מורים ששינו אותנו
לעתים יש מורים, לא הרבה, לא בכל שנה, אולי רק אחד או אחת, שאנחנו זוכרים במיוחד. כאלה שהשפיעו עלינו ושלימדו אותנו לא רק מה שכתוב בתוכנית הלימודים, אלא לפעמים גם קצת יותר, על החיים נניח, או סתם איך להיות אנשים טובים יותר.
היו לכם מורים כאלה, שלא יצא לכם להודות להם, כי השנה נגמרה או סתם לא היה נעים לגשת בסוף השיעור? שלחו טקסט באמצעות "תגובה לכתבה" (למטה) ונפרסם אותו באתר.
רונן:
ניצה קנטור, המורה שלי לספרות בתיכון, שפתחה לי דלת לעולם מדהים עם שמות כמו גראס, נבוקוב, קאמי, פיצג'רלד, המינגוויי ועוד.
כשהייתי סטודנט צעיר לתקשורת ועיתונות פגשתי אותה ברחוב והודתי לה על שהראתה לי איך לאהוב מלים, אבל זאת הזדמנות טובה להודות לה שוב.
דויד:
אסתר שלפוברסקי - הפכה במילים טובות ועידוד את בריון הכיתה לילד מצליח ועדין נפש. כולנו הבנו שהיא בכוונה מבליגה על מעשיו, ומעודדת במקום להעניש, כדי לרפא רגשית ילד מוכה --ובהצלחה מדהימה! (כיתה ג)
יצחק שמעוני - המורה לספרות ששיבח את ניתוחיי לעגנון בהתלהבות גלויה לפני הכתה, והקנה בכך שנים רבות של ביטחון עצמי וכושר ביטוי לנער ביישן.(כיתה ז)
מר ריבלין - המורה לתנ"ך שהמחיש את ספר יונה ע"י האשמת הכיתה בנזק לביה"ס ודרישה אבסורדית להכרעת האשם ע"פ הגרלה... הכיתה הזדעקה מחוסר ההוגנות -- ואז שמנו לב שזו היתה המחשה מדהימה למצבו של יונה בלב הסערה...מר ריבלין הראה כיצד ניתן להפוך כל חומר למרתק, ע"י אמצעי המחשה מוצלחים וחוש הומור. (כיתה י)
רמי סיון:
היה לכם פעם מורה שזינקתם בזכותו מהמיטה החמה בחורף היישר לשעת אפס ביום שישי? שהיה מגיע לבית הספר רכוב על אופנוע, לבוש מכנסי עור שחורים? אשר את עשרת אצבעות ידיו עיטרו טבעות כסופות ומוזרות? אשר היה לוקח את כל הכיתה לפאב בסוף השנה כדי לחלק את ציוני מבחני המגן? לי היה, מורה לתיאטרון כזה בבית-ספר "שרת" בנתניה. אהבתו לחנוך לוין, אשר דבקה אט אט בלבבותיהם של כל תלמידי הכיתה, נשארה איתי עד עצם היום הזה, והידיעה המרגיעה שיצורים נפלאים כמותו יכולים להתקיים בתוך המפלצת המכוערת שנקראת מערכת החינוך הממלכתית הישראלית, עוד תשכנע אותי לשלוח לשם את ילדי העתידיים, אם וכאשר הם יהיו קיימים. כי אולי הם יפגשו שם מישהו כמוהו, שיעשיר וימתיק את עולמם, בגיל שבו הילדות נגמרה, העתיד צבאי וההווה מלא בחוויות מפוקפקות כגון בית-ספר-תיכון וגיל התבגרות.
