שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    חייל טוב

    נולדתי בקיץ אלף תשע מאות שבעים ואחת. אבי מת ארבע שנים לאחר מכן. איני יודע היכן הוא קבור. אושפז בגלל גידול בריאות. וטרינר. "אבא הוא כמו ד"ר דוליטל," אמרה אמא, "הוא יודע את השפה של החיות. אם כואב לג'ירפה, היא אומרת לו איפה כואב. הוא נותן לה תרופה והיא מרגישה הרבה יותר טוב." אבא עישן המון. אין תמונה אחת בלי סיגריה בפה או ביד. ליד שולחן העבודה. קורא בספר. מביט לתוך עינית המיקרוסקופ. במגירה שמורים דברים שלו. לא נותר הרבה. זוג משקפיים. מסגרת שחורה. עבה. כשהתחפשתי לליצן, אמא נתנה לי אותם. יכולתי להריח את עשן הסיגריות שדבק בהם. תיק עבה בצבע כחול. בתוכו מאמרים שפרסם. כתב מינוי לרופא-וטרינר בגליל קרטון עבה. תמונת פספורט. אמא הגדילה אותה לשלושים על ארבעים. התכוונה למסגר אותה ולתלות על הקיר בחדר העבודה. מאז היא שוכבת במגירה. יתומה. כמו אבא באדמה. אף אחד לא יודע את סיבת המוות. היא אומרת שהוא מת מהסיגריות. הסיגריות הן השטן. אחרי אבא הפסיקה לעשן. במכון הווטרינרי אומרים שהוא מת מהפורמלין. "פעם אחת אבא חתך לפיל את הבטן ונכנס פנימה," אמא סיפרה. "וזה כאב לפיל?" "לא, הפיל היה חולה מאוד ואבא נכנס פנימה בשביל לרפא אותו." "והפיל חי?" "כן, הפיל חי. הוא התחתן עם פילה ונולדו להם ילדים."...

    ...ביום השני אספו את כל הפלוגה לאולם גדול. לא הכרתי אף אחד. כולם עדיין בהלם. עושים מה שאומרים לעשות. חייל. בוא הנה. חייל. לך לשם. חייל. תן לי הקשב. חייל. תצדיע. השמועות רבות. הרמטכ"ל בא לערוך ביקורת. ראש הממשלה בא לברך את החיילים. אף פעם לא ראיתי ראש ממשלה בשר ודם. אחד בפלוגה נראה מוזר מהרגע הראשון. "עומדים לשחרר אותנו בגלל עודף בכוח אדם, אני יודע את זה ממקור ראשון... באמת... אני נשבע. גרפתי עלים ליד השלישות. שמעתי את זה שם." נכנסנו לאולם. התיישבנו על כיסאות פלסטיק לבנים. הוא לידי. כל הזמן נצמד אלי.
    "אנחנו חייבים למצוא דרך לצאת מכאן. אתה קולט. כאן זאת ההזדמנות האחרונה שלנו לצאת מהצבא. יודע מה זה להגיע לגולני או גבעתי? טוחנים לך שם את הצורה. חבר של אח שלי היה בגבעתי. המפקדים מרביצים כל הזמן. אני אומר לך, חייבים לצאת מכאן. כשתגיע לשיחת שיבוץ תגיד שאתה לא רוצה להתגייס. תתנהג מוזר. תעשה בעיות. תגיד שאבא שלך מרביץ לך. לא משנה מה תגיד רק אל תיראה נורמלי. אז יזרקו אותך לכלא. תהיה שם שבוע. מקסימום חודש. בסוף יימאס להם. ישחררו אותך. לא תהיה להם ברירה. יודע כמה כסף הם מבזבזים על כל חייל ? אם אתה לא עולה לאוטובוס הם לא יכולים להכריח אותך. הבקו"ם זאת ההזדמנות האחרונה שלך. אחר כך תהיה תקוע שלוש שנים. אתה קולט ? שלוש שנים. כמו כיתה י', י"א, י"ב עם החופשים. אני מכיר מישהו שהתאבד בצבא."
    הרס"ר עמד בחזית האולם. אף אחד לא הוציא הגה. לבמה עלה אדם בסביבות גיל ארבעים. הציג עצמו בשמו הפרטי. לבוש בגדים אזרחיים. "שלום לכולם נתבקשתי על ידי המפקדים שלכם להופיע היום בפניכם כדי לשוחח על הנושא שירות צבאי מדוע." "שילכו קיבינימט," מלמל לעצמו הבחור המוזר, "לא הולך לשום קרבי." "אני יכול לדבר איתכם על ציונות ועל ערכים ועל דגל הלאום שלנו ועל עשייה ועל ביטחון המדינה ועל המשפחה שאתם אוהבים ועל החברה שלכם ועל עוד אלף ואחד דברים שבגללם אתם בצבא כל אחת מאותן סיבות מספיקה כדי לגייס צבא שלם שיוכל להביס את כל צבאות ערב וההוכחה החותכת לעובדה זו היא הקהל הנפלא שיושב עתה מולי אבל לא על זה אני רוצה לדבר איתכם כי את זה אתם כבר יודעים אתם כולכם בחורים אינטליגנטיים ואתם מבינים את זה בדיוק כמוני זה לא התפקיד שלי לדבר איתכם על הנושאים הללו את זה ספגתם אני מקווה בבית מהמורות בבית הספר ומהסביבה שבה גדלתם ואם לא אז חבל וצריך לברר היכן המערכת כשלה אבל זה לא העניין שירות צבאי מדוע אני רוצה לדבר איתכם על דבר אחד שתמצאו בצבא שלא תמצאו בשום מקום אחר אני מדבר איתכם על האנשים שיושבים עתה לימינכם ולשמאלכם לפניכם ומאחוריכם תביטו בהם לרגע תביטו אחד על השני אני משוכנע שבתשעים ותשעה אחוזים אתם לא מכירים אותם אבל וזאת הנקודה החשובה שאני רוצה להעביר לכם היום בתשובה לשאלה שירות צבאי מדוע ואת זה אני אומר לכם מתוך ניסיון אישי בדוק של קרוב לעשרים שנות שירות צבאי ניסיון שהתנסו בו עוד מאות אלפים שכבר עברו את מה שאתם עומדים לעבור בשלוש השנים הקרובות אותם אנשים שכרגע אתם לא מכירים שכרגע אתם זרים להם והם זרים לכם יהפכו להיות החברים הכי טובים שהיו ושיהיו לכם במהלך החיים שלכם אתם עומדים לעבור יחד שלוש שנים שבהן תהיו תלויים אחד בשני ממש כמו באמירה הידועה אם לא תהיו תלויים אחד בשני תהיו תלויים אחד ליד השני אתם תאכלו יחד מאותו המסטינג תשתו יחד מאותה המימייה ותרשו לי להתבטא בחריפות יתר אבל זה ככה אפילו תחרבנו ותאוננו יחד
    אני רוצה לספר לכם סיפור שקרה באמת הייתי חייל מילואים בזמן מלחמת ההתשה אתם יודעים עם אשה וילדים וכל זה היינו פרוסים לאורך החזית המצרית אף אחד לא ידע מה הולך לקרות והיינו חייבים לשמור על כוננות עשרים וארבע שעות יום אחד יצאנו לסדרה של אימונים הגיעו כמה קומנדקרים שלקחו אותנו לאיזה חור אחר במדבר עוד באותו היום התחלנו לתזז בשטח הריצו אותנו מג'בלאה אחת לג'בלאה שנייה היו שם גם כוחות שריון שחברו אלינו והתאמנו יחד לאחר יומיים של אימונים בשטח בלי מקלחת או מיטה ואני מזכיר לכם בסוגריים אנחנו כבר לא היינו צעירים עם אשה וילדים וכל זה הגענו לנקודה מסוימת אני חושב שזה היה משהו כמו נווה מדבר ובו שלולית היינו יכולים לעקוף אותה והיינו יכולים לקפוץ פנימה למים לשחות ולהמשיך הלאה אני בטח לא צריך לספר לכם מה זה להתרטב ואז להמשיך ללבוש את אותם בגדים מה גם שהיינו מלאים בחול אמרתי לעצמי עד כאן אני לא קופץ ולא איכפת לי שיכניסו אותי לכלא אני אדם מבוגר יש לי אשה וילדים וכל זה ומותר לי להגיד גם לא פעם אחת בחיים אחרי כל מה שעשיתי למדינה הזו המפקד נתן את הפקודה לקפוץ פנימה רק מספר קטן מאוד של אנשים קפץ למים ממש אחרי הפקודה עוד כמה קפצו פנימה לאחר כמה שניות נותרנו אני ועוד איזה חמישה חבר'ה המפקד חזר על הפקודה קפצו עוד שלושה נותרנו אני ועוד אחד או שניים בפעם הבאה שהמפקד פקד לקפוץ נותרתי רק אני לא עזרו הפקודות לא עזרו גם האיומים שלו לזרוק אותי לכלא אני לא קופץ ולא אכפת לי אם אני הולך למעצר."
    האיש עצר את שטף דיבורו. לגם מכוס המים שעל השולחן. "חבר'ה אתם בטח שואלים את עצמכם מדוע אני מספר לכם את הסיפור הזה נו אז עוד מעט תבינו אחרי שלא עזרו כל הפקודות שבעולם התחילו החברים שלי לקרוא אלי עזוב אותך מהשטויות יאללה קפוץ פנימה זה כיף המים קרים אני זוכר שכאשר החברים שלי קראו אלי לקפוץ למים משהו בתוכי התרכך לא הפקודות של המפקד לא האיום במעצר החברים החברים הטובים שלי הם אלה שגרמו לי בסופו של דבר לקפוץ לתוך המים עם המדים המזוהמים אני עם אשה וילדים כבר לא צעיר קופץ לתוך המים כמו ילד החברים שלי מחאו כפיים צרחתי מרוב אושר באמת הרגשתי נהדר התחלנו לקפוץ אחד על השני ולנסות להטביע אחד את השני אתם יודעים איך זה ולקלל אחד את השני לא תאמינו איזה קללות רצו שם נכון אחר כך זה היה סיוט עם המדים שהתייבשו על הגוף שהיו כמו קרטונים שהדביקו לך לעור אני מספר לכם את הסיפור הזה כי אולי גם אתם תיתקלו בסיטואציה כזו מפקד שאתם לא אוהבים או לא מעריכים במיוחד הוא יכול להיות קטן מכם או טיפש הוא ייתן לכם פקודה שתחשבו שהיא הפקודה המטופשת ביותר שקיבלתם אי פעם בדיוק כמו הפקודה הזו לקפוץ למים כשאפשר ללכת עשרה מטרים ימינה ולעקוף אבל מה לעשות הוא המפקד והוא מחליט גם אם הוא אידיוט אבל אני אומר לכם תזכרו אותי ברגעים האלה תזכרו את הסיפור הזה אל תיקחו את זה כל כך קשה אחרי הכל אתם והוא באותה הצלחת אתם באותו הצבא תזכרו נגד מי אתם נלחמים אני אומר לכם תקפצו למים תעשו את זה לא לשם שמים או לשם מילוי הפקודה אלא בגלל החברים שלכם זה הכיף שבכל העניין אתם הולכים להתגייס עכשיו לצבא זה לא יהיה קל אבל תראו שזה גם לא נורא אם תרצו רק אם תרצו באמת תוכלו להפוך את התקופה הזו לתקופה היפה ביותר של חייכם." הוא שוב הפסיק כדי ללגום מכוס המים. סקר אותנו. "שירות צבאי מדוע אם אני צריך לסכם במלה אחת את המסר שאני רוצה להעביר לכם היום," הוא המתין רגע וסיים, "בשביל החברים." הרס"ר עדיין עמד מולנו. שרביטו מתחת לבית השחי. "שילכו קיבינימט, אני לא הולך לשום קרבי," לחש הבחור המוזר לתוך האוזן שלי, "לשום קרבי."

    מתוך "חייל טוב" מאת בועז נוימן בהוצאת זמורה ביתן/עמודים לספרות, 197 עמ'.

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "חייל טוב "
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    7 לילות
    מומלצים