דו"ח צלילה

אחרי שחלקתי איתכם כאן את חוויות הצלילה שלי בסיני, עקבה ואפילו בקנדה, הגיע הזמן לחדש קצת. הפור נפל על טיול תרמילאים במרכז אמריקה, שכל כולו רק תירוץ לצלילה במימיו הצלולים של הים הקאריבי.
היעד הראשון היה האי היפהפה קוזומל במקסיקו, במימי הים הקאריבי, מול אתר הנופש המפורסם קאנקון. מדובר באתר ששמו הולך לפניו למרחקים, בעיקר בגלל הראות המעולה, שפעת האלמוגים והמחירים הסבירים. מאחר שבאי עוסקים בעיקר בתיירות צלילה ושנירקול, יש בו לא מעט מועדונים ומלונות שמציעים חבילות הכוללות הכל. אנחנו, כתרמילאיות נודדות, בחרנו להתיישב בבית הארחה צנוע בקרבת החוף, והתחלנו לבדוק את מועדוני הצלילה. ההיצע גדול מאוד, ואפשר להשוות בין הציוד להשכרה, התנאים והסירות, אבל בגדול, כמעט כולם אותו דבר, והמחירים בהחלט אטרקטיביים: יום צלילות בסירה שכולל ציוד מלא, כיבוד ושתי צלילות מודרכות עולה בין 50 ל-60 דולרים אמריקניים.
בסיני זה עולה הרבה יותר. צר לי לומר זאת לכל חובבי סיני האדוקים, שגם אני נמנית עמם: קוזומל בהחלט מהווה תחרות לצלילה בסיני. המים צלולים ושקופים וצבעם מדהים. הם מלאים באלמוגים בכל צבעי הקשת, להקות דגים קטנים מכל הסוגים, לובסטרים ענקיים, צבי-ים, צוקים גדולים, מערות שאפשר לעבור בהן, ועוד ועוד.

על הגב של המקסיקנים

האי מכיל יותר מ-40 נקודות צלילה, רובן ריפים של אלמוגים שצמחו בלב הים. הצלילה מאוד קלה ונוחה, מאחר שהרעיון, בכל המועדונים, הוא לצלול עם הזרם: הסירה מורידה אתכם בנקודה מסוימת, אתם צוללים לאורך הריף עם הזרם, כך שלא צריך ממש להתאמץ, והיא אוספת אתכם בנקודת הסיום. ועוד יתרון עצום: מימי הקאריביים הצלולים נעימים מאוד מבחינת הטמפרטורה, וחמים יותר ממימי ים סוף.
אין לי מושג עד כמה מאצ'ואי הצלילה הישראלים יאהבו את הרעיון, אבל השירות במקסיקו כולל באמת הכל: צוות הספינה סוחב לך את הציוד, מרכיב לך אותו, מחליף לך את הבלונים בין הצלילות, ומה שנותר לך לעשות הוא רק לבדוק את תקינות הציוד ולקפוץ למים. בואו נאמר שהרעיון בהחלט קסם לי, במיוחד שאת ארגזי הציוד סחבו מקסיקנים שריריים ולא אני.
עוד רעיון מלבב, שגם אותו לא תמצאו כמובן בסיני: גם אם אתה הלקוח היחיד שנרשם באותו יום לצלילות, הסירה תוציא אותך לצלילות כמתוכנן, ולא תנסה לצרף אותך לקבוצה אחרת של מועדון אחר. המדריכים המקומיים עושים ככל יכולתם להראות לצוללנים את כל האטרקציות הימיות ואת כל בעלי החיים שמסתתרים מתחת לסלעים או בחול, את המעברים היפים בין צוקי האלמוגים והופכים את הצלילה לתענוג גדול. אחותי שתחיה, שהצטרפה לספינת הצוללנים כמשנרקלת, זכתה לחוויה דומה בעוד אני צוללת. הספינה לקחה אותה לאתר שנירקול מיוחד, ואחד מאנשי הצוות ירד איתה למים כדי להראות לה את כל המקומות היפים ביותר. מובן שאחרי זה הם גם הציעו ללמד אותה ריקודי סלסה בערב, אבל זה כבר עניין לכתבה אחרת.

לצלול בקובה? לא תודה

התחנה הבאה היתה קובה. מדריכי הטיולים הבטיחו אתרי צלילה מדהימים שצוללנים עדיין לא הגיעו אליהם בהמוניהם, שפע של ספינות עתיקות טבועות, ועוד חמדות-טבע שפידל קסטרו פתח לציבור רק באחרונה, לאחר שכמה מהחופים היו סגורים לטובת תחביב הדיג שלו.
קובה היא אכן מדינה מרהיבה כפי שמספרים: שילוב בלתי-נתפס של בנייה קולוניאלית עתיקה, נוף טרופי מרהיב ואלמנטים קומוניסטיים מזרח-אירופיים, אבל לצלול שם? לא תודה. מאחר שהאי סגור ליבוא ויצוא חופשי, קיימת שם בעיה קשה של חלקי חילוף ואספקת ציוד. יכולת האילתור של התושבים בהחלט מעוררת השתאות, אבל לא כשמדובר בציוד הצלילה שעלי לשכור. אז בלב דואב ויתרתי.
לאחר שבוע וחצי של טיולים בקובה, עברנו לקוסטה-ריקה, מעוז-מילוטם של הפריקים האמריקנים והקנדים. אבל גם לצוללנים יש מה לעשות שם. כמעט בכל חוף גלישה תמצאו מועדון צלילה אחד או שניים. הבעיה היא שנהרות רבים זורמים בקוסטה-ריקה אל הים, והופכים את המים לעכורים ובעלי ראות גרועה.
ירדתי למים בפלאיה דל-קוקו, חוף מומלץ מאוד לצלילות בצפון מערב קוסטה-ריקה. המחירים ותנאי השירות נעימים כמו בקוזומל. הראות היתה בערך כמו בים התיכון ביום גרוע, והמים קרים. אבל הדגים! אינספור להקות של דגים ענקיים וקטנים מכל הסוגים והצבעים ודגי מאנטה ענקיים, סרטנים גדולים, דגי חרב וגם כרישים. והרבה. מדובר בכרישים צמחוניים, אבל כשהם שוחים בזוגות ממש לידך, קצת קשה להיזכר בעניין הצמחוני. יש במים גם אלמוגים מרהיבים, אבל קשה לראות אותם משום שהראות העכורה מטשטשת את הצבעים. בסך-הכל, הירידה לצלילות בהחלט משתלמת בגלל עושר הדגים, בעלי החיים והכרישים. צריך רק להיזהר מהזרמים החזקים, ושאיזה ביץ'-בוי לא ידרוס אתכם עם הגלשן שלו כשאתם עולים אל פני המים.
פרטים על צלילות בקוזומל ובקוסטה-ריקה באתרי האינטרנט, תחת "אתרים נוספים".