פיז'ו 307 - האריה שואג, שוב

כתבנו את זה בעבר, ונכתוב את זה שוב. ה-307 נראית מצוין. כך שגם אם היא אינה פורצת גבולות עיצוב, היא עדיין התקדמות בולטת לעומת ה-306 המתיישנת במהירות, שלא להזכיר את גרסת הסדאן המאד-לא-מלבבת.

אפשר למצוא כאן הרבה אלמנטים בולטים ממכוניות אחרות, אך יותר משעובדה זו מלמדת על חוסר המקוריות של מעצבי פיז'ו, היא מעידה יותר מכל על המגבלות עמן נאלצים המעצבים של היום להתמודד.

מי שלא ראה אותה בעבר, יכול היה להאמין כי הוא עומד לחזות במעין מיניוואן קטן. הצהרות פיז'ו על הכוונות בעתיד להרחבת המשפחה המאושרת של ה-307 לכל הכיוונים, יחד עם נתוני גובה יוצאי דופן, מעוררים אשליה כלשהי.

וכמה נחמד לגלות כי זו מתנפצת מול המראה הקומפקטי של המשפחתית הקטנה. חזית חצופה ומשתפלת בתלילות מטה, יחד עם זוג יחידות תאורה גדולות מעניקים את המראה המשפחתי והמזוהה זה מכבר, לו נחשפנו לראשונה ב-206. מאחור, עם תפיחות קלות באזור הגלגלים, גג נסוג ודלת חמישית-שלישית, המראה כוחני יותר, בטוח ויציב למראה.

בנוגע לצללית אין צורך להיות מבין גדול במכוניות כדי לדעת מה עובר על תעשיית הרכב. השאיפה לאפשר כמה שיותר שימושים לפלטפורמה אחת "דוחף" את אנשי השרטוט והאמנות לקו אחיד, כמעט משעמם בחוסר ההשראה שהוא משדר. שימו כאן פורד פוקוס, הונדה סייויק, פיאט סטילו – הכל אותו דבר, כמעט. למרות זאת, הפיז'ו הזו מיוחדת למראה, ואם תשאלו אותי, גרסת שלוש הדלתות מתמודדת מכובדת על תואר היפה באזור.

תחושת ידיים

וההערכה לאנשי פיז'ו על כי הצליחו להצניע יחסית את גובהה (ורוחבה, ואורכה, ונפחה) של ה-307, גדל כאשר פותחים לרווחה את דלת הכניסה וצונחים אל מושב הנהג. אל מול פניו המשתאות של הנהג מתגלה יריעת פלסטיק קשיח המשתרעת בין לוח מחוונים לשמשה קדמית, הרחק-הרחק לפנים.

הגבוהים בנהגים יעיפו ודאי מבט בוחן כלפי מעלה, רק כדי לגלות כמה סנטימטרים נותרו עדיין לטובת תכניות לעתיד, תחושת מרחב, הגבהת מושב נחוצה ומגירות חפצים מתחת לעכוז.

מבט ימינה שוב מרחב בשפע, כך גם לשמאל ומאחור. המכונית הזו מנצלת מצוין את נפח הגוף שנתן לה בוראה, והיא מפנקת בכך את הנהג והנוסעים. אלה, מאחור למשל, ישמחו לגלות מרווח מצוין לרגליים, ידיים ובעיקר כאמור ראש.

מלבד זאת, ויותר מכל, המשפחתית הזו מציעה שיפור משמעותי במראה וסגנון תא הנוסעים וסביבת הנהג. איכות החומר, המראה והתחושה הם עליית מדרגה ברורה לחברה וכמעט, ממש כמעט שווי-ערך למה שמעבירה הגולף של פולקסווגן – עדיין אמת המידה לפיה בודקים כל יצרני המשפחתיות את תגובת הקהל למוצר החדש שלהם.

לא משנה באיזו רמת גימור, ה-307 מאד נעימה וסימפטית לחיים משותפים בעתיד. זה מתחיל מהגוונים הנעימים כאמור, ממשיך בתחושה המוצקה אך לא נוקשה של הפלסטיק מלפנים, דרך הפרטים הקטנים והמוצלחים כמו ידיות הדלתות מאלומיניום, ראש-בורר הילוכים מאותו חומר, תא כפפות מקורר לטובת קיץ ישראלי ועדת צווחנים מאחור, לוח מחוונים מעולה, גדול ברור ונוח לשימוש בכל מצב כמעט של ההגה והמושב.

ואפרופו, המושב בפיז'ו הזו מאפשר מרחב תמרון מרשים ויעיל למרחק מההגה, כמו גם לגובה מהתקרה. אפשר כמובן להתייחס בסלחנות להתלהבות הצרפתים מיכולת זו וכמעט-המלצתם לעשות שימוש נרחב בידית הראצ'ט לצורך הרמה ו/או הנמכה של המושב לפי סוג הנסיעה. "הגעת לתנועה עירונית – הרם נא את המושב לצורך ראות משופרת. מצאת עצמך בכביש המהיר? התכבד נא והורד אותו". קצת הגזימו… אגב, אותו מושב מציע תמיכת צד ומותניים טובה למדי. הוסיפו לכך הגה מתכוונן לגובה ולאורך, יחד עם אפשרות שינוי הגובה האמורה ותקבלו אפשרות סבירה למציאת תנוחת נהיגה טובה במהירות.

חבל רק שפיז'ו לא הלכו עד הסוף. על תא אכסון המשקפיים בתקרה אפשר היה לוותר. עם פלסטיק זול למראה ומגע הוא מקלקל את הרושם. כך גם לגבי מספר חלקי פלסטיק נוספים, כמו מחזיק הכוסות בין המושבים שלא שכנע בכל המכוניות והפגין חוסר אחידות בנייה ובקרת איכות.

רגש בידיים

והיה, תאמינו או לא, גם צד דינמי להשקה הזו. לא ארוך במיוחד, ללא תיבות אוטומטיות, אבל בכל זאת. והבשורה חיובית, ובטח מעודדת לאור נתוני הפתיחה. כזכור, ה-307 אינה מכונית קטנת-מידות, אינה קלת-משקל ובכל מקרה נאלצת ברוח ימים אלה להגן על נוסעיה טוב יותר. בדרך כלל, משמעות מילים אלה היא אחת – כבדות יתר, ערפול תחושות והנאה מופחתת, אם לא היעלמותה המוחלט.

אפשר להירגע. פיז'ו לא שכחו את הצד הזה באישיות המשפחתית הקומפקטית, ואלו בשורות טובות מאד. נראה כי לאחר אכזבה קלה עם ה-206 האנמית מעט, הבינו הצרפתים כי יש לעצור את הנפילה. ה-307 עושה זאת, באופן מעורר הערכה.

בתחילה מורגש אכן כובד מסוים ומיותר, התחושות אינן ישירות ומדויקות כפי שיכולות היו להיות, וזו אינה 309 מודרנית. אבל בהתחשב במשקל הגוף, המידות ועזרי נהיגה מכל סוג וגוון, התוצאה בהחלט מעודדת.

פיז'ו העניקו ל-307 שלדה ומתלים שיאפשרו לה להתמודד על ראשות הקטגוריה בסעיף ההתנהגות, והיא עושה זאת באופן מעורר הערכה. אם ברגע הראשון ניתן היה לזהות קצת פחות חדות בתגובות, נעלמה תחושה זו עם הזמן. ואת מירב הקרדיט להתנהגות המצוינת חייבים לתת למהנדסי המתלים בחברה הצרפתית. שוב הם עשו זאת, והעניקו למכונית קומפקטית, משפחתית וזולה יחסית יכולת דינמית של יקרה וגדולה ממנה.

על כבישים משניים, כולל מפגעים קלים, בורות פה ושם וסוגי אספלט שונים, מעניקה ה-307 שיעור מאלף ליצרנים אחרים ב"כיצד לעשות זאת נכון". עם שלדה טובה וכיול מתלים מצוין, המאפשרים שיכוך תנועות גוף שלא על חשבון נוחות, נראה כי לפחות בתחום זה, לא שכחו פיז'ו מהיכן הגיעו ומה העניק להם במשך שנים מקום מכובד בצמרת הקומפקטיות "לנהג".

ואם חששתם (כמוני) ממערכת ההגה החדשה, עם תגבור "חשמלי" והיסטוריה לא מעודדת של אחרות, ה-307 מפיגה את החשש. אין כאן את החדות והתגובה המהירה וכמעט ספונטנית של גרסאות ספורטיביות, אך בסך הכל התוצאה יותר ממעודדת. משקל ההגה נותר קבוע תודות לעזרה האלקטרונית, כמעט בכל מצב של הגלגלים הקדמיים. עובדה זו מעניקה בעיקר טונות של ביטחון, החל מהרגע הראשון בו אתה נוהג בפיז'ו הזו. גם אם ניכרת פה ושם נטייה לא-טבעית למרכוז הגלגל, מתרגלים לכך במהירות וללא חשש.

גם בסעיף הבלימה אין סיבה לתלונה. היכן שיצרני מרבית המשפחתיות מעדיפים לחסוך, תוך הכרה בכך שאלו אינן נדרשות לקצה היכולת, ה-307 מציגה יכולת פשוט טובה. רגש למכביר בדוושה, חסרון מעודד של רפיון גם במצבים קיצוניים, אם כי מותר היה לוותר על מהלך דוושה ארוך מהרצוי, שאינו מאפשר עבודת רגליים נאותה.

אפרופו עבודת רגליים, כאן בהחלט יכולים היו בפיז'ו לעשות עבודה טובה יותר. אזור הדוושות אינו מפנק בעלי כפות רגליים גדולות, וכך גם הדוושות עצמן. מיקומן, המרווחים ביניהן ומידת התנועה החופשית והאקטיבית של כל אחת בנפרד מציק לא פעם. חבל.

הבסיס

ברגע הראשון מאכזבת ה-307 עם מנוע ה-1.6, אולי דווקא בגלל תיבת ההילוכים הידנית. עם הראש הישראלי על הכתפיים, וההכרה בכך כי מעט מאד גרסאות שאינן אוטומטיות יעברו מיבואן לנהג, האכזבה הייתה כמעט בלתי נמנעת. פחות מדי כוח ממנוע ה-110 כ"ס המודרני לא יביא מספיק אנרגיה לכביש בשילוב עם תיבה "ישראלית".

אבל לאחר כמה עשרות קילומטרים של נהיגה, איפוס מונה ההנאה ותוספת של מעט ריאליזם, נשכחת האכזבה הראשונית. ה-1.6 הזו, שוב, לפני סירוס פוטנציאלי על-ידי תיבה אוטומטית, מספקת סחורה משובחת. הסחורה הזו, בכל מקרה, מעדיפה להגיע כשהיא נתמכת על-ידי סל"ד בינוני וגבוה – כמעט כמו כל מנוע 1.6 בסביבה. אך בניגוד לרבים מהם, כאן אתה מפנק את האוזניים בצליל מענג-משהו, כמעט ספורטיבי.

נעץ ביחידת המנוע הזו דרבנות, ותגלה את מגרעות תיבת ההילוכים. על "בורות" קלים בין שני-שלישי ורביעי-חמישי אפשר היה אולי לסלוח, אך על קשיי תפעול כמעט בכל מכונית בה נהגנו (והיו הרבה מהן) קצת קשה לעבור לסדר היום. ראשית, תפעול הבורר מעט ארוך מהרצוי. שנית, והרבה יותר חשוב, מכוניות המבחן, עם כמה אלפי קילומטרים בלבד "על השעון", פשוט הפגינו חולשה בסעיף העמידות. וכן, אנחנו יודעים בדיוק כיצד מתנהגים "פורעי סדר וחוק" העונים לתואר "כתב רכב", בכל העולם, אך כאן המצב היה קיצוני. באחת סירב ההילוך השני להחליק למקומו, באחרת זה היה השלישי, או הרביעי. תגובתם של אנשי פיז'ו לעניין הייתה לקונית וצפויה, והצביעה בעיקר על שימוש לא מתחשב מצד קודמינו להשקה. לא משכנע.

כך גם בקילומטרים שעשינו בחברת ה-2.0 ליטר החזק יותר. להפתעתנו, המכונית הראשונה בה נהגנו סבלה כנראה אף היא משימוש-יתר, מה שמנע מהנפח הגדול יותר וההספק העדיף לבוא ממשית לידי ביטוי. החלפה מהירה עם עמית משועמם הועילה ואפשרה לגלות סוף סוף פערים בין המכוניות.

ראשית אי אפשר לטעות בצליל המנוע והמפלט המוחשיים יותר, הן בפנים והן בחוץ. מלבד זאת, יחסי העברה אחרים, גם אם ארוכים במקצת, מעניקים למנוע הגדול והחזק יותר יכולת דינמית משופרת, המתבטאת כמובן בעיקר בהאצות ובמהירות מרבית, אך בולטת גם ביכולת הנשימה בסל"ד גבוה. בנוסף, חלוקה מעט טובה יותר של יחסי העברה, עם קצת פחות דגש מובן על חסכנות בדלק יקר, מעלה עוד במעט את מפלס ההנאה. אם כי, כדאי לזכור, גם כאן לא מדובר ב"קומפקטית חמה", לפחות לא עד בואה של ה-GTI, במהרה בימינו.

סיכום

ה-307 מציגה שיפור בולט לעומת קודמתה כמעט בכל תחום שתוכלו להעלות על הדעת. היא נאה, איכותית, מרווחת, ומהירה יותר, ומהנה מאחותה הבוגרת. אך זה לא העניין. ה-306 מהלכת זה זמן רב על קצה האבדון בכל הנוגע לחייה בעולם הזה, והמתחרים לא ישבו בינתיים בחיבוק ידיים.

יש את הפוקוס הדינמית, יש גולף איכותית ובעלת תדמית-על, יש יפניות למכביר ואפילו איטלקית (147) עליה יש לתת את הדעת. אז האלפא מנפחת לנהג יותר אגו, הגולף מבליטה יותר את עומק הכיס והמעמד, הפוקוס אולי מיוחדת יותר אבל נראה כי פיז'ו, גם אם לא מנצחת בכל תחום, מציגה כאן חבילה שקשה יהיה להתגבר עליה.

כדאי רק להזכיר כי אצלנו, מה לעשות, נהוג לרכוש קומפקטית-משפחתית עם תיבה אוטומטית. זו יכולה ועלולה לפגום מעט ביכולת, גם אם לא לקלקל את הרושם הטוב לחלוטין. כי עם ה-307 הזו, יש לפיז'ו בהחלט קלף מנצח.