שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    אמם הרוחנית של המומינים

    טובה ינסון, הסופרת והציירת הפינית שהביאה לעולם את המומינים הלכה לעולמה בגיל 86. אריאנה מלמד על תעשיה שמחה במיוחד

    טובֵה ינסון, אמם הרוחנית של ה"מומינים", הלכה לעולמה ביום רביעי בגיל 86, אחרי מחלה ממושכת. הסופרת והציירת הפינית הייתה אהובה על ילדים והוריהם יותר מחמישים שנה, מאז הגיחו לעולם מומינאמא ומומינאבא, שני הטרולים הספרותים הראשונים שיצרה. הם דמו קצת להיפופוטמים, היו ביישנים אך מכניסי אורחים, חיו בעמק שלו בפינלנד ונורא אהבו ריבת תותים.
    ינסון נולדה בהלסינקי בשנת 1914, כשפינלנד היתה סרח עודף של האימפריה הרוסית הגדולה. באוטוביוגרפיה שלה, "ביתו של פסל" (1968) אפשר למצוא את מקורות עולם המומינים. המשפחה בלתה את חודשי הקיץ על אי פיני רוגע, ובחורף, בהלסינקי, התמודדה בשלווה יחסית עם מלחמות וחסרון כיס, תמורות בעולם וילדים יצירתיים ומרדניים. טובה היתה הבכורה, אבל גם הצעירים ידעו לכתוב ולצייר.
    היא למדה אמנות בפריז ובלונדון ושבה לפינלנד בסוף שנות השלושים. מומינאבא נולד כקריקטורה אנטי-נאצית, והיא חלמה על סדרת קומיקס מלאה אבירים, נסיכות ופיות, אבל עולמם של ילדים אחרי מלחמת העולם השנייה, כך חשבה, נזקק לנחמות מסוג אחר. למשל, למשפחה מסועפת של טרולים וקרוביהם, שכולם מתגוררים בחשאיות ממש מתחת לאף, בעמק שאין בו דריסת רגל לרוע של בני האדם. כך נולדו המומינים וידידיהם, וגם מאי הקטנה והבלתי נשכחת.
    בשמונה ספרים שבט המומינים עובר לא מעט תהפוכות ומצליח לשמור על אופיו העצמאי. יש להם נטיות פילוסופיות, נדיבות וחוש אחריות לזולת, אבל גם הומור וגחמנות, אירוניה דקה וחוש מפותח מאד לתעלולים. הם חייכנים ונשכניים, ובעיקר הם מגנים בנחישות על הזכות להיות מומין – כלומר, להיות שונה.
    ב–1954 יצאו המומינים לטיול ארוך מעבר לגבולות פינלנד. תחילה כסדרה מצויירת בעיתון "איבנינג סטאנדרד" הבריטי, אחר כך כקומיקס ב–40 מדינות, בעיקר באירופה ובמזרח הרחוק. הספרים תורגמו ל–34 שפות ומליוני עותקים נמכרו. העיבודים לא אחרו לבוא: לתיאטרון ולקולנוע, לאופרה ואפילו לסדרת בולים שממשלת פינלנד הנפיקה לציון חמישים שנה להולדת המומינים. בפינלנד בנו פארק שעשועים שעוצב כמו עמק המומינים, וגם אחד שמוקדש לסנופקין, מן הדמויות היותר מצחיקות בספרים. ביפן חגגו עם סדרת אנימציה טלוויזיונית שהביאה את בשורת העמק לילדים שלא טרחו לקרוא. הסדרה סבבה בעולם והגיעה גם לישראל.
    טובה ינסון זכתה פרס אנדרסן - הנובל של ספרות הילדים - ובעשרות פרסים ועיטורים אחרים, גם כאשר מסרה את מפעל ייצור המומינים לאחיה הצעיר לארס, שהמשיך לאייר את הקומיקס. היא העדיפה ספרים.
    היא היתה ציירת מוכשרת, אבל כשעבודותיה הוצגו בפינלנד ומחוצה לה, הקהל בא לראות מה אמא של המומינים יודעת לעשות. לפחות על פי האוטוביוגרפיה שלה, לא היו לה טענות, והיא היתה אסירת תודה ליצורים המצויירים שבראה ולשמחה שגרמו לקוראים.
    מראשית שנות השבעים הפכה השמחה לתעשייה של ממש. משפחתה של ינסון החזיקה בחברת שיווק של מומינים, והתפרנסה היטב מן העיבודים והמוצרים, החל מבובות ועד לתיקי אוכל יפניים עם מקלות אכילה מעוטרים בדמויות הטרולים הקטנים.
    בעברית קראו לספרים הראשונים שתורגמו (וראו אור בהוצאת הדר) "עמק החיות המוזרות" ו"משפחת החיות המוזרות". הם התחבבו גם על מבוגרים: גם אחרי מות המחברת, הכמיהה לעמק שלו, מנוקד במומינים שוחרי שלום, היא פשוט סימן היכר של בני אדם, בלי הבדלי תרבות, שפה וגיל.

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    ינסון. אסירת תודה
    מומינים. הזכות להיות שונה
    לאתר ההטבות
    מומלצים