ההיסטוריה הלא ידועה של הרשת (חלק ב')

1. מי אונליין בריינס?

אחד מסיפורי ההצלחה היפים של האינטרנט בישראל הוא סיפורה של אי.סי.קיו. מעטים יודעים כי הרעיון למוצר הגיע אל המתכנתים הצעירים דוקא מאהרון שוקו, סדרן במוניות קסטל בתל-אביב.

שוקו הבין את הכוח של קהילות מקוונות כבר אז, בתחילת שנות התשעים. "אמרתי להם, גם פה בקסטל יש לנו קהילה. אני עולה לאוויר, רואה מי מהאנשים שלי שמה, מדבר איתם, אחלה של דבר. אמרו לי תראה לנו ביזנס מודל - אולי נלך איתך. אמרתי להם, שו ביזנס מודל? אני כבר חודשיים לוקח אותכם הלוך חזור תל-אביב עתידים, אולי תוציאו כבר משהו לשוק במקום לדבר באוויר? לקחו את הרעיון, ראיתם בעצמכם מה יצא".

אדון שוקו מהקסטל לא מרגיש מרומה. "אני לא מבין במחשבים. אישתי כן, היא קנתה עכשיו מיקרוגל. היא אמרה לי שזה שטויות כבר אז, שאין לזה ביזנס מודל. עכשיו אני רואה", הוא מפטיר.

יש לציין, כי הרעיון המקורי של אהרון שוקו היה לעשות אתר לתחנת הקסטל. "מובן מאליו שהיו נוספים אליו גם פיצ'רים של קהילה" מדייקת רוחמה, אישתו. היא מנסחת כבר שנים כתב תביעה, אבל המערכת – נגדה.

2. הדוידק'ה והדפדפן (מתוך "פרקים בתולדות הישוב – המהדורה המאושרת")

כמו המצאות רבות בתחום האינטרנט, גם הדפדפן הרי הוא רעיון ישראלי. היה זה דוד פרידמן, אבי הדוידק'ה המיתולוגית, שהגה גם את המוצר הזה – מוצר ששינה את העולם.

לאחר שפיתח תותח שלא יורה אבל מרעיש בצורה מפחידה, ביקשו אנשי ה"הגנה" מהמהנדס המוכשר פיתרון לבעיה קשה נוספת: אתרי הקרבות באזורי הדרום היו עדיין בשליטה מעורבת, ולא היתה שום דרך להגיע אליהם.

אף אחד, מלבד דוד פרידמן, לא חשב על האפשרות הגאונית לגלוש אל אתרי הקרבות באמצעות דפדפן שאילתר במקום מתחבושת אישית, מרגמת 120 חלודה וכפיה שנלקחה שלל.

כך השתלטו כוחותינו על גבעות הדרום, תוך שימוש בפסים צרים ובתנאים קשים אחרים.

מספרים ששירו של חיים חפר הושר כך במקור:

"אח איפה, איפה הן, הבחורות ההן,

עם הדוידק'ה והדפדפן"

אך בביטחון שדה התעקשו על החלפת המילה דפדפן במילה סרפן.