חוצה את הקווים

אם בסערת האירועים שעברה עלינו באחרונה כמעט שכחנו את משחק האליפות של מכבי חיפה, ציון נאנוס, איש הקווים של ערוץ 2, זכור יזכור את המשחק הדורסני הזה לאורך זמן. שם, באיצטדיון קריית אליעזר במורדות הכרמל, הוא רשם תקדים בעולם התקשורת האלקטרונית, כשבשידור חי "דומם לפתע מנוע", הכניס את המיקרופון לכיסו, ונרתם לחילוץ בני הנוער שנרמסו בידי ההמון הנלהב בשער ג'.
"בכל משחק אליפות יש דוחק, ובסיומו הקהל פורץ למגרש", הוא אומר, "אבל דבר כזה לא ראיתי מאז שאני כתב. תוך כדי שידור הבחנתי בילדים לכודים ליד הגדר למרגלות הקהל המסתער, ובלי לעשות חשבון הפסקתי לשדר. גם הצלם הקבוע שלנו, שלומי נמטייב, הניח את המצלמה וניגשנו לחלץ את החבר'ה. חזרנו לשידור רק כשהיינו בטוחים שאין יותר לכודים, ואלה שנפגעו קיבלו טיפול".

- הסיפור נגמר כאילו לא קרה דבר?

"מה פתאום? בתום השידור ניגש אלי איזה שוטר, לחץ לי את היד ואמר 'ציון, אני רוצה להגיד לך כל הכבוד שעזרת לנו בחילוץ'. בהמשך עצר אותי ילד ואמר לי: 'נאנוס, רק שתדע, הצלת לי את החיים'. בסך הכל עשיתי את מה שהיה עלי לעשות. במקרה כזה אני קודם כל אדם ואחר כך עיתונאי".
בין כתבי חברת החדשות של ערוץ 2 מוכר נאנוס, 30, כאחד שאין לו אלוהים. מאמן כדורגל קפוץ שפתיים, פוליטיקאי סרבן תגובה, לא חשוב מי, נאנוס לא ישוב למערכת בידיים ריקות. תשאלו גם את שמעון פרס, שאפילו לו הצליח כתבנו הנחוש, המתמרן בדבקות ובהתמדה בין ספורט לפוליטיקה, להקפיץ את הסעיף. אין אצלו הנחות או פרוטקציות. רק רצון לספק את הסחורה.
לעיתים מתפייט נאנוס בכתבות צבע, כמו אותה כתבה חמודה להפליא, שבה הביא את מעריצי "חסמבה" של פעם אל זירת ההתרחשות המשוערת של סידרת הספרים האינסופית מאת יגאל מוסינזון המנוח, לכבוד הופעת מהדורה מחודשת של הסידרה. אבל בדרך כלל הוא מתרוצץ על הקווים, נדחף, עוקץ, אפילו כמעט מתאבד ובלבד לסחוט תגובה מהיעד להסתערותו. "כולם יודעים שזאת העבודה שלי, ואני אבצע אותה עד תום, גם אם לא כולם יודעים להעריך אותה כראוי", הוא מבהיר.

- אתה מודע למימד הפולשנות או החדירה לפרטיות המתלווה למשימות שלך?

"אני לא רואה את זה כך. לא יתפסו אותי מתפרץ לבית של מישהו כדי להשיג ממנו תגובה. מגרש כדורגל או מרכז של מפלגה, עם כל המצלמות שם, הם המקומות הפחות פרטיים שניתן להעלות על הדעת. ברור לכולם שהתקשורת חלק מהעניין".

- המטרה מקדשת את כל האמצעים?

"מה פתאום? הרי אם מאמן יקלל שחקן בלהט הרגע, לא אתקיל אותו. ברגע הנתון אני שם עצמי במקומו ומבין שלפעמים גם אני מתעצבן. כולנו בני אדם. עוד לא דרכתי או דחפתי מישהו כדי להשיג את מבוקשי. אבל כשאריק שרון הגיע בעיצומה של מערכת הבחירות לשוק מחנה יהודה, נדחפתי כמו כולם. נכון, יש סיכונים וכבר חטפתי בקבוק מים בראש, אבל תוך שניות המשכתי בשידור".

- מנסיונך האישי, היכן יש יותר אלימות - בכדורגל או בפוליטיקה?

"מה שקרה במשחק ההכתרה של מכבי חיפה מוכיח שלמרות כל הדיבורים על הפוליטיקה, שהיא כביכול מלוכלכת, בכל זאת יש יותר אלימות בכדורגל. במגרש היצרים מקבלים ביטוי הרבה יותר מוחצן, שלא לדבר על זה שאין שבוע שבו אני מגיע למגרש ולא מתקבל בקללות או בשירים עם מילים מאוד מסוימות. אני דווקא מתייחס לכך כהכרה בעבודה שאני עושה".

- יש לך קווים אדומים?

"תלוי מה אתה מחשיב כקווים אדומים. במשחק האליפות של הפועל חיפה לפני שנתיים, כשהשוער דודו אאואט עצר פנדל והייתי מוכרח תגובה שלו, לא היססתי, ובעוד הוא היה מתחת לערימה של חבר'ה, צללתי פנימה, בין שחקני כדורגל מיוזעים, והשגתי את מבוקשי. לעומת זאת, עכשיו, במשחק ההכתרה האומלל של מכבי חיפה, די נכשלתי במשימה דומה".
כשמנסים לתהות כיצד נוצר המיתוס, אין ברירה אלא לאכזב את כל הפריקים ממגרשי הכדורגל. נאנוס גולש שמונה שנים אחורנית, כאשר באופן יוצא מהכלל נחמס כתר הכדורסל של עונת 83' מהאלופה הנצחית, מכבי תל אביב, והונח במפתיע על ראשם של כדורסלני הפועל הגליל העליון ומאמנם הססגוני וחובב הדובדבנים, פיני גרשון. אז פתח נאנוס במירוציו על הקווים בתוכנית "צעד וחצי", מנוחתה עדן, שבה הדביק לו השדר אלי ישראלי את הכינוי "ציוננו".
"הייתי שדר צעיר, רק בן 22, והרגשתי כמי שלקח חלק בעשיית היסטוריה", הוא משחזר. "אחרי 23 אליפויות רצופות, יותר מגילי דאז, שמטו החבר'ה של מכבי את האליפות. זה היה כמו לקום בבוקר ולגלות שאין שמש. היה לי חיבור מדהים לפיני. לאורך כל העונה הוא שיתף איתי פעולה נפלא והסביר מהלכים בשידור חי. במשחק הגורלי שלהם נגד הפועל תל אביב לא יכולתי להתאפק, ומעלתי לרגע בשליחותי העיתונאית. במקום לחפש את מי לראיין, חיפשתי את מי לחבק. זה היה, כמובן, פיני גרשון".
עם כל הכבוד, "צריך לעשות סדר בדברים", הוא מפתיע. "אומנם התחלתי להתרוצץ על הקווים בכדורסל, אבל זה היה לגלי צה"ל. מי שהמציא את פטנט הכתב עם המיקרופון במגרשי הכדורגל לא היה אלא יורם ארבל. בעיני הוא מקצוען אמיתי, וכל שידור איתו מהווה בשבילי בית ספר". ואם לעשות סדר בדברים, אז עד הסוף. אומנם מזהים את נאנוס עם משימותיו ה"נועזות" בתחום הספורט, "אבל עם כל התהילה, זאת לא העבודה העיקרית שלי. למעשה, אני כתב חדשות ערוץ 2".
הוא חולוני מבטן ומלידה. הוריו עלו ארצה מלבנון לאחר מלחמת ששת הימים. על עצמו הוא מעיד: "אני הכבשה השחורה של משפחה בנקאית". הוריו הבינו מהר ששיגעון הספורט בלתי נשלט אצלו. נאנוס: "אמא שלי מספרת שב-77', כשהייתי ילדון בן שש, מרוב התלהבות על הניצחון של מכבי, כשלקחו לראשונה את גביע אירופה לאלופות, קפצתי מהספה, נחתתי על השולחן וריסקתי אותו לגמרי. גיבור הילדות שלי היה מיקי ברקוביץ'. כשריאיינתי את בנו, רועי, ההולך בעקבותיו, הרגשתי שסגרתי איזשהו מעגל".
לטענתו, נקלע באקראי לתקשורת. הצטרף לחברה לספסל הלימודים בדרכה למבחנים בגלי צה"ל וכמעט כרגיל במקרים כאלה, בעוד שאצלה מתויק אותו מבחן בספר הזכרונות, התקבל המתלווה שלה, ועוד בהיותו במדים הבהיר לכולם מי הוא ציון נאנוס. זה היה כאשר ככתב עול ימים הוטל למערכת הבחירות של 92', ושידר לפני כולם את תוצאות הבחירות הפנימיות של מרכז העבודה לרשימה לכנסת. איך? השיג משת"פ, שלו הוא אסיר תודה עד היום.
כמי שלמד קולנוע באוניברסיטה, הוא פריק מושבע של הענף וצופה בכל המזדמן מול העיניים. בינתיים סרט עלילתי אינו מצוי בארסנל השאיפות שלו. "לעומת זאת, מאוד אשמח לעשות סרטים דוקומנטריים", אם כי לא נראה שזה יקרה מחר-מחרתיים. "כל עוד אהנה להתרוצץ על הקווים, אמשיך בכך, אבל צ'ופרים כמו סיקור האולימפיאדה, כפי ששידרתי לראשונה בסידני, יתקבלו תמיד בברכה".
אחת מכתבות הספורט הזכורות לטוב של נאנוס, המרבה לשדר גם בתחום החדשות, כפי שהיה לאחרונה באסון ורסאי ובעקבות הפיגוע בדולפינריום, היתה זו שהביא מאיסטנבול. בה בא לידי ביטוי חיים רביבו ככוכב על אנושי נאהב ביותר על הטורקים, עם אמירת אחד מאוהדי פנרבחצ'ה, שאם הקבוצה תזכה באליפות, הוא יהיה מוכן כמוסלמי שהיהודים ישתלטו על כל ירושלים. בעקבות שידור כתבתו של נאנוס ב"אולפן שישי", התקשר ראש הממשלה שרון לברך את רביבו ולהחמיא לו על היותו השגריר המוצלח ביותר של ישראל.

- הזמנת מקום בחוף הים עם תחילת פגרת הכדורגל?

"הייתי רוצה! הרי מחוץ לספורט אין רגע דל. בטח אמשיך להתרוצץ גם בקיץ".

העונה החמה

המשימה האולימפית בסידני היתה לגבי ציון נאנוס אחת משיאיה של עונת שידורים בלתי שיגרתית. זו החלה במלחמת העולם זוטא שפרצה בין כוכב מכבי תל אביב, אבי נמני, למאמן הנבחרת לשעבר, שלמה שרף, כשזה הגיח קצרות לאימון מכבי. תנועת הביטול שהכוכב היפנה לעבר מאמנו, ונקלטה על ידי נאנוס ושות', היתה הגפרור הראשון שהצית את הפרשה.
בטרם שככה הפרשה, פרצה לחלל האוויר הטלנובלה סוחטת הדמעות של בית"ר ירושלים. תחילתה בשידור טקס פתיחת העונה הגרנדיוזי, המשכה בסיפור הלחישה של קפטן הקבוצה, יוסי אבוקסיס, למאמנו, אלי גוטמן, על מחדלי "האווירון", אלון מזרחי, ובסקופ בשידור חי על סירוב כוכב אחר של קבוצת המנורה, דוד אמסלם, להיכנס למשחק, ושיאה במחלת המאמן והתפטרותו מאונס.
נאנוס לא חסך את נחת המיקרופון גם מקבוצות צמרת אחרות. מהאלופה לשעבר, הפועל תל אביב, הוציא ממאמן הספינקס שלה, דרור קשטן, התבטאות ראשונה בפרשת הכוכב המושעה אבי תקווה, ומעוד אלופה לשעבר, הפועל חיפה, הביא את דבריו הנרגשים של המאמן הצעיר גיא לוי לשחקניו: "אני אוהב אתכם, אבל לא יכול להביא את זה לידי ביטוי". בעקבות דברים אלה הם נלחמו למענו כאריות, ומאז חזרו לדרך המלך.
לדברי נאנוס, עד המהומה במשחק ההכתרה דווקא הקבוצה האלופה, מכבי חיפה, לא סיפקה סיפורים עסיסיים. "הגדולה שלהם, פרט ליכולת המבריקה של יוסי בניון, היתה שהם ידעו לשמור על שקט תעשייתי", סבור נאנוס. "זה הרבה בזכות העבודה השקטה של המאמן אברהם גרנט". ובסיכומו של דבר? "רמת הכדורגל לא היתה מדהימה, אבל אני לא זוכר עונה עם כל כך הרבה סיפורים שאותם הבאתי בעזרת צוות מסור ונאמן".

יורם ארבל: "הוא כמו סוס שרץ קדימה"

"ציון הוא רפורטר במובן המלא ביותר של המילה ועיתונאי שטח ממדרגה ראשונה, דבר שבא לידי ביטוי יוצא מהכלל בעבודתו איתי", מעיד הבוס יורם ארבל. "הוא לא סתם מדווח מהקווים. יש לו חוש אבחנה מדויק, הוא מאוד מאוד נחוש, ויש אפילו אומרים טרדן, כמובן במובן החיובי של המילה. אפשר לתאר אותו כסוס שכל הזמן רוצה לרוץ קדימה וצריך לרסן אותו".

פורסם ב"פנאי פלוס", 20.6.01