פסיכולוגיה של טרור

טרור הוא צורת לוחמה שעיקרה השפעה פסיכולוגית, ומטרתה השפעה על החלטות ממשלתיות. טרור אף פעם לא מנסה לנצח על-ידי הכרעה פיזית או השמדת האויב.

בהשוואה למלחמה רגילה, מספר הקורבנות במאבק שמבוסס על טרור הוא קטן יחסית. לדוגמה, מספר הקורבנות הישראלים בשמונת חודשי לחימה הוא קצת יותר מ-100 – הרבה פחות ממספר ההרוגים ביום לחימה אחד במלחמת יום כיפור. דוגמה זו ממחישה את העובדה שהאפקט של הטרור כדרך מאבק הוא פסיכולוגי בעיקרו.

לטרור במצב הנוכחי יש שני יעדים. היעד העיקרי של הפלסטינים הוא לגרור את ישראל לתגובות צבאיות בלתי-לגיטימיות שיפגעו באזרחים פלסטינים. אז הם יצעקו "הצילו", וינסו להביא להתערבות בינלאומית (האו"ם) ואכיפה של פתרון על-ידי הגוף היחידי שיש לו סמכויות אכיפה: מועצת הביטחון של האו"ם.

התערבות כזאת, לתפיסת הפלסטינים, תבטל במידה רבה את העליונות הצבאית והכלכלית שיש לישראל. היא תכבול את ידי ישראל ותכתיב פתרון מדיני שלא יהיה נוח לישראל. במאמר מוסגר: במציאות המדינית הבינלאומית, העניין החשוב ביותר לישראל הוא כמובן דעת הקהל האמריקנית, ודבר זה צריך להשפיע על אופן התגובה, תוך התחשבות במה שנחשב לגיטימי, ומה שלא.

היעד השני של הטרור היא ערעור המורל בקרב הציבור בישראל. יצירת התחושה שאין דרך להתמודד עם האלימות תביא, לדעת הפלסטינים, לכך שציבור הישראלי יהיה מוכן לפשרה עם התביעות המדיניות הפלסטיניות.

השורה התחתונה של שני היעדים האלה היא הניסיון להשפיע על שני קצוות בציבור הישראלי: על הקצה שדורש להגיב בצורה קיצונית, תוך התעלמות מההיבטים המדיניים של התגובה; ועל הקצה השני, רפה הידיים, שמוכן להתפשר גם על עניינים עקרוניים מדיניים מתוך חשש מהטרור.

הקרב על דעת הקהל

הבעיה של הממשלה - כל ממשלה בישראל, ימין או שמאל - במצב כזה היא הצורך לתמרן בין שני הקצוות הללו. שדה הקרב העיקרי במאבק נגד הטרור הוא על דעת הקהל בישראל, ולכן הממשלה חייבת לבצע פעולות תגמול. שום ממשלה לא תוכל לשרוד במדינה דמוקרטית כאשר הציבור שלה סופג באופן שיטתי פגיעות מארגוני טרור, בלי להגיב.

הממשלה חייבת לעשות משהו בגלל הקרב על דעת הקהל, וכדי לתת לציבור את התחושה שהצד השני סופג לא פחות מאתנו. מצד שני, על הממשלה להימנע מפגיעה באינטרסים המדיניים ולהישמר מהאפשרות שישראל תהפוך לתוקפנית בדעת הקהל העולמית. התגובה חייבת להיות פרופורציונית למעשה, מבלי לפגוע במכוון באזרחים.

סקרי דעת קהל פלסטינים שנעשו לאחרונה בקרב הציבור הפלסטיני מראים שבחודשים האחרונים (אפריל-מאי) שיעור התמיכה בהמשך המאבק האלים הוא גבוה מאוד – יותר מ-80% תומכים בהמשך הטרור. מכך אפשר ללמוד שהמאבק יהיה ממושך.

אין דרך לשים קץ לטרור בבת אחת. אי אפשר לשנות בן לילה את העמדות של הציבור הפלסטיני, וגם לא את האסטרטגיה של ההנהגה הפלסטינית, שמעוניינת בהתערבות בינלאומית. אנחנו חייבים להבין שהמאבק הוא על יכולת העמידה, על נחישות, על אורך רוח, ועל היכולת לספוג אבידות בלי להתקפל.

שיעור האבידות בנפש של הפלסטינים הוא יותר מפי 4 מזה של ישראל. יכולת העמידה של ישראל במונחים פיזיים היא לאין שיעור טובה יותר טובה מזו של הפלסטינים: הפלסטינים נמצאים אובייקטיבית במצב הרבה יותר קשה – הן מבחינת מספר קורבנות, הן כלכלית והן בשל שיבוש אורחות החיים. במאבק הזה ינצח הצד שיוכל לעמוד במאבק למרות האבידות, בלי לעשות שגיאות אסטרטגיות. אם הציבור הישראלי יגלה נחישות וקור רוח – אנחנו ננצח במאבק.

ד"ר אריאל מררי, מומחה לפסיכולוגיה של הטרור, אוניברסיטת תל-אביב