קובי בראיינט: נתלה באילן גבוה

אז מי יותר טוב? שאקיל או'ניל או קובי בראיינט? שאקיל טוען שהוא יודע מה התשובה. "קובי הוא האליל שלי", הוא אמר אחרי ההצגה של בראיינט במשחק הראשון בסדרת גמר המערב מול סאן אנטוניו. "ברצינות, הוא השחקן הכי טוב בליגה".
שאקיל אולי אמר שבראיינט הוא השחקן הטוב בליגה, אבל ספק אם הוא באמת חושב כך, במיוחד כשהוא יודע מה מחמאה כזאת עלולה לעשות לאגו הענק של בראיינט.
ואם הוא באמת חושב כך, כדאי לו לבדוק את עצמו שוב, הרי קובי, טוב ככל שיהיה, לא היה מגיע למקום שבו הוא חושב שהוא נמצא כרגע (אולימפוס ומעלה), לולא שאקיל היה טוב ממנו.

נברא בצלמו של האלוהים

לכאורה, קובי בראיינט הוא ההתגלמות הממשית ביותר של אלוהים (זה של הכדורסל) עלי הפרקט. נראה כי קובי הצעיר נברא בצלמו של זה שלא נזכיר את שמו לשווא (ובטח שלא בהשוואה לבראיינט): בראיינט הוא שוטינג-גארד אתלטי וגבוה (2.01 מ'), הוא מרחף באוויר, מטביע וקולע מצוין מכל טווח. הוא תורם בהגנה ודומיננטי בריבאונד והוא בעיקר בלתי נלאה ובעל כושר פיזי מדהים. בראיינט שחקן פיקח ושאפתן (שלא לומר שחצן) ולא בורח מאחריות, הוא אפילו זכה כבר באליפות עם לוס אנג'לס לייקרס בשנה שעברה (ובקרוב גם השנה). מפחיד לחשוב שהוא רק בן 23. ובכל זאת, כדי שבראיינט יוכיח לי, לכם ולעולם כולו, שהוא באמת הדבר האמיתי ושהוא עושה זאת בזכות עצמו, הוא חייב לעשות את זה ככוכב ראשי. מה שאומר, שהוא חייב לעשות זאת לבד הרחק מלוס אנג'לס של שאקיל או'ניל, שבפלייאוף מציג את החזות הצנועה של עצמו.

של מי הקבוצה הזאת לעזאזל?

העיר לוס אנג'לס נקרעה השנה בין שני קטבים. לא, לא בין הלייקרס לקליפרס, כי אם בין שני כוכבי העל של הסגולים-צהובים מ-L.A., שאק וקובי. השניים, ששיתוף הפעולה בינהם הביא להם אליפות בעונה שעברה, החלו להיאבק בינהם על היוקרה ועל זכות הראשונים בקבוצה. בראיינט, הנסיך הקטן, קרא תיגר על המלך הבלתי מעורער עד כה של ה'סטייפלס סנטר', שאקיל או'ניל, והיה ברור שכך הלייקרס לא יכולים להמשיך. למזלם של הלייקרס, נפצע בראיינט לקראת סיום העונה הסדירה והלייקרס התחברו מחדש סביב שאקיל, בדיוק בזמן הנכון, על סיפו של הפלייאוף. והנה פתאום הלייקרס משחקים את הכדורסל הטוב ביקום ומי שזוכה למירב הקומפלימנטים, הוא דווקא בראיינט שמתבלט בקבוצה של שאקיל.

גונב את ההצגה

קובי בראיינט הפך בפלייאוף הנוכחי לשחקן המלהיב ביותר ב-NBA והוא מדורג במקום השני בטבלת הקלעים בפלייאוף עם 32 נקודות למשחק, תוך תצוגות ענק. שאקיל או'ניל קלע 29 נקודות למשחק ובכל זאת, רבות מהנקודות שקולע בראיינט ראוי לזקוף לזכותו של הסנטר שלו ולאחר שנפחית אותן ממאזנו, נגלה שבראיינט הוא שחקן מעט פחות טוב ממה שעושים ממנו.
כל מאמן שנאלץ להתמודד מול הלייקרס, חייב להחליט מי מסכן אותו יותר - שאקיל או קובי, ולגבש מדיניות הגנתית בהתאם. על פי ניסיון העבר, נראה כי הדרך היחידה להאט במעט את שאקיל, הכוח הדומיננטי ביותר בליגה כיום, היא להציב עליו דאבל או טריפל טים. היערכות שכזאת דורשת משאבי כוח אדם רבים, מה שהופך את שאר שחקני הלייקרס לחופשיים יותר ויעילים הרבה יותר. במקרה של קובי, יעיל הרבה יותר, אומר יכולת של פנומן.

ההגנה עם שאקיל, האוהדים עם קובי

בעיצומו של הסיכסוך המתוקשר סירבו שאקיל וקובי לשתף פעולה בינהם ושאקיל לא היה מעוניין שבראיינט יהנה מפירות העבודה הקשה שלו מתחת לסלים. גיבושון הפלייאוף שעברו בהדרכתו של פיל ג'קסון, החזיר את האמון בין הצדדים ומשיתוף הפעולה מרוויח בעיקר בראיינט. בעוד שאקיל זוכה למירב תשומת הלב של ההגנות היריבות, זוכה בראיינט למירב תשומת הלב של האוהדים והתקשורת. הדלילות בבק-קורט, שנגרמת עקב ההתמקדות בשאקיל מתחת לסל, מונעת כל נסיון לדאבל טים אפקטיבי על בראיינט. סיטואציה בעייתית זו מזכירה במשהו את שיתוף הפעולה בין מייקל ג'ורדן וסקוטי פיפן בשיקגו בולס הגדולה. לשחקנים מוכשרים כמו בראיינט או פיפן, אין בעיה להציג את יכולתם האישית המופלאה על שומר בודד.

אליפות על שם בראיינט

האליפות הכמעט בטוחה של הלייקרס העונה תרשם, בניגוד לעונה שעברה, על שמו של קובי בראיינט, שלא בצדק. הגארד המוכשר מאיים להאפיל כבר עכשיו על זכרון האליפות של שיקגו בולס ומייקל ג'ורדן, אך שאקיל הוא הלב, השרירים והבטן של הקבוצה, ממש כמו ג'ורדן בזמנו. פיפן הצליח מאוד כשחקן לצידו של הגדול מכולם, אך נכשל לחלוטין כשניסה להיות כזה בזכות עצמו. בראיינט יצטרך להוכיח לבדו, הרחק משאקיל, כי אצלו זה אחרת.