הכל דיבורים

מקסימיליאן דלפיניוס (מ"ד) ברליץ ידע בשנה שבה היגר לארה"ב 12 שפות - לטינית, יוונית ועברית (לא, הוא לא היה יהודי) ועוד תשע שפות אירופיות, סלביות וסקנדינביות. לא רע בשביל בחור בן 18, שלמד את רוב השפות הללו מספרים, בעצמו.

לאחר שהגיע לארה"ב ב-1870 החל לעבוד אצל שען, ולאחר זמן מה פתח בית מלאכה. אלא שעניינו האמיתי היה שפות. ברליץ החל ללמד יוונית ולטינית בבית ספר התיכון בעיר פרובידנס ברוד-איילנד, ובבית ספר למסחר ביינט-אנד-סטראטון, שם למדו הנהלת חשבונות והתכתבות מסחרית. אותו בית ספר הפך ל"בית הספר לעסקים וורנר'ס פוליטקניק", וברליץ לימד שם שפות החל משנת 1877. באותה תקופה פרסמו וורנר, הבעלים של בית הספר, וברליץ ספר בשם "הלוגיקה של השפות: הוראות למדע השפות".

דיאלוג עם התלמידים

ב-1878 נפתח בית הספר ברליץ הראשון ברוד איילנד. השפות הראשונות שנלמדו היו צרפתית, גרמנית ולטינית. ב-1 ביולי 1878 הופיעה מודעה בעמודי עיתון פרובידנס-דיילי-ג'ורנל ברוד-איילנד תחת הכותרת "שפות: פרופ' ברליץ, יליד גרמניה ותושב צרפת לשעבר, באחרונה מורה בארץ זו, יקבל תלמידים ללימודי שפות עתיקות ומודרניות, בעיקר צרפתית, גרמנית ולטינית. מחיר ל-3 חדשים - 10 דולר. החדרים מוארים ונעימים, השיטה אוריגינלית וקלה, מעט עבודת זיכרון נדרשת, מובטחת התקדמות מהירה".

בשיטה של ברליץ המורה מדבר עם התלמידים אך ורק בשפה הנלמדת, והשיעורים מתבססים על דיאלוגים. גם הדקדוק נלמד דרך שיחה, ולא על ידי שינון כללים וחוקים. החברה פיתחה במהלך השנים קורסים לצרכים מיוחדים, כמו: קורסים ליפאנית לאנשי עסקים אמריקניים, הכוללים לימודי תרבות ומנהגים, אכילה במסעדות והכנה לחיים"; קורסים בגרמנית לרופאים נורבגיים, ועוד.

ההצלחה גרמה להתרחבות והתפשטות בתי הספר של ברליץ. בשנים 1920-1900 נפתחו בתי ספר של ברליץ באיטליה, צרפת, ארגנטינה, ברזיל, ספרד, אוסטריה, רוסיה נורבגיה קובה ועוד. בין המורים שעבדו בשירותו של ברליץ היה גם המורה לאנגלית האירי - ומאוחר יותר הסופר - ג'יימס ג'ויס, שחיפש פרנסה ורצה לגור במקומות אקזוטיים.

ב-1919 מכר המייסד את רוב מניות החברה לחברת SIEB תמורת 70 אלף דולר, ונשאר עד יום מותו, שנתיים מאוחר יותר, יו"ר חבר המנהלים. החברה נוהלה על-ידי חתנו של ברליץ, ויקטור האריסון, שהוסיף לעצמו את השם ברליץ.

איך אומרים "שפל" בלטינית?

השפל הכלכלי שהחל ב-29' לא פסח על בתי הספר לשפות. בין השנים 1929 ועד 1932, בעקבות נפילת הבורסה של ניו-יורק, נסגרו כל בתי הספר של ברליץ בעולם והחברה הוכרזה כפושטת רגל. האריסון לא עמד בשברון הלב שגרמה הנפילה, ונפטר. רק סניף אחד נשאר פתוח, בדאון-טאון שיקאגו, סניף שנוהל בזיכיון עוד מתקופת המייסד, על ידי ז'אק שטרומפן דארי, יליד דיסלדורף ומורה לגרמנית. הוא ניהל את הסניף בשיקאגו, שמר על שיטות הלימוד והניהול של ברליץ המייסד והצליח להקים את החברה מחדש, עם סניפים בערי ארה"ב ואחר כך באירופה.

מ-1940 ניהל את החברה, יחד עם דארי, נכדו של המייסד, צ'רלס ברליץ, שהפך מוציא לאור של מדריכי שפות לתיירים, וכן של ספרים ללימוד עצמי של שפות. החברה נקראה מעתה ברליץ פבליקיישן. מדריכי התיירות, כמו גם הספרים ללימוד עצמי, הגישו לתלמיד את ההברות הפונטיות בשפתו שלו, כדי שיוכל לבטא נכון את השפה שהוא לומד. הם חולקו לפרקים, כמו ברכות, מסעות, מסעות על אוניה, ארוחות, מלונות וכדומה, עם הסבר על הדקדוק ועל ביטויים הרווחים בשפה. ספר ברליץ ללימוד עצמי בעברית יצא לאור בארה"ב ב-1953.

עוברים לשם פרטי

ב-1967 נרכשה החברה על ידי חברת - CCM קרוול, קולייר אנד מקמילן, חברה-בת קטנה של מקמילן פבלישינג. המדיניות בכיתות הלימוד שונתה והמורים נקראו מעתה בשמותיהם הפרטיים. החברה החדשה התאמצה לארגן מחדש את העסקים, ניהול החשבונות, ההוצאה לאור והגדלת מספר הסניפים בעולם, אלא שעד 1973 כשלו הנסיונות להפוך את ברליץ לחברה רווחית והיא הוכרזה כפושטת רגל. מקמילן-פבלישינג לקחה על עצמה את ניהול ברליץ, ושינתה את שם הרשת לברליץ אינטרנשיונל.

יחד עם השם החדש הגיעה שיטת לימוד חדשה: בשנות ה-80 יישמה החברה את שיטת "ברליץ בקמפוס", שהחלה בסניף קנזס-סיטי במיסורי, בבית ספר ברליץ שהיה צמוד למשרד חברת התעופה הסעודית. עובדי החברה ידעו רק ערבית, והיו צריכים במהירות לדעת אנגלית ולהסתדר בחיי היום-יום ובעבודה. הרעיון של מנהל ברליץ היה לשכן את העובדים למשך שישה חודשים בקמפוס הקולג' של העיר, וללמד אותם בליווי צמוד את השפה, הנוהלים, המנהגים הביטויים שיהפכו אותם לאמריקנים לכל דבר. השיטה הצליחה והופצה לשאר סניפי ברליץ.

מקסוול קונה

ב-1988 נרכשה ברליץ על-ידי מקסוול קומיוניקיישן של איל ההון רוברט מקסוול, שהחליט להנפיק את החברה בבורסה. מקסוול היה אז בשיאו כאיש עסקים ואיל מדיה, והעתיד נראה ורוד. אלא שב-1991 טבע מקסוול בנסיבות מסתוריות בזמן שנפש ביאכטה שלו, ששוטטה באזור האיים הקנריים. לאחר מותו נתגלו אי סדרים חמורים בחלק מהחברות שבבעלותו, ושוב היה על ברליץ לקום מתוך ההריסות.

ב-1991 נרכשה ברליץ על-ידי חברה יפאנית בשם פוקוטייק-פבלישינג, שנוהלה על-ידי סושירו פוקוטייק, דור שני בעסקי ההוצאה לאור. הביקוש ללימוד שפות בשיטת ברליץ ביפאן היה גדול והחברה החדשה הפכה לרב-לאומית המעניקה גם שירותי תרגום, הסבת תוכנות משפה לשפה, הוצאה לאור של מדריכי תיירים ותוכניות ללימוד עצמי בקלטות וידאו ותקליטורים. ב-1995 שינתה החברה את שמה לבנס, והיא מחזיקה ב-75% ממניות ברליץ. בנס מחולקת לחמש חטיבות: צפון אמריקה, אסיה, אמריקה הלטינית, מזרח ומרכז אירופה, מערב אירופה. החברה עובדת בשיטת הזכיונות ב-50 הסניפים שלה בארצות השונות.

ברליץ הגיעה גם לישראל, וקיימה כאן קורסים ב-1966-1930. סניפיה נסגרו למשך 25 שנה ונפתחו שוב ב-1993. בברליץ ישראל לומדים 20 אלף תלמידים בשנה, 32 שפות. כמו בעולם, 80% מהתלמידים בארץ לומדים אנגלית.

עוד כמה דברים

* מחזור המכירות של הרשת הגיע בשנת 2000 ל-1.5 מיליארד דולר.

* ב-1965 פיתחו בברליץ באריזונה שיטת לימוד לנבחו, שפת הדיבור העתיקה של שבט אינדיאני. מומחי ברליץ הפכו שפה זו לשפה נכתבת ונלמדת.

* לכבוד חגיגות המאה של ברליץ ב-1978 הוכן כרטיס ברכה מעץ עליו נכתבו ברכות ב-100 שפות.

* בשנות ה- 80 נערכו מסעות תענוגות ברליץ על הסיפון" בין נמלים אקזוטיים בחופי מקסיקו, אוסטרליה, ודרום אפריקה, ששילבו לימוד שפות עם שיט תענוגות.

* בית הספר ברליץ מוזכר בספרות בספר ארוחת בוקר בטיפאני" של טרומן קפוטה, וכן בספר מסעותי עם דודתי" של גרהאם גרין.