מעשה זמרי

איש תמהוני אחד הצית בית בושת וצידוק למעשה הוא מצא בתנ"ך: פנחס בן אלעזר דקר למוות אישה זונה והאיש שאתה. הקשר בין הצתת בתי-זונות בתל-אביב לסיפור המקראי יותר מקלוש. פנחס בן אלעזר התערב באופן אלים במהלך מעשה חריג המשלב פולחן דתי, מעשה מיני והפרשות גוף. האליל 'בעל פעור', שלכבודו עשו האיש והאישה המקראיים את מה שעשו - נקרא כך על שום הדרישה הפולחנית הביזארית שלו להפנות אליו אברי גוף מסוימים והפרשותיהם. זה לא אומר שמעשהו הקיצוני של פנחס היה עובר היום בג"ץ, אבל לזכותו יאמר שהוא לא נטפל לכמה מדייניות קשות יום שהביאו באופן זה את הלחם הביתה, וגם לא לישראלים שיצרם גבר עליהם. פנחס תקף ישירות את ההנהגה: הוא הרג את זמרי בן-סלוא נשיא שבט שמעון, ואת האישה שאתו - כזבי בת-צור ממנהיגי מדיין הבכירים. ההקבלה הכי קרובה שאני יכולה לחשוב עליה היא נשיא ארצות הברית ונסיכת אנגליה, הבה לא נזכיר שמות, השותפים שותפות פעילה ופומבית בטקסים מיניים וולגריים של כת השטן, מול המצלמות והמקרופונים של CNN.

התורה איננה פוסטמודרנית. יש מעשים ודעות שאין לה שום כוונה לסלוח עליהם. ולא מדובר על המעשה המיני עצמו - שהוא בכלל מצווה - אלא על פולחנים זרים. כשאלוהים מצווה לנתץ מזבחות של אלילים, מעשה לא מודרני במיוחד, הוא לא מתכוון למאבק על אגו - אלוהים מול אלילים – אלא למאבק מוסרי על דרך חיים: האם ישמרו את שנת השמיטה ויתנו מתבואת ההפקר לעני ולגר, או יעבירו בנים באש? זאת השאלה. האם המשא ומתן עם הכוח העליון יהיה על בסיס מסחרי: אני נותן לך שני עיזים ואתה שם למעלה תביא גשם, או על בסיס מוסרי: תעשה צדקה ומשפט ותהיה ראוי לברכת ה', כפי שהדגישו הנביאים.

קצת לפני שהיא מביאה את הסיפור העסיסי על המדיינית, מספרת התורה על בלעם שנשכר בידי מלך מדיין כדי לקלל, והוא לא הביא את הסחורה מפני שקללותיו הפכו ברכות. 'מה טובו אוהליך יעקב' היא אחת הברכות המפורסמות והנאות שברך בלעם. על-פי המסורת מתייחסת הברכה לנוהג האדריכלי היפה והחריג שהיה נקוט בידי בני ישראל: פתחי אוהליהם – כלומר בלשוננו חלון חדר המיטות שלהם - לא היו מכוונים אלה כנגד אלה, מטעמי צניעות. בלעם ברך אפוא במקום לקלל, אבל מה שלא עשו הקללות, עשו הסרסורים. הם ידעו לתקוף את המוסריות הישראלית המפורסמת, בנקודת התורפה האנושית שכה קשה לעמוד בפניה. וזהו הדבר שמניע את המנגנון העתיק של בתי הבושת לדורותיהם. הנשים המדייניות – הן, בדומה להיסטוריה של הזנות לאורך כל ימי האדם – הן בסך-הכל שמשו מכשיר בידי חזקים מהן.

מי שנטפל לקורבנות השיטה ולא למחולליה, ועוד מצדיק את מעשיו בכתובים, עליו ראוי לומר: עושה מעשה-זמרי ומבקש שכר כפנחס.

חיותה דויטש מתגוררת בנווה דניאל, סופרת ובעלת טור בירחון המתנחלים ביש"ע "נקודה"