מחול: מרגרט דונלון בסוזן דלל

מופע הבכורה ללהקתה של היוצרת האירית מרגרט דונלון הועלה אמש במרכז סוזן דלל במסגרת פסטיבל ישראל. למרות מצב הרוח המעורער, האולם היה מלא מפה לפה ואנשים אף ישבו על כסאות שהוספו במעברים.

"כיוונים שונים" - ארוך מדי

המופע מורכב משני חלקים. החלק הראשון נקרא "כיוונים שונים" והוא המשלב קטעי מחול בוידאו לצד ריקוד חי על הבמה בביצועה של דונלון וטובי קאסל. השילוב יוצר מעין דיאלוג פנימי בין הדמויות שעל המסך לבין אלה שעל הבמה, למרות שלאורך רובו של החלק הראשון אין כל מגע או שיח תנועתי בין הרקדנים. הרעיון נפלא, גם הבמה הנקייה, שבנויה ממחיצות אלכסוניות ומסך בצד האחורי, עליו מוקרנים קטעי המחול, מנפקת למרחב הריקודי מימד מרחבי נוסף. הבעיה העיקרית היא אורך היצירה והביצוע: אין התרחשות מאד מגוונת על הבמה ואחרי שהפנמת את הרעיון אתה מחפש אחרי פרטים נוספים שיגרמו לך להישאר מהופנט לבמה. הוא לא משעשע מדי, לא וירטואוזי במיוחד, הנוכחות הבימתית של השניים מעורפלת והמוסיקה מתכתית ומלאכותית. הנוכחות של דונלון וקאסל לא מאד מרשימה. לרגע עברה בי המחשבה שאולי המצב הבטחוני ערער את בטחונם על הבמה וזו הסיבה שהשניים מעבירים תחושה ניתוק, אבל ככל שהזמן עבר נדמה שהרעיון כולו הוא מתכתי ומנוכר.

"טאבו או לא" - קליל וצבעוני

החלק השני של המופע "טאבו או לא", נוצר עבור הבלט הלאומי של וינה והועלה לראשונה ביוני 2000. היצירה מבוצעת על-ידי שישה מבכירי רקדני בלט האופרה בווינה ולהקות הבלט של האופרה של ברלין. השישה לבושים בחצאיות סקוטיות וחולצות צבעוניות ומשלבים בין עבודת הרגליים המהירה והנפלאה של מבצעיה, עבודה המייצגת את המחול האירי המסורתי, מחול מודרני עכשווי, מונולוגים סרקסטיים של אישה שרצחה את בעלה בסכין גבינה ושיר בסגנון אופראי של גבר שחולם למצוא זבוב גדול מספיק בשביל שיוכל לעשות איתו סקס. "טאבו או לא" משעשע, קליל וצבעוני למרות שההומור צפוי ויש תחושה של שימוש יתר בגימיקים על חשבון השפה התנועתית.
דונלון, רקדנית וכוריאוגרפית הפועלת בעיקר בגרמניה ב"דויטשה אופרה ברלין", עבדה בעבר עם כוריאוגרפים מובילים כמו יירי קיליאן, מג סטיוארט, מרטינו מולר ואחרים, ומעוררת עניין רב בסצינת המחול האירופאית. את עבודתה הראשונה - "המגע הקלטי" יצרה בשנת 1992 ומאז ועד היום זכו יצירותיה לשבחים ופרסים במדינות שונות ביניהן: שוויץ, גרמניה ואירלנד.