ההיסטוריה הלא ידועה של הרשת (חלק ג')

לאה שוסטר סופרת כבשים

בהמשך מחקרי על תולדות האינטרנט בישוב העברי בתקופה העותומאנית, פגשתי גם את לאה שוסטר. לאה, ממקימות קיבוץ להבות-לאה שבשרון, נזכרת בימים ההם – ועיניה דומעות.

"בטח שהיה לי אז אינטרנט. נו מה, ואתה חושב שזה עזר?" היא מייבבת, כמו היה זה אתמול, "לבד זה תמיד לבד". מרחק של שדות עד האופק הפריד בין לאה לבין איציק אהובה, שהיה מגדל כבשים באותה התקופה בקיבוץ קוצי-איציק הסמוך. היתה זו תקופה קשה -התורכים הסתובבו בין הקיבוצים באין מפריע והזוג הצעיר היה בדיכאון.

"הוא היה בדיכאון, אני הייתי בדיכאון, ואז יום אחד ראינו פרק נפלא של סקס והקיבוץ הקטן והבנו שגם אנחנו צריכים לשתף, כמוהם" היא נזכרת, "ושאולי לא כל מה שמגיע מאמריקה זה פיחסה. אז עוד בכלל לא היה מקובל לשתף בקיבוצים – איפה? לא רק שלא שיתפו חוויות, לא שיתפו גם אוכל, סיגריות, קוטג'. אנחנו התחלנו להחדיר את הנושא של השיתוף, מה שהפך את הרעיון הקיבוצי להרבה יותר מגובש".

"והלינה המשותפת?" אני מקשה, אך לאה בשלה: "בתקופה שאיציק גידל כבשים, הוא עוד בכלל היה צמחוני. אני לעומת זאת הייתי מאוד רעבה, ולמי היה אז כסף לשישליק? ככה התחלנו לשתף גם כבשים. איציק היה שולח לי כבשים ואני הייתי מחזירה לו ריבה שאמא שלי הכינה. למעשה אני זוכרת שהייתי סופרת כבשים לפני השינה, כדי לראות שכולן הגיעו בשלום".

"וכבסים, שיתפתם?" אני מקשה. "גם כבסים" היא נזכרת, וזה נשמע לי כמעט אותו הדבר, "גם כבשים וגם כבסים. אני זוכרת, כשהגיעו החוטים המהירים, הייתי מורידה לפעמים כבסים בקצבים של עשר חזיות לדקה. טוב, לפעמים גם ממני הורידו כבסים. בעיקר איציק".

כבשים וכבסים באו והלכו, וגם הקבצים הראשונים התחילו להגיע לארץ, עם המעפילים מהונגריה. אך לאחר תקופת פריחה קצרה, שהקבילה באופן מפתיע לתקופת הפריחה של השסק, פסק שיתוף הכבסים, הכבשים והקבצים בין הקיבוצים. הדבר קרה בעקבות התקנת הפיירוול הראשון בין להבות-לאה לקוצי-איציק, התקנה בלתי-לגאלית שנעשתה על-ידי צוות גדול במיוחד ולא מיומן כלל של הפלמ"ח.

גם לאחר הפרדתם, לאה ואיציק יזכרו עוד שנים כמי ששיתפו - ושיתפו הרבה – וכל זה למרות התנגדות המפלגות הדתיות, והרבה לפני שהמציאו את זכויות היוצרים (ר' ערך).

הקמת גיאוסיטיז

היה זה מאיר דיזנגוף שהגה את מפעל ההתישבות לחופו של הים התיכון, ליד יפו, זה שנקרא אז אחוזת-בית ולימים – תל-אביב. מעטים יודעים שדיזנגוף, שחזה את פריחת הדוט.קום עוד לפני שלמה קליש, ייסד באותם הימים ובסודיות מפעל היסטורי לא פחות מתל-אביב, וגם עמיד הרבה יותר בפני סקאדים – היה זה האתר גיאוסיטיז.

לילה אחד, לחוף ימה של יפו, נערכו שתי הגרלות מקבילות – הגרלת הקרקעות של תל-אביב והגרלת שטחי הווב בגיאוסיטיז. בהגרלת שטחי הווב נכחה רק צינה דיזנגוף, ובידה שלט: "5 מ"ב ושלוש כתובות אימייל בחינם!", אך לשווא. אף אחד לא האמין אז בנכסי דמאוד-ניידי, ופרנסי העיר העדיפו ללכת על בטוח ולהשקיע בנדל"ן. כמו כן, טוענים ההיסטוריונים החדשים, עסק דיזנגוף בנושא בחשאיות רבה, דבר שמנע את פרסומו ברבים. כזכור, באותו הזמן דיזנגוף בכלל עוד לא נחשב למבין גדול במיוחד באינטרנט.

בבוקר שלמחרת ההגרלה הכושלת, מאוכזב מקריסת מפעל חייו, עייף ואובדני, שם דיזנגוף קץ לחייו של ארלוזורוב ובנה לזכרו אתר הנצחה בגיאוסיטיז – זה שבמשך שנים היה האתר היחידי בגאוסיטיז, אולי אתם זוכרים, עד שהגיעו FIVE כמובן.

המלך רעמסס שולח SMS

במצרים העתיקה, כידוע, פותחו מדעים רבים והושגה התקדמות טכנולוגית עצומה – שהרבה ממנה נעלם עם השנים תחת חיוכו השפל של הספינקס. הפרעונים התמצאו באסטרונומיה ובאסטרולוגיה, כתבו, קראו, קברו פרעונים אחרים וחייכו כל הדרך אל הפירמידות.

שם, בין הפירמידות לבין הספינקס, קמה לה מלכותו העצומה של רעמסס השני. רעמסס העביד את נתיניו בפרך ביום והחזיק את כולם קצר בלילה – הוא היה הראשון שאסר על נהיגה בהירוגליפין ועל קבלת צפרדע במרמה, והעם נטר לו.

(... המשך יבוא)