מלונדון, החלו את דרכם כלהקת R&B, אבל כבר מהתחלה היו שונים מכולם, מוזרים, בעייתיים, ובהשוואה לשמות שהוזכרו לעיל, הרבה פחות מצליחים.

בלזק של הפופ

הקינקס מעולם לא היו בליבו החם של המיינסטרים, גם כשהצליחו להשחיל סינגל לראש המצעד. לאורך כל הסיקסטיז הם הקדימו את כולם; במקרים אחרים הם משכו בזדון לכיוונים בלתי-אופנתיים בעליל. ההיפים, כך מספרים, אהבו לשנוא אותם. אבל החל מלהיטם הגדול הראשון – "You Really Got Me" – הם היו מרתקים.

כשאמני בריטניה התאמנו על האקורדים של שירי הביטלס, הקינקס גילו לעולם ב"באמת תפסת אותי" את ריף הדיסטורשן הראשון שזינק לראש המצעדים. כשכולם הדביקו אותם והתחברו לצליל המעוות, הם משכו לכיוון של עולם המיוזיק-הול עם "Sunny Afternoon" כשהם גוררים את כל אמני בריטניה אחריהם (למשל, "פני ליין" של הביטלס וכל שירי הפסנתר-סטקטו של התקופה).

אבל התרומה של דייויס לעולם הפופ לא היתה רק בחלוציות המוזיקלית, אלא גם בנושאים עליהם שר וכתב. דייויס היה בין הראשונים שחרגו מהעיסוק של הרוקנרול בעולמם המתבגרים ועסק בסאטירה חברתית עם מבט מרקסיסטי מדויק על השינויים החברתיים שכביכול נחשפו באותה תקופה; מעין בלזק בריטי של עולם הפופ.

הקינקס הגיחו לזירה בשנים השמנות של לונדון הסווינגית, אבל דייויס מעולם לא היה אופטימי לגבי הסיכויים לשינוי חברתי. הוא ידע שהסווינגיות הלונדונית הזו אינה יותר מתעתוע בר-חלוף ולכן, רגע לפני שהאופוריה תשקע, הוא הכליא את האובססיה המשותפת לזמן ואהבת נעורים לנושא מרכזי אחד שכיכב בשיריו ("כל היום וכל הלילה" ו"עד סוף היום", למשל).

דייויס העדיף לתעד את הצדדים היותר אפלים של התקופה והחברה: כשכולם בחרו להרגיש את האפשרויות שהציע העולם החדש וחגגו במסיבה של 24 שעות ביממה במועדונים של לונדון, הוא צחק על הגישה האופנתית והעדיף לשיר בנוסטלגיה פסימית: "לאן נעלמו הזמנים הטובים?" הוא היה הראשון שהכניס את עולמן הקומפקטי של עקרות בית מתולתלות שיער ואנשי עבודה קרתנים בגיל העמידה לשיריו ("A Well Respected Men", למשל), ולא פחות חשוב, לעתים הוא שר בקול שטוח וברכות מוגזמת ("Set Me Free”, לדוגמה), והיה האחראי לניפוץ הסטריאוטיפ הקוקני של הרוקנרול.

מזון, שתייה ופאבים

דייויס הצליח לחדור לצבעים האפורים של עולמם החברתי של גיבורי שיריו, ובשילוב פנטזיה, נוסטלגיה, סנטימנטליות ורחמים הוא תיעד את הירידה והעליה בסולם החברתי, עם אובססיה לירית מוזרה לפאבים, מזון ושתיה: מהאריסטוקרט שמאבד את עולמו ("Sunny Afternoon"), דרך בני מעמד הפועלים שנאבקים בדליפה שבדירתם הקטנה ("Deadend Street") וכלה בזקן שצופה בנערות ליד הנהר וחש שהוא בגן עדן ("Waterloo Sunset"). דייויס הפך את תיאורי חוסר המעש והעצלות ליצירת אמנות.

ההתעקשות של דייויס על קיומם של המעמדות הבריטיים במובנם המסורתי, כאילו מאומה לא השתנה, הפכו אותו ליוצר הסיקסטיז המשפיע ביותר על להקות הפאנק, שבשנות השבעים מצאו אותו רלוונטי לתקופתם. יותר מזה, דייויס הוא המוזיקאי האחראי יותר מכולם, אפילו יותר מדייויד בואי, ליצירת זהות מוזיקלית-אנגלית ייחודית. אין להתפלא, לפיכך, שכל להקות הבריט-פופ, ללא יוצא מן הכלל, גנבו משיריו רעיונות מוזיקליים ואמירות (להקת בלר הצטיינה בגניבה במיוחד), ולא שכחו להודות לו על כך.

ללא מניפולציות

ועכשיו לענייננו. אלבום ההופעה של הקלטות ה-BBC שם קץ למיתוס לפיו הקינקס היו להקת מבצעת מוגבלת (מיתוס, אגב, שריי דייויס התעקש ליצור בעצמו באומרו: "ברגע שהפכנו למקצוענים, היינו מחוסלים"). האלבום מכיל כמה מהשירים הגדולים של הלהקה וכולל מספר ביצועים שעולים על המקור (“See My Friends”, למשל), אחרים שנשמעים מצוין כגרסאות הופעה (“All Day and All the Night”) וכמה פנינים בביצועים שמסוגלים להביא מעריץ קינקס הגון לידי דמעות (Waterloo Sunset”" בביצוע יפהפה). מאידך, לא כל הלהיטים הגדולים של הלהקה מופיעים כאן, ומי שמעוניינים לבצע איתה היכרות ראשונית יצטרכו לפנות לאוסף הסינגלים של הלהקה משנות השישים.

הופעות ה-BBC מגלות את הצליל האמיתי של הקינקס, ללא המניפולציות שביצע המפיק של טלמי, שהיה אחראי לצליל המפלצתי שיצא מהגיטרות בסינגלים הראשונים שלהם. הגיטרה של דייב דייויס לעתים בורחת וחורקת מדי, אבל מיק אייבורי מתגלה כמתופף נהדר עם סאונד טוב, ובכלל הלהקה נשמעת, כפי ששר פעם דייויד בואי, "ביחד". באלבום כלולים קטעי ראיונות קצרים עם הלהקה, והסך הכל נותן תחושה אותנטית של האזנה ללהקה בזמן אמת.

הדיסק הראשון באלבום הכפול - שהוא גם החשוב והמוצלח יותר - כולל 21 משירי הלהקה עד שנת 68'; הדיסק השני טומן בחובו את הקלטות הלהקה מסוף הסיקסטיז עד שנת 77' ויכול לשמש כדיסק בונוס המייצג בעיקר את התקופה בה איבדה להקה מהרלוונטיות שלה. למרות כל זאת, לאלו שלא ידעו את הקינקס, מומלץ כאמור לרכוש תחילה את אוסף הסינגלים ורק אחר כך לנסות את גרסת ה-BBC. למעריצי הקינקס זהו פריט חובה.

הקינקס - "BBC Sessions 1964-1977" (הד ארצי)