עשרת הגדולים של שלמה מזרחי

1. הצלליות – "More Hits"

הסאונד שלהם ושל האנק מרווין היה כל כך מתקדם ומרשים בנוכחותו ובניקיונו. ההקלטות שלהם היו מרשימות. הישיבה המופלאה, הקו המחודי בלתי יאומן, קסם. בניגוד למה שנהוג לחשוב, הם השפיעו על רבים, למרות שהקהל הרחב לא ממש זוכר אותם.

2. הביטלס – כל תקליט שלהם, ובעיקר "Help", "Revolver " ו"Abbey Road".

כל מילה מיותרת.

3. הקצפת – "Good Bye" (הופעה חיה).

הכרתי את הקצפת לפני הנדריקס. בזמן שניגנתי בלהקת "הבמה החשמלית" הראשונה, הגיעו ארצה כל מיני אמריקנים שהביאו אתם אלבומים של "הקצפת", והם הצליחו להדהים אותי. ג'ינג''ר בייקר עם הווירטואוזיות על התופים, ג'ק ברוס עם הבס המורכב וקלפטון, הם היו כמו שלישייה קמרית.

4, ג'ימי הנדריקס – “Electric Ladyland"

קשה לי להגדיר את התקליט הזה. יש בו הכל: פסיכדליה, בלוז, ג'אז ושילוב של טכנולוגיה ומוזיקה ברמה הארכיטקטונית הכי גבוהה שהיתה אי פעם. שירים נוגעים ללב באלבום שלא ייאבד מכוחו לעולם. למרות שהוא עשה דברים נפלאים לפני ואחרי, אני חושב שהנדריקס נולד שם ומת שם. הוא תיעד את כל הרגשות של הדור המעוות שלנו. סיפור קטן.

5. ברהמס – סימפוניה מספר 4 במי מינור

שמעתי את ברהמס במקביל לרוק. זו הסימפוניה שאני הכי אוהב, אותה הוא כתב, אגב, לקלרה, אשתו של שומן, עליה הוא היה מטורף. יש שם רמות של רגש שאתה מוצא רק אצל ארנבות היער.

6. רבי שנקר ויהודי מנוחין – "ניגונים רומנים של בלה ברטוק"

אלבום נפלא מבחינה פולקלוריסטית. הוירטואזיות ההודית של שנקר דיברה אלי, מאחר שאני עשיתי מוזיקה אתנית משחר ימי (תשאלו את אהוד בנאי). מוזיקה היא עולם קסום כי היא יכולה לחבר את כולם, והחיבור בין מנוחין לבין שנקר מסמל את האפשרות של אנשים מעמים ותרבויות שונות לחבר את עצמם למרות השוני. זו תפיסה של ראיית החיים. ועוד משהו: בלה ברטוק היה מלחין דגול.

7. הפסקול של הסרט ההודי "סנגם" ("יחוד")

מוזיקה עם טבלות וסיטאר; ראג' קאפור שר שם, ויש עוד זמרת הודית שאני לא זוכר את שמה שהיא היתה האום כולתום של המוזיקה ההודית. יש לי את זה עד היום על קלטת ואני לא יודע מי הלחין את זה, אבל זה ריגש אותי.

8. בי.בי.קינג – "Lucille"

בעיני הוא מלך התמציתיות בבלוז. והוא שר הכי גדול שאפשר.

9. סגול כהה – "The Book of Taliesyn"

בחרתי בסגול כהה כי הם מסמלים את הרוק הבריטי של אותם ימים במיטבו. לד זפלין היו יותר פסיכדליים, אבל סגול כהה היו ממש מוזיקאים גדולים. ריצ'י בלקמור היה מדהים, והגיע לרמות טכניות ורגשיות מופלאות. ג'ימי פייג' לא יכל לו.

10. האלבום של פסטיבל וודסטוק – אמנים שונים

שיאה וסופה של תקופת ההיפים. התקליט ממצה הופעות רבות של אמנים דגולים, סנטנה, ג'ופלין, הנדריקס, המי, ובחרתי לסגור איתו כי הוא ממצה את כל מה שאני מאמין בו.

ביקורת על "אדון החלומות", אלבומו החדש של שלמה מזרחי, ניתן לקרוא תחת "כתבות נוספות".