צפרירים חולון: והספינה שטה

על קו התפר שבין ליגת העל לליגה הלאומית מטיילת לה צפרירים חולון. מתענגת על טדי ובלומפילד, אבל מרגישה בנוח גם בעילוט ורייסר. ללא מטרה, ציפיות, לחץ, תקציבים, ישיבות חירום וכותרות מפוצצות בעיתונים. היא חיה בליגה משלה. שייכת לא שייכת היא מרחפת בין שתי הליגות הראשונות בזמן שהבוס הנצחי, מישקה לפרדון, רגליו משוכלות בתנוחת לוטוס, משחרר עוד חיוך בודהא ומשלים פרק נוסף ברב המכר "זן ואמנות אחזקת הקבוצה".

לביית את השייע

מישקה ומסדר הנזירים שלו (שטרן חלובה, טובי מלאך) הצליחו לביית העונה אפילו את שייע פיינגנבוים. המושייע, שלא מכיר טון אחר מלבד צרחות ניחרות וזעקות שבר. שייע הבין את העיקרון אחרי מספר מחזורים ואפילו נרגע. תחת שמי חולון העביר המאמן עונה נדירה: קולו אפילו לא הצטרד, בגדיו נותרו נקיים ומעומלנים. רק בנו רונן עוד נלחם על הדשא באיזה קרב מאסף הירואי. לבסוף שוחרר המאמן מהסייסטה המשמימה למימיו הטבעיים: הצלת עירוני ראשל"צ.

בית גידול

בהיעדר משימות הרות גורל, מהווה החממה של צפרירים במה של כשרונות צעירים. מקום לגדול בו, לומר מהר שלום ולברוח. גיא לוי עבר שם בדרכו לחיפה. אותו דבר עשה השנה בהצלחה ניר לוין בדרך לקריית שלום ולגביע.

על הדשא עצמו זרח בטבעיות "תגלית העונה", ארז אליאב. מליגה ג' הגיע הסייח ובמהלך העונה החזיר למגרשי הארץ את תרבות ה"-דיו" שפרחה בשנות ה-70. אליאב דהר, חרש, דילג ופירפר הגנות. את הדיבדנד הוא כבר קצר: חוזה בהפועל פתח תקווה. גם יוסי אלפיה, שכבר נגמר בנצרת עילית, חזר בגדול לתודעה העונה.

זר ומוזר

סנאד ראפו, מריאן בוכונוביץ', כריס פורטה, מילאן למבוליץ', מיקאליאן קראפט, לו חמיסי, דארקו מברק, קרול פזניצה, קרבאליוס ויטאוטאס, ולדימיר שלג, גיאורגי גוגיאשוילי, מריוס אקסנציוס. רשימה חלקית ביותר. צפרירים חולון העלתה העונה לדרגת קרקס ביזארי את סאגת "רכבת הזרים". עשרות עשרות הם שעטו בהיסוס דרך שערי הברזל. אמרו 'שלום' בעברית בסיסית ביותר, חתמו על טרנינג והצטרפו לאימונים. לרוב, ארך הרומן איזה אימון שניים. מיואש עמד לו על הקווים שייע. שובר את השיניים עם השמות ומתאמץ לדוג טיפת כישרון בים העובדים הזרים. היבול היה אכן דל: שחקן אחד, רומני בשם דנוט לופו, לבש את הסמל הצפרירי 60 דקות בטרם שוחרר (שייע: "הוא כבד ושמן"). את השיא של לופו שבר הרוסי ולדיסלאב פחימוב שאמר שלום אחרי 45 דקות רשמיות בלבד.

פסו מפיל, אלפיה מקדיש

מעל לכל פרטי הטריוויה, העניקה העונה צפרירים לליגת העל שני רגעים מרגשים. הראשון: משחק התיקו נגד הפועל תל אביב בסיומו הושלך שייע מעל כתפיו של האוהד השרוף פסו. הבטון נראה קרוב מתמיד, חייו של שייע עברו כסרט מלחמה לנגד עיניו. הרגע השני היווה אולי את רגע השיא של העונה האפרורית: יוסי אלפיה חורש 11 המומים בצהוב ומכריע את בית"ר ירושלים בטאצ' דאון שלא יאומן. רגעים לאחר מכן יצרח האלפיה למצלמה את נאום השנה: "באמא שלי, באמא שלי, ראיתי את ארז אליאב ורציתי למסור לו… אני מקדיש את השער לזאת שאני אוהב אותה ואני לא יגיד את השם שלה".