שתף קטע נבחר

שלום חנוך ברכבת אל הגהנום

אסף נבו חוזר אל אלבומים ישראליים נשכחים, אך ראויים. והפעם: "רק בן אדם"

"רק בן אדם" הוא מסוג האלבומים שבתחילת דרכם מעוררים רתיעה ראשונית, אחר כך נשמעים כמו סוף העולם ורק במבט לאחור ניתן להבין ולעכל את גדולתם. שלום חנוך, האבטיפוס של מודל הרוקר הישראלי, הבין בשנות השמונים את משמעויותיה העמוקות של המילה הזו. בזמן שאחרים בחרו להתחפש ולשחק בנדמה לי, תפס עצמו חנוך ברצינות הראויה והיה מוכן אומנותית ומנטלית לנצל את המפץ הגדול של "מחכים למשיח" (85'86-') ואת הקרדיט הבלתי מוגבל שניתן לו באותה תקופה הן מהקהל והן מתעשיית המוזיקה והתקשורת, על מנת ללכת כמה צעדים רחוק יותר.
מתברר שכאשר אלוהי הרוקנ'רול חשב על אלבום הרוק הכבד האמיתי הראשון בעברית, הוא ראה בעיני רוחו גבר בן 42, שרק לפני שנתיים היה לישראלי הראשון שמילא את פארק הירקון וגרם לרבים לצפות בדריכות לצעד הבא בקריירה שלו. אבל אפילו הוא לא ציפה ששלום חנוך מודל 88', רוקר בכל רמ"ח אבריו שחי על השילוב בין ניקוטין לקפאין, אריה רוקנרול עם רעמה לבנה ששואג בצרידות חרוכת מיתרים ומופגנת את האמת האומנותית שלו, ילך רחוק כל כך. גם הקהל והתקשורת לא ציפו וכך נחל "רק בן אדם", שנוסה קודם כמופע ורק לאחר מכן יצא כאלבום כפול, כישלון מסחרי, שהיה, כמו בימי "חתונה לבנה", מנוגד לחלוטין להישג האומנותי.
אבל לא רק החשיפה של הקהל לשירים בהופעות לפני יציאתם באלבום ולרדיו הייתה בעייתית. חנוך החליט להסתמך על חטיבת קצב תוצרת חוץ והביא מחו"ל את ריי ורוני פיטרסון, שניגנו בבס ובגיטרה מובילה ואת רוי מרטין כבעל הבית על הסנר, הטמטמים והמצילות ובכך הקים עליו את נגני ישראל. גם הניסיון לנצל את הפופולריות ואת מעמד "דוברו של הדור" שהוענק לו, מבלי שביקש, בסיבוב של "מחכים למשיח", כדי להשפיע באמירות על דעת הקהל, נתפס כתובעני מדי. "רציתי לנצל את האנרגיה על מנת להגיד משהו, וזה דרש לדעתי צמצום", אמר שנים אחר כך.
הצמצום עליו דיבר חנוך בא לידי ביטוי בהפקה המוסיקלית ובעיבודים המשותפים לו ולמשה לוי, שנטו בבירור לרוק האמריקאי החדש א-לה ספרינגסטין של "BORN IN THE U.S.A" והצליחו להעלות אל פני השטח את היתרונות של חנוך כמלחין וכמבצע. בחסות החופש שהעניק לו חנוך, הוכיח לוי שגם מפיק תרבותי ומנומס יכול לצאת משלוותו הסטואית ולהתפרע. שטיח ההמונד שלו, מעוצב כמו ציור העטיפה של אורי ליפשיץ ועתיק כמו אולפני "טריטון, שנדמה כאילו היה פרוס ברוק הישראלי משך כל שנות השמונים וגם לאחריהן, שימש מצע לאחת מהפקות הבס-תופים-דיסטורשן הכוחניות והאמיצות שהוקלטו בארץ. ההרכב כולו, כולל חנוך עצמו בגיטרה, נשמע כמו יחידת רוק מהודקת ומגובשת. אפילו הסקסופון של ירוסלב יעקובוביץ', שכמעט חרב את הצליל של "חתונה לבנה", היה הפעם מדויק מתמיד, רך כשצריך ונוקב במידה.

"החוף מלא בגוויות של בני אדם"

השירים עצמם, חלקם מהיפים שכתב חנוך, רובם באורך של יותר מחמש דקות, הם ההוכחה לחוסר השיקול המסחרי המופגן שמאפיין את האלבום. הטקסטים, שנבלעו חלקם ברעש הגדול, עוסקים במחאה חברתית ופוליטית, בחיפוש עצמי וביחסים שבינו לבינה, על רקע קונספט ה"רק בן אדם", הגבר הבודד שעומד חשוף מול הממסד, החברה והנשים בחייו. כיחידה אחת הם מספקים תמונת מצב אמינה לדמותו של חנוך, האדם והאומן, כהכלאה מוצלחת בין רוקר לבין המשורר.
"נגד הרוח", הלהיט הגדול של האלבום, מספק את המוטו לא רק לאלבום הזה, אלא למרבית הקריירה של חנוך ומסמן את קוי המתאר הבסיסיים של הסאונד במיד-טמפו מתנגן ומדויק. אחד הטקסטים הגדולים של חנוך אי פעם. שורות המחץ: "פעם היא גן עדן ופעם היא רכבת אל הגיהנום"; "תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר".
"רק בן אדם" הוא שיר נושא ראוי שמתמצת את הקונספט הכללי. טקסט מחאה חברתי ולכאורה "פשוט" שמקפל בתוכו את המעבר מחשיבה מודרניסטית לפוסטמודרניזם. שורת המחץ: "בטלוויזיה יש הרבה אלימות, זאת הדרך לחיות זאת הדרך למות".
"בסוף אמצא אותך": הסקסופון המרגש של יעקובוביץ', הבס החם של ריי פיטרסון וקלידי האקורדיון של לוי יוצרים מעטפת רומנטית לאחד מהשירים שיותר מושפעים מספרינגסטין אבל נשארים בכל זאת מקוריים. שורת המחץ: "מקשיב לתדרים, מודד את המראות, מתייחס לזמן. שומר, עוקב אחרי הלב כמו כלב נאמן".
"היא אמרה" פותח את החלק היותר כבד באלבום וכבר אפשר לשמוע ברקע את הפארק המהדהד. הקול של חנוך מקלף את הטיח מהקירות בזמן שהנגנים עושים את העבודה. שורת המחץ: "המדינה הזאת קטנה, היא אמרה, אנשים אוכלים איש את רעהו / ולאישה אין הגנה, היא אמרה, טובה בשביל לכבוש אותה וזהו".
"אין קשר" הוא רוק כבד כמו שכתוב בספרים, מעובד באופן מדויק ונכון. אחד השירים היפים באלבום שמספר על מסע חיפוש בחיים ובזמן. שורת המחץ: "כל אחד בדרכו מנסה להיכנע, מי למען עצמו, מי למען השם / אף אחד לא יידע, אף אחד לא יודע מה האמת, כל עוד הוא נושם".
ב"אתה לא מכיר" הקונספט האומנותי כופה עצמו, לחיוב ולשלילה, על הטקסט הרומנטי. שיר שהוא זריקת עידוד לאגו של האריה השואג ואחד היפים שכתב. שורת המחץ: "ואתה לא נרפאת מהחור בלב, גם בלילה ההוא כשהייתי איתך".
"שנינו" מפתיע במלודיה הקליטה על רקע סאונד אוורירי יותר ובאווירה חביבה משהו. הגיטרה של פיטרסון מזכירה את זו של מארק קנופלר ועושה את השיר. שורת המחץ: "שנינו לוכדים בקיץ זנב שקיעה ארגמני".
ב"עד כאן" חנוך מוציא החוצה הרבה עצבים ובעקבותיהם את הקישקעס. לבד נגד שאר העולם, הוא קורע את המיתרים בשירה דורסנית ומנצחת על רקע עוד חגיגת איצטדיונים עמוסת דיסטורשן. שורת המחץ: "בשלב זה בא לי לטייל על שפת הים…החוף היה מלא בגוויות של בני אדם".
"נהמת הדממה" מתאר את הדיכאון היום יומי של האיש הבודד בעיר הגדולה. פרשנות ספרותית תראה בו שיר של אב שכול. שורת המחץ: "הטרור מתקרב, לפעמים הוא קרוב, להקריב את בנך לפניך".
"כדי לחיות" הוא אחד השירים החשובים באלבום. מחאה פוליטית כנגד המלחמות בכלל ובעקבות האינתיפאדה המשתוללת בחוץ. דוגמה יפה לתהליך הצמצום על מנת להשיג את אפקט ההשפעה. שורת המחץ: "אתה נלחם כדי לחיות, ונהרג כדי לחיות".
"לאן שכולם הולכים" הוא טקסט נרטיבי שכתוב בגוף שני ומתאר בקולו של חנוך את דרכו של פורע חוק או פושע נמלט, כדימוי המתקשר לקונספט ה"רק בן אדם" והויתור על השונות. לעיתים נדמה שהוא שר על עצמו. שורת המחץ: "תלוי בין שמיים לארץ אתה שר וקולך לא נשמע / הולך בלי לדעת לאן אתה נלחם בלי לדעת על מה".
"על שפת הנחל הזורם" הוא מעין רצועת בונוס בה חוזר חנוך אל השקט הפסטורלי והזוגיות הרומנטית על רקע הפסנתר של לוי. האהבה הגדולה שנמצאת אי שם באופק ואמורה לרפא את הפצעים.


לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
ארכיון
שלום חנוך. גם אלוהים לא חשב שילך כל כך רחוק
ארכיון
לאתר ההטבות
מומלצים