ג'ק המטפטף

"פולוק" הוא בראש ובראשונה הישג אישי מרשים מאוד של אד האריס, שזהו הסרט הראשון שהוא מביים, שותף להפקתו ומגלם בו את התפקיד הראשי - גם יחד. האריס מוכר היטב עד כה כשחקן, שעשה תפקיד בלתי נשכח כבמאי האקסצנטרי ב"המופע של טרומן", ולפני כן ב"אפולו13 ", "מצולות" "גלנגרי גלן רוס", ובעוד סרטים רבים, חלקם טובים וחלקם טובים פחות. ההישג שלו ב"פולוק" כה מרשים, כפי שיתברר בהמשך, מפני שהאריס טיפל באחד המיתוסים הגדולים ביותר של התרבות האמריקאית - חייו ויצירתו של ג'קסון פולוק (1956-1912), שהוגדר משך שנים רבות כגדול הציירים האמריקאים - והוא עשה זאת ללא מורא וללא משוא פנים, בתבונה יצירתית רבה, כשחקן וכבמאי.

בתחילת הקריירה האמנותית שלו היה פולוק, כרבים אחרים, עוד שארית של פיקאסו. הוא נולד בוויומינג, הגיע לקליפורניה, עבר לניו יורק ולמד אצל תומאס הארט בנטון. משך שנים הוא פעל בשדה החרוש היטב של הקוביזם ואף נודע באמירתו המרירה: "פיקאסו צייר כבר הכל". פולוק לא גויס לצבא במלחמת העולם השנייה בגלל "עצבנות יתר", ובשנותיו בניו יורק שקע באלכוהוליזם.

מאוחר יותר פגש את לי קרסנר, ציירת בפני עצמה ואשתו לעתיד (בגילומה המפליא של מרשה גיי הרדן, שזכתה באוסקר על תפקיד זה). היא מאמינה בו ומפגישה אותו עם פטרונית האמנים פני גוגנהיים (שאותה מגלמת איימי מדיגן, אשתו של האריס), המעניקה לזוג קצבה חודשית של 150 דולר. עם הקצבה הזאת, עוברים פולוק וקרסנר לבית מבודד בלונג איילנד. שם, באסם ישן, פולוק מגלה יום אחד במקרה את הסגנון המיוחד, המקנה לו תהילת עולם, הוא לא מורח את הצבע במברשת אלא מתיז ומטפטף אותו היישר מהקופסה על בדים גדולים, שאותם הוא לא מציב מולו, כמקובל, אלא מניח אותם על הרצפה. מבקר האמנות קלמנט גרינברג (ג'פרי טמבור, הזכור כהאנק קינגסלי מ"המופע של לארי סנדרס") נותן לציורים החדשים שם: "מופשט אקספרסיוניסטי", ואחרי שהם מוצגים בגלריות הנכונות ונרכשים בסכומים גבוהים על ידי האספנים הנכונים, מוכרז פולוק רשמית כגאון ונראה שדרכו אל הנצח - סלולה. אחרי כמה שנים טובות מגיעה הנפילה, כשפולוק חוזר לשתות. הוא מתחיל לתעב את אשתו על שסירבה ללדת לו ילד ומואס בעבודתו. הוא משמין מאוד, מזניח את עצמו ומתחיל להתרועע בגלוי עם נשים צעירות.

בחלק השני של הסרט האריס עובר טרנספורמציה גופנית ניכרת לעין, ומיטיב לתאר את הגיהנום הנפשי שפולוק שרוי בו. האם זה קורה בגלל שפולוק עצמו חש שציוריו הם קשקושים, או שמא מדובר באלכוהוליסט שאחרי שנתיים שבהן הצליח להיגמל מהבקבוק, הוא שב אליו? ישנה סצינה נפלאה שבה פולוק מוכר ציור קטן שלו לבעל המכולת המקומית כדי לקנות ארגז בירה. הוא רוכב על אופניו חזרה הביתה, וכבר בדרך, כשהוא מנסה לפתוח לעצמו בקבוק, הוא מתהפך, נפצע ומרסק את הארגז כולו. סיפור חיים שלם בשוט אחד, מדויק וכואב. בינתיים, גם הממסד הביקורתי מאבד בפולוק עניין, ומחפש ריגושים אמנותיים חדשים. המבקר גרינברג מגיע לביתו של פולוק ומבשר לו בקור-רוח על כך שבניו יורק פועלים ציירים חדשים ומעניינים ממנו. פולוק ממאן להשלים עם דעיכת כוכבו והידרדרותו הפיזית והנפשית מחריפה. לילה אחד הוא נוהג במכוניתו בגילופין ונהרג בתאונת דרכים, והוא רק בן 44.

מעבר לביוגרפיה המרתקת כשלעצמה, הסרט מתאר בחדות רבה את הדרך המשונה שבה הופך יוצר אלמוני לאייקון תרבותי. כמו ואן גוך, גם פולוק מנהל רומן עם הטירוף והשיגעון, וכמו ואן גוך, שאחיו תיאו הגן ושמר עליו, הוא נתמך בדבקות על ידי אשתו הנאמנה, שבלעדיה, יש להניח שאיש לא היה שומע עליו. הסרט לא מסתיר גם את העובדה שפולוק היה תיאורטיקן קטן מאוד. אחרי פרסומו מגיע אליו מראיין נרגש ושואל אותו שאלות כמו: "מהי לדעתך משמעות האמנות המודרנית?". פולוק מקריא מהדף תשובות שהוכנו מראש, כנראה על ידי אשתו, וניכר בו שהוא בקושי מבין במה מדובר.

"פולוק". תסריט (על פי ספרו של סטיבן נאיפה, "ג'קסון פולוק - סאגה אמריקאית"): ברברה טרנר וסוזן ג'יי אמשווילר. בימוי: אד האריס. הפקה: אד האריס, פרד ברנר, ג'ון קיליק. שחקנים: אד האריס, מרשה גיי הרדן, איימי מדיגן, ג'פרי טמבור, ואל קילמר