סופר מצרי לא אישר לתרגם ספרו לעברית

הסופר המצרי איברהים עבד אל-מגיד אמר בסוף השבוע כי במצב הנוכחי הוא מסרב להצעה של הוצאת הספרים הישראלית "אנדלוס" לתרגם את ספרו "אף אחד לא ישן באלכסנדריה" לעברית. "האקלים כרגע אינו מאפשר דיאלוג מועיל", אמר עבד אל-מגיד.
בית ההוצאה לאור "אנדלוס", בניהולה של יעל לרר, מי שהיתה הדוברת של ח"כ עזמי בשארה, הוקם לפני כשנה במטרה לבנות גשר תרבותי בין ציבור הקוראים הישראלי ליוצרים מהעולם הערבי.
הוויכוח בין אנשי-רוח ואינטלקטואלים בעולם הערבי סביב השאלה אם לתרגם יצירות ספרותיות לשפת האוייב, אינו דבר חדש. הוא נמשך פחות או יותר מתחילת שנות השמונים. הגל הנוכחי שהעלה את הנושא לכותרות החל בכתבה בעיתון המצרי "אח'באר אל- אדב" בסוף חודש אפריל, שנבעה מפנייה של הוצאת אנלדוס לסופרים מצריים אותם רצתה לתרגם לשפה העברית.
הוצאת "אנדלוס" הוציאה עד כה ספרים של יוצרים ערבים מובילים ביניהם מחמוד דרוויש ומוחמד שוכרי. לרר אומרת כי בכל המקרים היא פונה לסופרים ולמשוררים דרך גורם שלישי, אלא אם היא יודעת בוודאות כי אותו יוצר מחזיק בעמדה שמאפשרת דיאלוג. "הבהרתי לעבד אל-מגיד דרך גורם מתווך כי אני בעצמי מחזיקה בעמדה דומה לשלו בעניין הנורמליזציה ומתנגדת ליצירת מראית עין של שלום. אמרתי שהשיקולים של אנדלוס מונעים מתוך שיקולים ספרותיים ולא פוליטיים למרות שגם האספקט הפוליטי חשוב", סיפרה.
עם זאת, חשוב ללרר לציין, שאין מדובר בהחרמה מוחלטת של העולם הספרותי הערבי. "יש הרבה סופרים שתומכים, יש אפילו כאלה שמחזקים את ידיי בעקיפין". בין התומכים אפשר לציין מאמר של מוחמד שוכרי שספרו "רק לחם" תורגם על ידי ההוצאה בשנה שעברה. שוכרי אמנם מתנגד לנורמליזציה אך כתב כי סופר כותב על-מנת שספריו יתורגמו לכמה שיותר שפות, ביניהן גם עברית.
ההתנגדות במצרים לקשרים התרבותיים עם ישראל מחריפה מאוד בזמן האחרון. פדרציית הסופרים המצרית הדיחה בשבוע שעבר את המחזאי עלי סאלם בגלל "שימור קשרים עם ישראלים". לרר אומרת כי היא מבינה את ההתנגדות לנורמליזציה. "אני לא חושבת שצריכה להיות נורמליזציה, אבל אני חושבת שחשוב לפרסם ספרות ערבית בעברית מפני שהדבר מאפשר פתח לישראלים להבין את הפרספקטיבה הערבית. אני מניחה שאני רוצה בדיוק מה שעבד אל-מגיד רוצה עבור ישראלים ופלסטינים. אין לי ויכוח איתו. אני מכירה את מציאות הכיבוש".
הסופר המצרי יוסף אל-קעיד, מתנגד נחרץ לקשרים עם כותבים ויוצרים ישראלים, אמר בנושא לרויטרס כי "שני ספרים שלי תורגמו לעברית עם תחילת האינתיפאדה בשנת 1987 בלי רשותי ואני מתנגד לרעיון להעניק להם את רשותי כרגע". לדבריו" שיתרגמו יוצרים פלסטינים, בעליה של האדמה שנגנבה".
בניגוד לאל-קעיד, איש הרוח הפלסטיני הגולה, פרופ' אדוארד סעיד, כתב בשבועון המצרי באנגלית אל-אהרם כי הקמפיין נגד תרגום יצירות בערבית לשפה העברית הוא "מחזה מצער". הוא לא היחיד שחושב כך, לרשימתו מצטרפים גם הסופר המרוקני מוחמד בראדה ואליאס ח'ורי מלבנון. לדבריו של סעיד, ספרות מתורגמת תעזור לישראלים להבין את העולם הערבי. "איך לעזאזל נתפש תרגום לעברית כשיתוף פעולה?", כתב סעיד, "להיכנס לתוך עולמה הכתוב של שפה אחרת, נחשב תמיד לניצחון בעיני הסופרים. תמיד ובכל מצב". כשהתבקש להגיב על דבריו של אדוארד סעיד, אמר אל-קאיד כי ערבים הגרים במערב "אינם מרגישים את דם הפלסטינים הניגר מדי יום באותו האופן בו מרגישים אנשים הגרים באזור".