שתף קטע נבחר

אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    "במעשיהו יותר טוב מבקיסריה"
    מסמך: נאום הפרידה של אריה דרעי, בכנס שערכה ש"ס בבנייני האומה. דרעי תקף את יחסו של השמאל ליהדות ספרד, מקום המדינה ועד ימי ממשלת ברק - אבל קרא לאחדות. רגע השיא בערב: בתו בת השבע של דרעי עלתה על הבמה ואמרה: "אבא, תהיה חזק"

    אריה דרעי עלה לבמה בבנייני האומה בירושלים למול קהל תומכיו העצום, קרוב ל-10 אלף איש, ונשא נאום מתון יחסית - למרות ההערכות המוקדמות שהוא "יפתח את הפה". דרעי תקף את השמאל, והחילונים - אבל גם קרא לאחדות ופיוס. דרעי התנער בנאום מהשמאל, ואמר כי ברגע שש"ס לא תמכה בדרכו המדינית, הוא החל להתייחס אליה בזלזול ובגזענות ו"אמר שאנחנו פרימטיבים".
    לאחר הנאום, שבו הרבה לתקוף את התקשורת, יצאו מאות מתומכי דרעי לכיוון הטלוויזיה הישראלית וגרמו לשיבושי תנועה. למקום הגיעו שוטרים רבים שחצצו בינם לבין בניין הטלוויזיה ופינו אותם בכוח.
    יו"ר ש"ס לשעבר הרבה לספר כיצד "עזרתי רבות לערביי ישראל", בעוד השמאל רק דיבר. הוא אמר גם כי "נמשיך את המהפכה היהודית שלנו" והוסיף כי "כל דמעה של ילדיו ממשיכה את המהפכה".
    החלק המרגש בערב, שכלל גם שירים רבים, היה הקטע בו עלתה בתו בת השבע של דרעי על הבמה ואמרה: "אני יודעת שאתה מופתע, וכולם מופתעים. זאת הפתעה. כשראיתי את הציבור הענק הגדול הזה, אמרתי שזאת ההזדמנות שלי לומר את מה שיש לי בלב. דווקא בשעה הזאת, תהיה אבא חזק. כולנו מתפללים אליך. נרדפת, רדפו אותך, עוד לפני שנולדתי. עשית מהפכה גדולה גדולה בעם הזה. לי, הבת שלך, קשה לי לחשוב על שולחן שבת בלעדיך. על אמא, על התינוקת שאני כ"כ אוהבת. אני יודעת שהתינוקת תבכה, אזכר בך. קשה לי לחשוב על שימחה, שתהיה בעזרת השם כלה, ובמיוחד קשה לי לוותר על לטיפה שלך ועל מבט שלך. אבא, אני רוצה לאכול בראש השנה תפוח בדבש, יחד איתך, כי רק יחד איתך התפוח יהיה מתוק יותר. כל כך הרבה אנשים פה, האם אין מישהו עם לב, אם אין נשמה, שיכול לעזור לי? ולהביא את אבא שלי, שיהיה רק שלי?".
    במהלך כל הדברים נשנקה הבת מבכי וכך גם אריה דרעי עצמו שישב בקהל, ופרש אחר כך לחדר צדדי כדי להירגע. לאחר מכן נזף דרעי קשות במארגנים על שהעלו את בתו לבימה, מבלי שביקשו את רשותו. מי שהרגיעה אותו היתה רעיתו יפה דרעי, שדרעי הודה לה בנאומו במילים חמות במיוחד.

    נוסח הנאום המלא:

    "כבוד הרבנים, החסודים, כל אחד לפי כבודו ומעלתו, כבוד ידידי וחברי ואהובי, הנציגים שלנו, כל אחד לפי כבודו ומעלתו, כבוד הרב מנחם פרוש, כבוד ידידי ואהובי כאח לי, רב הצדיק אורי זוהר, הזמרים היקרים, בני אלבז, קהל המונים, קהל קדוש ונכבד, כל הקהל במוקדי הלוויינים. אני מראש מתנצל, אמנם ראיתי בעיתונים על מה אני הולך לדבר, אבל האמינו לי שאני עדיין לא יודע מה לומר. אני אתחיל במעשה שראיתי בספר קדמון: מעשה ברופא אחד חכם, ששמו אותו בבית הכלא, וישימו עול ברזל על צווארו, והלבישוהו בלויי סחבות, וציווה לתת לו מזונו לחם שעורים. וציווה לסוהרים לשמוע את דבריו, ואמרו לו כי חכם גדול הוא. לאחר ימים ציווה המלך שיבקרוהו בבית האסורים, נכנסו אצלו ואמרו לו איך מבשרך לא נכחש. אמר להם, לקחתי שבעה סמנים תרופות ועשיתי מהן שיקוי, אמרו לו ספר לנו אותם הסימנים שעשית: אמר להם - הסם הראשון הוא הקב"ה שהוא יכול להצילני מצרות רעות. הסם השני - התקווה והתוכלת, ומידות טובות ועצה טובה לעשות, והסם השלישי הוא - ידעתי כי עווני גרם, הסם הרביעי - אם לא אוכיל, מה אעשה, הסם החמישי - ידעתי כי לטובתי ה' ממרק אותי, שנאמר אשרי הגבר אשר תייסרנו ה'. על כן אני שמח ביסורי אלה, כל השמח ביסוריו מביא ישועה לעולם. הסם השישי - יש יסורים שהולכים וגדלים. הסם השביעי - ידעתי כי תשועת השם כהרף עין. כי חנון ורחום הוא, ארך אפיים ורב חסד ואמת. והוא יתברך ויוציאני ממצוקותי. את המעשה הזה מישהו הביא לי לפני כמה שעות. כל כך התפעלתי ממנו, איזו תרופה, איזו פלאים".

    בומבה לפנים

    "שאלו אותי קצת: אריה, שבע שמונה, עשר שנים, כל כך הרבה תפילות, כל כך הרבה ברכות, כל כך הרבה קמיעות, הבעש"ט, רבי יעקב אבו חצירא, רבי שמעון בר יוחאי, איפה, הרי גם בלי זה לא היית מקבל שלוש שנים. איפה כל זה הלך?
    רבותי, כשבית"ר ירושלים מנצחת, אפילו הם צועקים - יש אלוקים. לנצח, בפרט כשאתה צודק, ולצעוק יש אלוקים זו לא חוכמה, אבל כשאתה יודע שאתה זכאי, שאי-אפשר לשלוח אותך לכלא על מה שיש, עורכי הדין הגדולים ביותר, שהם לא אנשי ש"ס, אמרו כי אי אפשר להרשיע על סמך התיק הזה, ובסוף אתה בא מתוך מטרה לשמוע את השופט שר את השיר של בני אלבז "האו זכאי" ושומע בומבה לפנים - החלטנו להרשיע את... ואתה שומע מילים קשות, דברים נוראים, בשידור ישיר, כל עם ישראל, בעולם שומעים דברים נוראים ואתה מתגבר על זה, ואחר כך בבית המשפט העליון, עורך הדין שלך אומר - בטוח יוצאים מזה בשלום, ואני בא לעליון לשמוע את זה בסוף: שלוש שנים בבית סוהר. אני לא יודע מאיפה הכוחות לצאת ולהגיד אני מקבל באהבה ומודה לבורא עולם. אני לא אדם חזק, כשמזמינים אותי לברית מילה אני לא מסוגל להסתכל על הדם של המילה. אבל אני לא חשבתי שיש לי כוח, ותאמינו לי - זה הכוח של אמונת חכמים. ותראו לי עוד אוניברסיטה, אסכולה, שיכולה לחנך לכוח כזה. אני יודע את זה היום - כל כך הרבה צרות יש לעם ישראל, אנשים חולים, בתי חולים, אלמנות, איך אפשר לעודד אותם? אין לי ספק שכל מה שקרה בחודש האחרון: אני מודה לבורא עולם על שנתן לי את הכוחות כדי להראות להם שאנחנו עם ישראל, יש לנו כוחות. בכל מצב היהודי חייב ללכת בראש זקוף ולשיר לבורא עולם".

    ללמד זכות על רשע

    "אם היה להם גם את האמונה, אם היו מאמינים בתפילות, לא היה להם את שבע הסממנים של השיקוי, של התרופה, שדיבר עליהם הרופא החכם, "לא כחשו פני ולא נשתנו פני". חכמינו למדו אותנו הווה דן כל אדם לכף זכות. חובתנו ללמד זכות אפילו על הרשע הגמור ביותר - כשהוא נמצא בתחתית המדרגה, אתה רוצה להוציא אותו מהמצב הירוד בו הוא נמצא. אין יהודי או יהודיה שלא תמצא דבר אחד טוב שעשו בימי חייהם, ואת
    הנקודה הזו לחשוב עליה. מיד אתם רואים שהוא לא באותה דרגה בה היה מקודם. מי אומר את זה? רבי נחמן. זו תורה שצריך ללכת איתה כל הזמן. אדם מיואש לגמרי, לא יכול להתפלל, כי חושב שהוא חוטא גמור, אבל אדם חייב ללמד זכות גם על עצמו, ואז הוא מצליח לעלות מעלה.
    אני אומר לכם, אחי ורעי - אחרי שהיה לי זמן לחשוב, אני מאמין שצריך לדון כל אדם לכף זכות, ואני מכוון לאהוב כל אחד מעם ישראל, זה חובה של כל אחד מאיתנו, אני אומר את הדברים מתוך אהבה ודאגה, ואולי יקשיבו ויסתכלו עלינו אחרת".

    קיפחו אתכם, דפקו אתכם

    "לפני 15 שנה, כשקמה ש"ס הקדושה על ידי גדולי ישראל, היתה לה מטרה אחת. להחזיר עטרה ליושנה, לא כססמה. כשראו מרנן ורבנן את המצב של יהדות ספרד המפאוארה, שהעמידה את גדולי ומורי ישראל בכל הדורות, איזה גדולי עולם, איזו אמונת חכמים, איזה כבוד לאבא ולאמא, אלו הערכים ששמרו עלינו בין הגויים, הצניעות, התפילה, ומתוך כל הדברים הללו באנו לארץ ישראל מתוך מגמה אמיתית. 'ותחזנה עינינו בשובך לציון'. באנו לארץ הקודש מתוך קדושת הארץ, מתוך חיבת ישראל ולארץ ישראל. זאת הציונות האמיתית. סוף-סוף הגיעו פעמי משיח, אפשר לחיות כאן כיהודים גמורים, יהודים ספרדים ואשכנזים יחד. ולצערינו הרב מה קרה? לצערינו כשהגיעו יהדות ספרד בהמוניה, מכל המקומות, לוב, אלג'יר, עיראק, מרוקו, טוניס, פרס, ואז הפרסים היום צריכים להזכיר אותם חזק. והנה היהדות המפאוארה הזאת, מאות ואלפים, עם הקמת המדינה, לצערינו הרב, עשו להם דיכוי של כל התרבות שלהם, שמד רוחני, פשוטו כמשמעו. לצערינו הרב רצו ליצור כאן דמות חדשה, ולבנות כאן ישראלי חדש ולהתנתק מהיהדות. חשבו שיהדות שלמה, על מאות-אלפי בניה, שהאמינה ליהודים שקלטו אותם שהם יהודים כמוהם, ומאמינים כמהום. לא האמינו שהם לא. אנחנו יודעים מה קרה במשך עשרות שנים.
    כשקמה התנועה הקדושה הזו כדי להחזיר להם את המורשת, לזקוף את קומתם הרוחנית, להחזיר להם את התקווה והזיק בעיניים, להציל את הנוער, את הילדים, זו היתה מטרה. וקמה התנועה, והצלחנו. אבל באנו בתמימות גמורה, חשבנו שבאנו לחיות ביחד, ליצור גשר בין הספרדים לאשכנזים, בין דתיים לחילונים, גם אם אנחנו שונים וגם אם אנחנו פחות משכילים מכם, אבל יש לנו את המטען הרוחני שלנו. בוא נחיה ביחד, ננסה לעזור אחד לשני ולחיות ביחד. והלכנו לתומנו והתערבנו בעניני מדינה.
    לא היה לנו מצע, בתמימותינו הגענו. אנחנו יש לנו את תורת ישראל, שאנחנו דואגים לעניים, שמשם באנו, לא בגלל שהגענו מתנועה חברתית, מרוסיה אנחנו צריכים להביא אידיאולוגיה? לא, זו התורה שלנו, ממנה לקחו את כל האידיאולוגיות האלה, ממנה למדנו 'ואהבתך לרעך כמוך', 'יתום ואלמנה לא תעשוק', 'לא תונו את הגר'.
    כשקיבלנו תפקידים ולא ידענו שום דבר, והיינו צריכים לטפל במגזר הערבי, עשינו ועזרנו להם, ולא התביישנו להגיד להם: קיפחו אתכם, דפקו אתכם. תשימו לב: כל מה שעשינו, כל מה שנלחמנו, האחרים רצים ומדברים על זה. אנחנו טיפלנו ראשונים בכל הדברים. נלחמנו על זה שאם לא נחזיר להם את האמונה התמימה והפשוטה, האמנו שברגע שיהדות ספרד תחזור לשורשה, גם המצב הכלכלי יתוקן. אם תמשיכו להשפיל את העבר שלהם ותתנו להם את כל ההטבות שבעולם - אין. אם הנשמה בפנים לא שמחה ושבעה, גם הגוף לא יהיה שבע.
    באנו בכל הכנות והתמימות והבענו שוב את הדעה הצרופה שלנו, שאמרו לנו גדולי ישראל (בעד תהליך השלום), כמה שהם אהבו את הדעות שלנו. אנחנו, בכנות, בתמימות חשבנו, שגם הם עושים את זה מאהבה לעם ישראל, שהם דואגים לביטחון כדי להציל נפשות. חשבנו שאנחנו יושבים איתם ביחד. אז, עד שנת 90' היינו הכי אהובים בתקשורת, אמרו לנו - הם לאש שחורים כמו הרב פרוש, חשבנו שבאמת לא גדלנו בבני ברק, גדלנו בבת ים, בראשון, בקריית שמונה וכמה שלא ידענו את התחכום. האמנו, היינו הכי אהובים. ברגע שנשתנו הנסיבות והחליטו גדולי ישראל במי לתמוך לראשות הממשלה, פתאום נהפכנו ל איזה מילים, פרימיטיבים שחורים. לא סיפקנו את הסחורה וזה מה שקרה".

    קלפיות בבית המשפט

    "ראינו את הפרצוף האמיתי של מיעוט קטן, שגם עליו אמרתי "והווה דן כל אדם לכף זכות", אבל המיעוט הזה הוא השליט. אתם רוצים לראות איזה מיעוט זה: שימו קלפיות חשאיות בבית המשפט, בכלכלה הגבוהה, במערכות העיתונים, בתקשורת. תמצאו שם פתאום 80-90 אחוז למפלגה אחת. מגישי התה אולי הם תומכי מפלגה אחרת. אותו מיעוט שאני מלמד עליו זכות, שהגיע למסקנה כשראה את התנועה הזו מתפשטת, איזו דאגה לזולת, איזו עבודה בשטח, הם ראו את הפרחים שלנו, את הילד בן השלוש המסוגל לקרוא, איזו משמעת למורה, הם נבהלו, זה מעורר אצלם את האמת - אלו מש"ס שלא גדלו בשנקין ולא למדו באוניברסיטה: אלו אמרו לערביי ישראל קיפחו אותכם? שאנחנו נגלה את בושתם ברבים? פתאום עם ישראל זה גם המושבים, השכונות בדרום ובצפון, ורוצה את מה שמגיע לו. אתם תמשיכו להתעסק בפוליטיקה ובכבוד ואנחנו נמשיך לעבוד בשטח, נזקוף את קומתם. מזה הם פוחדים. היהדות המפוארה הזו שהגיעה לארץ ישראל עם הקמת המדינה, לצערינו הרב העבירו על דתם. תרבות מערבית מול תרבות יהודית נאבקים כל הלילה. את יעקב אי-אפשר לנצח באידיאולוגיה, יש לו את כל מה שהוא צריך. התורה שלנו היא תורה נצחית, כל אות וכל פסיק היא אמיתית לאורך כל הדורות".

    אפילו כיתה ג' לא גמרתי

    "היום אנחנו הרבה יותר מפוכחים, יודעים עם מי יש לנו עסק, אבל אני אומר לכם - לא פחד, אל תקראו עיתונים חוץ מעיתונים חרדים, אבל שאתה רוצה לדעת מה קורה עם חיילי צה"ל אתה שומע דברים נוראים, איזה כתבות שטנה, מישהו מעלה על דעתו שמורנו ורבנו, מי שרואה אותו בתשעה באב בוכה ומתייפח על חורבן הבית, וכששומע שחיילים נפצעו מתפרץ בבכי - מישהו באמת חולם שהואו חלילה וחס ידבר נגד שישה מיליון יהודים,
    יצדיק את הכחשת השואה? הוא בליבו הגדול העלה אותם עשר מעלות מלכות. חז"ל אומרים כי הם היו גלגולי נשמות של עשרה שבטים, אז אם הרב אומר כי כל יהודי שנהרג על קידוש השם, אנחנו כיהודים מבינים שיש פה חשבון גדול, והם מה עשו? מה הפכו את מר"ן? איזה ביזוי של ניצולי השואה? הם לא טיפשים, שלא נטעה. היות ומרן החליט בחודש האחרון שאי אפשר עוד לתת יד לכל מה שקורה - אה, לא נשתמש יותר בכם ככלים להשיג את מטרותינו- כדי שלא תתפשט התורה הזו יותר, שעם ישראל לא ימשך לדברים הטובים שלהם, הם מנסים להשחיר את פניהם של מנהיגי התנועה. אני כמנכ"ל צעיר הולך לאום אל פחם, לדרוזים, לערבים, לעשות להם ביוב, ותאמינו לי שאפילו כיתה ג' לא גמרתי, ומאיפה קיבלתי את זה? מהמרן. עד אז השמאל הסוציאלי לא עשה בשבילם כלום. איזו שנאה הם הביאון על המר"ן, הם באמת חושבים שאמר שהערבים נחשים. הוא התככון רק למרצחים. תראו את העיתונים. כדי לחסום את השינוי האופי היהודי של המדינה".

    מעדיף את מעשיהו על קיסריה

    "הם יודעים שהחינוך פשט את הרגל. הם יודעים שהם טעו בחישוב, מארבע כמה קפצנו, משש כמנה קפצנו, ומ-17 לאן נגיע? הם יודעים את זה. רבותי, אני אחזור לפרופורציות, אני פונה לאותו מיעוט, ולרוב העם שמוסט, ואין לי שום שיקול פוליטי: קיבלתם את שלכם, אני אחזור ליהדות, אחזור להיות משרת של
    בורא עולם, אני לשם לא חוזר יותר, אין לכם מה לדאוג ממני יותר. כיהודי שצריך ללכת עוד כמה שעות אני אומר להם - אל תפחדו מאיתנו, אנחנו לא כל כך נוראים כפי שאתם מנסים לצייר אותנו, אנחנו בסך הכל קצת שונים. אפשר להגיע להסכמה ברוב הדברים, התנועה הזו במילא תגדל. אם לא הצלחתם עם 17, איך תתמודדו עם 26?
    למה שלא נשב בצורה אמיתית, אני מעדיף את מעשיהו על קיסריה, יש שם יהודים עם ניצוצות. נכון, הם נפלו, אבל נחזיר להם את הגאווה שלהם. אנחנו יודעים שקשה לכם להסתלק מהשנאה, כי היא מביאה קולות. יש מפלגה עם שישה מנדטים שקמה על שנאה, וזו של 11 מנדטים רוצה לשנוא יותר, כדי להתחרות בזו של ששת המנדטים. אני לא אומר שכולנו צדיקים, עשינו דברים, אולי, אבל לא תראו אצלינו כתבה כמו ב"הארץ" על מה שמרן אמר, וכולם יודעים שסילפו את דבריו. מישהו מחה על דברים".

    על כל דמעה - עוד ילד בחינוך התורני

    "לאשתי היקרה, לצערי לא היה לי את הזמן עדיין לשבת איתך ועם הילדים ולדבר, עוד לא היו לי הדקות המעטות. אני רוצה לומר לכם, אשתי היקרה, הצדקת: 'שלי ושלכם,
    שלה הוא'. המסירות נפש שלה במשך 15 שנה כזוג צעיר, לעשות כל כך הרבה חסד, להתמודד עם בעיות סוציאליות, ועוד עם בעל כזה, השם ירחם. כל פעם שאני קצת נשבר היא מעודדת. אני רוצה להודות לה מכל הלב. ולברך אותה. אני משוכנע שבזמן הקרוב, היא תחזיק ותנווט ותמשיך, כיוון שהיא קשורה למהפכה הזו, היא שותפה בה והיא תמשיך. ולילדים היקרים: שמחה וינקי שבארצות הברית, ושיפרה שבארצות הברית, ואסנת והדסה שמאוד ריגשה אותנו, זו היתה הפתעה, ותהילה, מרגלית, יהודה חיים והודיה. למרות שהסתרתם ממני הרבה דמעות, הורדתם בסתר, ראיתי את זה בעיניכם. הרבה עוגמת נפש, צער, חופשים שלא היו לכם, ואני רוצה לומר לכם - תתחזקו. כל דמעה ודמעה גרמה שעוד ילד ייכנס לחינוך תורני. תתעודדו, כשתהיו גדולים יותר תדעו שאתם שותפים למהפכה תורנית. אנחנו בראש חודש אלול, נכנסים לסליחות. כל העוונות שלנו גורמים לשכינה להתרחק יותר מבורא עולם. כדי לקרב אותה, כל יהודי ששב בתשובה מקרב את השכינה לבורא עולם. צריך שנאהב אחד את השני - שכל אחד מאיתנו יבקש מחילה וסליחה מכל אחד ואחד, תמחלו לכל אחד ואחד. דקה דומיה בה כל אחד יהרהר - לתקן איזה עוון קטן".

    אמץ חילוני

    "בשעת התעוררות כזו, שעת רצון כזו, אני מציע בואו נקבל קבלה כללית, עם ישראל צמא לדבר השם, והם לא יודעים איך, הם רואים איזו שמחה ללכת לבית כנסת עם הציציות בחוץ, עם הכיפה היפה, הם מתחילים לשמוע את קבלת השבת: 'שלום עליכם מלאכי השלום, מלאכי עליון'. האב המאושר עומד בראש השולחן והם לא מבינים: במה השכן זכה, לפני חודש הוא ראה סרט ערבי בדיוק כמונו. למה הילדים שלנו במסיבת אסיד, מי יודע כמה פחיות, כמה אסונות, ואז הם מגלים את הסוד, הם שומעים מהבית השני את השיר, ואותם שכנים מתחילים להתווכח, והבעל אומר לאשתו- את לא רצית שנכניס אותם לבית ספר תורני, ובינתיים הם שומעים בבית השני את הבעל שר לאשתו - 'אשת חיל מי ימצא'.
    אחי ורעי, זה המצב היום בכל בנין בישראל. רוב העם לא מושפע מאותו מיעוט מסית, בשעת נחת זו כשמחלנו אחד לשני, בוא נאמץ- כל משפחה מאיתנו תאמץ משפחה חילונית אחת, לא יותר, נזמין אותם לשבתות, האישה תיקח את האישה להרצאות, הגבר יקח את הגבר לשיעורים, נלמד אותם, בראש השנה נזמין אותם לבית הכנסת, אם נצליח בזה באמת זו תהיה התשובה לאותו מיעוט מסית. בחודש הרחמים ובשנת תש"ס וכולנו מחכים למשיח צדקנו שאנחנו מחכים לו אולי זו תהיה הדחיפה האחרונה".

    חיילים של הקב"ה

    "בתפילת מוסף אנו אומרים: "ויהיה סוף החודש הזה יהיה סוף הקץ ליסורינו, וראש החודש פדיון נפשינו". צרות שנראות לנו צרות, הן לא צרות. את הגוף אפשר לכלוא, אבל אם שומרים על הרוח היהודית זה לא בית כלא. אשרינו שזכינו להיות עובדי השם, אין לנו מה להתבייש בפני אף אחד, אנחנו חיילים של הקב"ה.
    מיום ראשון בצהריים, אמנם פיזית יפרידו ביננו גדרות וסורגים, אבל אני מאמין באמונה שלמה שאתם איתי ביחד, ואני איתכם ביחד. שום סורגים לא יפרידו ביננו. נמשיך את המהפכה היהודית שלנו. נצח ישראל לא ישקר, לא לפחד, ללכת בראש זקוף. כל העולם כולו גשר צר מאוד והעיקר לא לפחד כלל. אני אוהב את כולכם. אוהב. אוהב".

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: גלי תיבון
    דרעי בכנס
    צילום: גלי תיבון
    צילום: גלי תיבון
    תומכי דרעי
    צילום: גלי תיבון
    צילום: אי פי
    דרעי עם בתו
    צילום: אי פי
    מומלצים