אחרי שהסתיימה החתונה של דרעי, החלה חתונת בתו

למעלה מעשרת אלפים איש השתתפו בחתונתה של שמחה דרעי עם מנחם אביטן. מייד לאחר החופה גדשו אלפי גברים ונשים את האולמות הנפרדים והשתתפו בהפקת הענק של אריה דרעי. בחצות בערך החל החלק השני של החתונה, וכ-500 אורחים התכנסו באולם מיוחד לסעודת חתונה מעט יותר אינטימית.

שש הערות בעקבות "חתונת השנה"

1. כשדרעי פינה את הבמה
בשעה אחת ועשרים לפנות בוקר, הסתיים מפגן הכוח של אריה דרעי, והחלה חתונתם של שמחה דרעי ומנחם אביטן. דקות ספורות קודם לכן נטשו את המקום ראש הממשלה לשעבר, בנימין נתניהו, והאדמו"ר מבעלז. אריה דרעי ניגש אל הפיתחה שהותירה המחיצה שבין עזרת הגברים לנשים, חייך חיוך רחב, והניד ראש אל עבר הנשים, כמי שאומר שלום ומפנה את הבמה לזוג הצעיר. החתן הצעיר התיישב על כיסא במרכז מעגל הרוקדים, ודרעי ריקד לפניו כאברך צעיר לפני רבו, כשהוא מנופף בכובעו, כדי לעשות לחתן הטרי רוח.
בעזרת הנשים חוללה הכלה עם חברותיה מסמינר "בית יעקב", וחדלה רק כשיפה דרעי ארגנה רכבת נשים ענקית, שסבבה דקות ארוכות בין השולחנות. החתונה נמשכה עד סמוך לשעה ארבע לפנות בוקר, וכמעט כמו בחתונה רגילה של אנשים רגילים, נכחו באולם כ-500 אורחים, רובם בני משפחה וחברים של החתן והכלה ושל הוריהם.

2. חתונה לבנה

"כוסומו האשכנזים האלה, באו עם העניבות והחליפות שלהם וגנבו לנו את אריה", הבהיר אחד מבכירי "התנזים של דרעי" את דעתו על שהתחולל בחלק הראשון של החתונה.
להוציא את קערות הנחושת עמוסות הקוסקוס, האירוע היה חרדי-אשכנזי למהדרין, חתונה לבנה. ההפקה היתה מעולה, הבמה מכובדת, התזמורת החסידית מקצוענית, ומערכת ההגברה משובחת. זה היה כמעט מושלם. כמעט, כי החשמל באוויר, שאפיין כל אירוע המוני שנקשר בדרעי, לא זרם. בימי מאהל המחאה "שאגת אריה", עם במה מקרטונים, מערכת הגברה צורמנית, ולעתים תחת גשם שוטף, הצליחו בני אלבז - עם טקסטים מאוד לא מתוחכמים - ואריה כהן - שהלהיב את הקהל בקריאות "איווה" במבטא מרוקאי עדין - להרטיט את הקהל. שום דבר בחתונה אמש לא הזכיר את עוצמות הריגוש אליהן הגיע הקהל ההוא בכל פעם שדני בן סעדון היה מפנה את ראשו לכיוון חומות מעשיהו ופורץ בזעקת השבר "רבי אאאאריה, עולם התורה זקוק לך".

3. בין מזרח למערב

גם יתר הסממנים בחתונה היו אשכנזיים לחלוטין. למתבונן מן הצד זה נראה מוזר, אך אין בדבר כל חידוש, וכך מקובל בכל החתונות של הציבור החרדי-ספרדי. החתונה כולה התאפיינה במתח שבין המזרחיות של משפחות דרעי ואביטן לבין רצונן להפוך חלק אינטגרלי מהעולם החרדי-אשכנזי. החתן הצעיר, בדומה לחמיו כשהיה בגילו, חש מחויבות עצומה לעולם הישיבות הליטאיות. אמנם בסופו של דבר מי שהשיא את בני הזוג היה מנהיגה הרוחני של ש"ס, הרב עובדיה יוסף, ולא רבו של החתן, הרב שמואל אויערבך, שסירב בסופו של דבר לעמוד עם הרב עובדיה תחת חופה אחת. אבל גם החתן וגם דרעי הגיעו לבושים ב"פראק" (מעיל שבחוגים הליטאיים מקובל ללבוש אותו באירועים חגיגיים); לאחר החופה נכנסו בני הזוג לחדר ייחוד, בניגוד לפסיקה של הרב עובדיה; גם פסיקתו של הרב עובדיה יוסף בעניין איסור כיסוי הראש על ידי פאה, בעייתית מבחינתם של בני הזוג הטרי.
הרכב החוגגים החרדיים בחתונה הקיף את החרדיות לגווניה, בכלל זה אנשי נטורי קרתא.
שוב מתברר כי דרעי רואה במאבק הפנים-חרדי בין ספרדים לאשכנזים מאבק שולי ביחס למאבק באויב המשותף משמאל. דרעי, כשיחזור לחיים הציבוריים, ינסה לרתום את האנרגיות של החרדים-אשכנזים לטובת המהפכה החברתית-ספרדית שלו, ואת האלקטורט של הציבור הספרדי לטובת המהפכה היהודית שלו. מבחינתו שתי המהפכות הללו חד הן.

4. דרעי כשל בניסיון לזכות בלגיטימציה חילונית

רבים מאישי הציבור שהוזמנו לאירוע לא הגיעו. דרעי, שכנראה לא נואש מחלומו לזכות בלגיטימציה ציבורית גם מצד ישראל החילונית-אשכנזית, כשל שוב בניסיונו זה. בכל זאת הגיעו לאירוע שמונה שרים: לימור לבנת, איווט ליברמן, סלאח טריף, רחבעם זאבי, וארבעה משרי ש"ס. גם ראש ממשלה לשעבר, בנימין נתניהו, בא בשעה מאוחרת.
חברי הכנסת שהגיעו: חיים רמון, יוסי כץ, ישראל כץ, זאב בוים, איוב קרא, נחום לנגנטל, יגאל ביבי, מקסים לוי, מיכאל קליינר, וח"כים מש"ס ויהדות התורה.
העיתונאים: דן מרגלית, בן דרור ימיני ואמנון דנקנר.
המשפטנים: אמנון זכרוני, יורם שפטל, דרור חוטר ישי, דב וייסגלס, רוני בראון, חיים משגב, אבי ברדוגו.
אנשי העסקים: דודי אפל, אלפרד אקירוב, לב לביוב, משה תאומים.
ואישים נוספים: השר לשעבר יצחק מרדכי, ראש עיריית ירושלים, אהוד אולמרט, יו"ר חברת החשמל, אלי לנדאו, ניצב בדימוס גבי לסט, האומנים מוטי גלעדי ואסנת וישינסקי, הח"כים לשעבר מיכה גולדמן ודוד מנע, וכן נציב בתי הסוהר, לשעבר רפי סוויסה, ראש עיריית אריאל, רון נחמן, ועוד.

5. "אריה דרעי בשבילי הוא כמו אבא"

אמנם היו מוזמנים שלא הגיעו לחתונה, אבל היו גם לפחות 6000 איש, שלמרות שלא הוזמנו, הגיעו. מאות מהם לא הסתפקו באירוע ההמוני שערך דרעי "כדי שאף אחד לא ייעלב", ונאבקו באלימות ממש בכדי להיכנס גם לאירוע הסגור שהחל לאחר חצות. "מה זה רק משפחה נכנסת? אריה דרעי הוא בשבילי כמו אבא, אני רוצה להיכנס", הסביר אורח בשנות השישים לחייו, שנאבק להיכנס לאולם, ואפילו לא ניסה להסתיר את העובדה שאין לו הזמנה. בחור ישיבה אשכנזי במצב דומה הבהיר: "אני רק רוצה לזכות במצווה לשמח חתן וכלה, במיוחד שמדובר בבת של אריה דרעי. אני לא מתכוון לאכול כי זה גזל".

6. בין נתניהו לרמון

דרעי עלול להיקרע בעתיד בין שני אישים פוליטיים מפוכחים ומרכזיים, אשר שמו את נפשם בכפם והגיעו לחתונה: בנימין נתניהו וחיים רמון. זאת אם אי פעם יתמודדו השניים על ראשות הממשלה. רמון כבר מזמן לא צריך להוכיח לדרעי שהוא קרא במלון את הערך "חברות", ונתניהו צבר אמש נקודות זכות מרשימות אצל דרעי.
בעבר סברו דרעי ונתניהו כי מוטב להם לצנן את יחסיהם, לפחות כלפי חוץ, כדי לא "לשרוף" את נתניהו בקרב מצביעים ממרכז המפה הפוליטית (מהסוג שמסוגל לתמוך באריאל שרון, למשל, אך רואה בנתניהו קו אדום). ייתכן שנתניהו הגיע אמש לחתונה מתוך תחושה שממילא הוא שרוף אצל הציבור הזה, והעדיף לחזק את הברית הפוליטית עם שותפו בעבר מתוך ראיית העתיד.
עתידו המדויק של דרעי עדיין לוט בערפל, אך שני דברים ברורים: הראשון הוא שדרעי רוצה לשוב אל מרכז החיים הציבוריים בישראל. השני הוא שמאגרי התמיכה הציבורית שיש לו יאפשרו לו לעשות זאת, בענק. דרעי עתיד להיות דמות מרכזית בחיים הציבוריים בישראל לפחות עוד 30 שנה, ואישי הציבור מימין (נתניהו, ליברמן, גנדי, לבנת, מנהיגי מתנחלים) ומשמאל (רמון ואפילו דנקנר) שתמכו בו בשעותיו הקשות והגיעו לחתונה אמש, יבואו בעתיד, כשסוגיות מדיניות הרות גורל תעמודנה על הפרק, לגבות את חובם.
דרך ההתנהלות הפוליטית של דרעי מושפעת מאד מיחסיו האישיים עם שותפיו ומהאמון וההערכה שהוא רוחש להם (כך מסבירים מקורביו של דרעי את הצלחתו של יצחק רבין לשכנע את דרעי לסמוך על שיקול דעתו ולאפשר את הסכם אוסלו). במאבק הזה על לבו ועל אמונו של דרעי, בינתיים, יש לימין יתרון ניכר.