Faust - קרקס גותי

יכולתי לפתוח את הכתבה על המשחק הנקרא כשם ספרו של גתה, "פאוסט", בדיון פילוסופי מעמיק בעניין העברת קלאסיקות ספרותיות למדיית משחקי המחשב - בעד ונגד, אבל מכיוון שזה היה משעמם להחריד החלטתי פשוט להתחיל בתיאור...

ההקדמה

עננים לבנבנים על רקע שמיים תכולים, תמונה דומה להפליא למסך הפתיחה של מערכת ההפעלה החביבה עלינו, מהווים את הרגעים הראשונים של סרטון הפתיחה. הנוף הנ"ל מרמז כנראה על האווירה המיסטית שאמורה לשרות על הקווסט. לי הוא הזכיר יותר את ביל גייטס, למרות הדיאלוג הספיריטואלי שנערך ברקע בין המלאך גבריאל לקול עלום. בשלב הזה הסרטון מתחיל להיות מבלבל, תחושת הקדמה ממצה לאווירה הכללית של "פאוסט".

למזלכם, אימצתי מוחי ימים כלילות, עד שפענחתי את הפתיחה והצלחתי להרכיב ממנה רקע קוהרנטי למשחק (תמיד לשירותכם):

המיקום הפיזי – קרקס וגן שעשועים, מקום עם חיוך מלא שיניים ולב מלא רקבון.

הגיבור – זקן מסתורי בשם מרסלוס פאוסט.

המטרה – לחזור לעבר ולחרוץ את גורלן של שבע נשמות, עובדי קרקס לשעבר, כל אחד עם הסוד המלוכלך שלו. לשם כך עלינו לחקור את חייהם הארציים ולאסוף ראיות בנוגע לחטא האישי של כל נשמה אבודה בכדי לאפשר לבית משפט של מעלה להחליט לאן תישלח, האם לגן עדן או שמא לגיהינום.

המנחה, דמות המספקת את קטעי הקישור והקנטור במשחק - מפיסטופלס, שד, שמשום מה הזכיר לי את אברום בורג, יו"ר הכנסת, לו היה מתלבש לפי מיטב אופנת סיציליה בימי הסנדק. דווקא לא דומה לביל גייטס בניגוד לציפיות.

במהלך המשחק מאוזכרות עוד קלאסיקות גותיות המתארות את מאבק השטן והאל על נשמות המתים ופועלות בתוך המיתוס הנוצרי של גן העדן והגיהינום (הצפויים לנו לאחר שנחדל מלעשן סופית). ספרים קלאסיים כמו גן העדן האבוד למילטון, התופת לדנטה ועוד שכאלה אף נכללים בפאזל יצירתי עד אין קץ בו נדרש השחקן להשתמש בצלמיהם הקטנים של הספרים ולסדרם ברצף כך שהאותיות הראשונות בשמותיהם ייצרו משפט שלם.

הפאזלים מהשטן

אם בפאזלים עסקנו: רמת הקושי שלהם מגוונת, כשהכוונה היא שהם נעים מסתמיות מעיקה, דרך חוסר הגיון בסיסי ועד אי-פתירות מוחלטת. הפאזל הראשון עוד עביר, המטלה השניה סתם מציקה, ומייד אפרט, והחל מאחריה נתקלים בלוגיקה סבוכה, או ליתר דיוק בהגיון שאינו קיים בעליל. למרבה המזל קיימים, כרגיל, רמזים בכמה אתרי אינטרנט. מומלץ מאוד להצטייד מראש בגרסה מודפסת שלהם כדי שהמשחק יזרום באופן חלק, ללא הכבדה מיותרת על כאב הראש וחשבון הטלפון (ובאופן חורג ממנהגנו שלא לעודד רמאות במשחקים, אפילו קישרנו לפתרון).

הפאזלים עבירים רק בדרך אחת ואם לא פותרים אותם, נתקעים במקום. בסוף המשחק, אגב, קיים המקום היחיד בו ניתן לבחור בין שתי אפשרויות לפתרון, האחת סתמית והשנייה מרשימה, באופן שמרמז ולא בעדינות על הסוף המועדף על מפתחי המשחק.

אבל נחזור להתחלה. זמן קצר לתוך המשחק מוטל על הגיבור לנסוע ברכבת שדים ולחפש אחר גולגולת בה ימצא פתק. המסע ברכבת ארוך ומתמשך ובמהלכו נסיעה במסלול מעגלי אינסופי שיכולה להיות מוגדרת אך ורק בתואר מעיקה. רוב זמן המסע המסך חשוך וכשכבר מפציע בו אור נראים אותם אלמנטים גרפיים ורקעים שכבר חלפתי על פניהם אי אילו פעמים לפני כן. זהו קטע מהסוג שגורם לשחקן לתהות "נו ו…" , או לחילופין "מתי זה יגמר כבר?…" בקיצור, טוב היו עושים מפתחי המשחק לו היו משאירים אותו בחוץ, או לפחות מקצרים בו לטובת פאזלים הגיוניים, פתירים ומהירים מעט יותר. החדשות הרעות הן שיש עוד פאזלים דומים לו בהמשך הדרך ומהסוג השני אין בכלל.

סדר השימוש בדיסקים בפאוסט (ארבעה במספר) מתואר בחוברת הנלווית כ"שטני" אך במציאות סתם מבלבל. גימיקי במקרה הטוב, מציק במקרה הפחות, בכל אופן מצריך פתיחת וסגירת כונן הדיסקים במספר רב בהרבה ממשחק רגיל המצויד במעלה הנקראת היגיון, בו הדיסקים מסודרים לפי מספרם הכרונולוגי.

משהו טוב?

קטעי הפתיחה לכל אפיזודה במהלך הקווסט גם הם תמוהים מעט ומסופרים בשפה וניסוח דרמטיים ומליציים, מלאי פניניי חכמה דמוניים שחוקים וקלישאות שטניות למיניהן.

השירים המלווים את המשחק הם בסגנון שנשמע כמו ספק דיסני, ספק פילם נואר. בדיוק כאלה שלא תמצאו אצלי בדיסקייה הביתית אלא אם כן הם כלולים בפסקולי הסרטים של טרנטינו, שמשחק זה בטוח אינו נמנה על יצירותיו.

זאת ועוד, בכל פעם שתרצו לצאת מהמשחק תאלצו להיתקל בהערה ספק צינית אך לבטח מעצבנת וחוזרת על עצמה מפי מפיסטו.

בכל זאת משהו טוב?

הגרפיקה התלת-ממדית, לעומת כל הנאמר כאן, מרשימה באמת. הפרטים ברקע מושקעים, ההבעות על פני הדמויות משתנות ותנועותיהן אנושיות, אם כי נראות פלסטיות ומיכניות משהו ( הסיליקון מהשטן? ). האמת היא שעוד לא נתקלתי במשחק מחשב בו הגרפיקה נראית ממש טבעית ואנושית כבתמונה ולכן הפרט האחרון נסלח לטעמי.

לסיכום

אם קלאסיקות גותיות, דמוניות ומעוותות עושות לכם את זה ובא לכם לחפש אחר הגיון צרפתי סבוך, זה אשר אנשי Arxel Tribe, המפתחים, הפכו לסימן ההיכר שלהם, בטוח שתאהבו את המשחק. אם אתם מחפשים רק משהו להעביר איתו את הזמן, ככה שגם יהיה נעים בעיניים, וכל היתר לא ממש חשוב לכם, אולי תיהנו גם.

אותי ואת שותפתי היקרה, לדירה ולמשחק, FAUST לא הצליח לרגש ממש ומצאנו אותו מעט מעייף ולעיתים קרובות תקוע. אבל אני באופן אישי מעולם לא אהבתי קירקסים.

פרטים נוספים

דיווח באגים: במשחק נפל באג סאדיסטי שגורם לפאזל אחד בפרק הרביעי להיות קשה מאוד לפתרון. במהלך הפאזל צריך לפתוח מגירה, אבל הנקודה האינטראקטיבית נעה מהמגירה לקיר שמולה. Faust מספיק לא הגיוני גם ככה, אז שימו לב שאתם לא נתקעים גם בגלל באג לא מכוון.

Faust יצא בצרפת בסוף '99, ובצפון אמריקה בסוף 2000, בשם Seven Games of the Soul. המשחק פותח ע"י Arxel Tribe (שבין משחקיהם ניתן למצוא את Ring ו- Odyssey), ושווק ע"י Cryo ו- Dreamcatcher. ציון הרשת הממוצע של המשחק הוא 64.

דרישות מערכת: פנטיום 200 MMX ומעלה, 32 מגה זיכרון