חוק או סדר

לפני כשנה הועבר משרד החינוך בתל-אביב מהמבנה בשדרות שאול המלך (בית הדר דפנה) לבניין מרוחק ליד איצטדיון יד-אליהו. עובדי המשרד הקבועים ראו בכך הרעת תנאים, ביקשו (וקיבלו) קיצור של יום העבודה בחצי שעה, כדי שיספיקו להגיע בזמן לקחת את הילדים מהמעון. ההסדר כלל כמחצית מעובדי המשרד - כולם חוץ מאלה המועסקים באמצעות חברות כוח-אדם. לא קיבלנו שום פיצוי על הרעת התנאים, ובעוד ששאר העובדים יכולים להגיע הביתה בזמן, אנחנו עושים קומבינות, מגייסים פעם את האמא ופעם את הסבתא, או משלמים לבייבי-סיטר שתיקח את הילדים, אומרת אדווה גלבמן, חשבת-שכר ויו"ר ועד עובדי חברות כוח-האדם במשרד.

כל העובדים קיבלו כרטיסי חנייה לחניון שמתחת לבניין ואנחנו לא", מוסיף גלעד גיאת, גם הוא חבר ועד, מי שקיבל בטעות, נדרש להחזיר". אבל בזו לא מסתכמת האפליה לרעה של גלבמן וחבריה: אותנו אפשר לפטר בלי קושי, היא אומרת, אנחנו לא מקבלים פנסיה מהמדינה כמו שאר עובדי המשרד, וברגע שנצבור ותק רב מדי, יפטרו אותנו כי נהיה יקרים מדי למשרד.

מהשבוע הבא, עם כניסתו לתוקף של התיקון לחוק חברות כוח-האדם שיזם ח"כ עמיר פרץ מסיעת עם אחד, יוכלו גלבמן ושאר עובדי חברות כוח האדם בישראל, לדרוש את אותם התנאים וההטבות שמקבלים עמיתיהם במקום העבודה, כבר מיום העבודה הראשון. בתום תשעה חודשים מתחילת העבודה, כך קובע סעיף נוסף בחוק, הם אמורים להיקלט במקום כעובדים מן המניין.

ההסכם שעוקף את החוק

יישומו של החוק עוד יהיה כרוך במאבקים רבים וקשים, אבל כבר עכשיו הוא משמש תפאורת רקע למאבק בין ההסתדרות הכללית לבין ההסתדרות הלאומית. הלאומית החתימה לפני שבוע את חברות כוח-האדם הגדולות על הסכם קיבוצי, המחליף למעשה את ההסכם שהיה בעבר בין החברות לבין ההסתדרות הכללית. החברות חתמו על ההסכם עם ההסתדרות הלאומית, לאחר שלא הצליחו לחתום על הסכם דומה עם הכללית.

למה הן כל-כך להוטות לחתום על ההסכם הזה? כי הסכם קיבוצי כזה (לאחר שיקבל צו הרחבה) הוא הפרצה היחידה המאפשרת לחברות כוח-האדם להימנע מיישום מלא של השוואת התנאים שקובע החוק.

למה ההסתדרות הכללית רצתה לחתום על הסכם קיבוצי מול חברות כוח האדם? כדי למנוע מצב, שבו יעקפו המעסיקים והחברות את הכוח ויפעילו על העובדים את עקרון הדלת המסתובבת (למשל, פיטורים אחרי שמונה וחצי חודשים, או העסקה דרך חברות בת).

ולמה ההסתדרות הלאומית רצתה לחתום? כי כך היא מחזקת את מעמדה ומרוויחה את דמי החבר של עובדי חברות כוח האדם, שמוערכים ב-15 מיליון שקל לשנה.

למה נכשל ההסכם מול ההסתדרות הכללית? כי היא דרשה מחברות כוח-האדם למנוע מצב שבו יעקפו המעסיקים את התיקון לחוק, או יפעילו את עקרון הדלת המסתובבת. אבל חברות כוח האדם אמרו שהן לא יכולות להיות אחראיות למעסיקים. בהסכם שנחתם מול ההסתדרות הלאומית, לא זכה הנושא להתייחסות.

אנשי ההסתדרות הכללית מערערים על זכותה של ההסתדרות הלאומית לייצג את העובדים, ומתוך כך על חוקיות ההסכם שחתמה. המעסיקים קנו להם הסתדרות", אומר יו"ר הכללית, עמיר פרץ. פרץ לא מחפש את טובת העובדים, אומר בתגובה יו"ר הלאומית, ח"כ אברהם הירשזון מהליכוד.

ההתגוששות הזאת ניכרת היטב גם במודעות ענק המתפרסמות בימים אלה בעיתונים. לא ברור מה ייגלה עם שוך הקרבות, בינתיים המרוויחים הגדולים הם העובדים. הזמן הזה, שעד החתימה על צו הרחבה על-ידי שר העבודה והרווחה, הוא שעה של חסד, כמו ערב בחירות, בה יכולים העובדים להשוות בין תנאי ההסכם הקיבוצי שנחתם לתנאים שיקנה להם החוק, לעשות שופינג ולהחליט מה עדיף מבחינתם.

מקופחים בשכר, בזכויות ובהטבות הקטנות

חברות כוח-האדם צמחו בשנות ה-70 לתוך הריק שיצר שירות התעסוקה, שלא השכיל להתאים עצמו לכלכלה המתפתחת. הראשונה היתה חברת מנפאואר העולמית, שסיפקה עובדים זמניים כדי למלא חורים שהותירו עובדים קבועים שנעדרו לתקופות ממושכות, מילואים או חופשת לידה.

בשנות ה-80, כשהכריזה הממשלה הכריזה הידוק החגורה והקפיאה תקנים, שימשו עובדי חברות כוח-האדם כצינור עוקף-הקפאה. העובדים, שהמימון להעסקתם נלקח מכל מיני סעיפים, היו בלתי נראים במצבת כוח האדם, וכך יכול היה המשרד הממשלתי להצביע כביכול על הישגים בצמצום כוח- אדם. תהליך דומה התרחש בעיריות.

כולם הרוויחו מהסידור הזה. חברות כוח-האדם, ענף שמגלגל מיליונים, שגשגו. היום יש לא פחות מ-310 קבלני כוח-אדם רשומים, 60% מהם קמו בעשור האחרון. הרוויחו גם המעסיקים, שגילו מקור לכוח-עבודה זול שניתן להיפטר ממנו בקלות בלי להסתכן במאבקים הסתדרותיים.

רק העובדים, שהיום מונים 100 אלף, יותר מ-5% מכלל העובדים, הפסידו.

הנה, למשל, עובד בחברת שמירה גילה שהחברה שלו מקפחת את השומרים בחישוב השעות הנוספות, למרות שהיא מקפידה לגבות מהחברה המזמינה את מלוא הסכום. זה לא מקרה יוצא דופן. במשרדי הממשלה ובעיריות שבהן נהוגה חופשה מרוכזת בחגים, נושאים המעסיקים בעלות מחצית החופשה.

עובדי חברות כוח-האדם לא נהנים מהסידור הזה, להיפך. הם יוצאים לחופשה מאונס, ועוד על חשבונם. כאשר יש שביתה והעובדים הולכים לים, לעובדי חברות כוח-האדם אסור לשבות (כי הם לא יקבלו שכר) ואסור לעבוד (כדי לא לשבור שביתה). מפירות השביתה הם נהנים רק לעתים רחוקות.

סקר של הרשות לתכנון ופיתוח כוח-אדם במשרד העבודה והרווחה מגלה, כי שכרם של עובדי חברות כוח-אדם נמוך ב-40% בממוצע משכר השכירים במשק. רק 5% מהם משתכרים יותר מ-25 שקל לשעה, לעומת יותר ממחצית השכירים במשק שמגיעים לשכר זה או גבוה ממנו. גם לחופשה בתשלום ודמי הבראה, זכויות בסיסיות של כל שכיר, מגיעים רק 45% מעובדי החברות. אפילו בדברים הקטנים, כמו משלוח מנות בפורים או יום כיף, הם לא נספרים. כל זה עומד להסתיים בשבוע הבא, עם כניסת החוק החדש לתוקף.

מה קובע התיקון לחוק?

התיקון לחוק מנוסח בקווים כלליים וקובע רק, כי מיום העבודה הראשון, יושוו שכרו ותנאיו של עובד חברת כוח-אדם לאלה של עמיתיו במקום העבודה. כדי שהתיקון לא יישאר על הנייר בלבד, יוזמת ההסתדרות קמפיין הסברתי גדול, כולל קו פתוח וצוות משפטנים שיהיו מוכנים לפתוח כל הסכם קיבוצי בכל מקום עבודה ולדווח לעובדים מהם בדיוק התנאים שהם זכאים להם.

למשל, הם ינחו את עובדי הקבלן לדרוש חשמל חינם מחברת החשמל, ואת עובדי העיריות ומשרדי הממשלה לבקש ימי השתלמות וגישה למכרזים פנימיים. מפעלים ומקומות עבודה שמספקים ארוחות מסובסדות, הסעות, כרטיסי חנייה, יצטרכו להכניס את עובדי הקבלן לחדר האוכל ולחניון. כל זה ייקר פלאים את עלות העסקת עובדים באמצעות החברות, על-פי הערכות, עלול לפגוע בעובדים עצמם.

יו"ר האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות הלאומית, יעקב זלוטניק: איך ידרשו השוואת תנאים? ממי? אני צופה אנרכיה. תופעת האאוט-סורסינג תחגוג, המעסיקים לא יבקשו עובדים, אלא יקנו שירותים. שירותי ניקיון, שירותי מזכירות, בלדרות".

מנכ"ל מנפאואר, דליה נרקיס, דווקא סבורה שהשוואת תנאים ניתנת לביצוע, אלא שזה יגרום למצב שעובדים יפוטרו, כי המערכת לא תעמוד בזה".

מה שאת אומרת זה שהחברות יכולות להתקיים רק על-ידי ניצול?

אפשר לראות את זה כך, אבל מי שקובע את התנאים הם הגורמים המזמינים. בגלל זה תמכנו בחוק. אנחנו לא מאמינים בהעסקה ממושכת באמצעות חברת כוח-אדם, ולכן גם הפסקנו לגשת למכרזים מסוימים. לדעתי, מטרת החברות צריכה להיות לתת לעובד את התנאים הטובים ביותר למשך תקופה של תשעה חודשים כפי שקובע החוק".

בהסכם הקיבוצי, שעליו חתמו בין היתר חברות כוח-האדם הגדולות (מנפאואר, או אר אס, תגבור, דנאל) הוסכם כי יימחק הסעיף בהסכם הקודם, שאיפשר להן לדחות את תשלום הפיצויים לעובד שפוטר במשך חודשיים; הובטח הסדר פנסיה עם תום שישה חודשי עבודה ולא עם תום שנה וחצי כמו בהסכם הקודם; עוגנו 20 ימי מחלה (במקום 18 עד כה), ו-11 ימי חופשה (במקום 10 עד כה).

מנהלת עמותת קו לעובד, חנה זוהר, שאיננה צד בעניין, מטילה ספק ביתרונו של ההסכם הזה. לדבריה, היתרון של 11 ימי חופשה עדיין נופל מהמינימום הנהוג במשק, של 12 ימי חופשה בשנה, וגם לא ברור איך יאכפו את יישום ההסכם.

כבר היו חברות שהשתמטו מיישום סעיף הפנסיה לאחר שנה וחצי. מי מבטיח שהן יישמו אותו אחרי שישה חודשים?" היא אומרת.

עד העובד האחרון

את המאבק בין שתי ההסתדרויות, הכללית החדשה והלאומית, פתחה הלאומית, במודעות המבשרות על עלייה דרמטית במספר החברים. יו"ר הכללית, עמיר פרץ, נמנע בעקביות מלתקוף חזיתית את הלאומית, בבחינת מי שאני לא מתייחס אליו, לא קיים". פרץ אומר, כי הוא בעד ריבוי ארגוני עובדים, כמו הסתדרות המורים, ארגון המורים העל יסודיים, שכל אחד מנהל מאבקים ומגיע להישגים. אני רק לא רוצה לראות ארגון שמגן על המעסיקים".

יו"ר הלאומית, ח"כ אברהם הירשזון מהליכוד, מכחיש את ההאשמה המובלעת בדברי פרץ, ומבטיח כי הלאומית תשתמש במעמדה החדש כארגון היציג של ענף חברות כוח-האדם, אך ורק כדי להיטיב עם העובדים. לדברי הירשזון, התחרות מתחילה רק עכשיו. אני קיבלתי לפני חמש שנים גוף מדולדל בן 18 אלף חברים. שמתי דגש חזק על האגף לאיגוד מקצועי והצלחתי להגדיל אותו ל-200 אלף".

אילו מאבקים חשובים ניהלתם?

לפני חצי שנה היה בחברה לפיתוח עכו העתיקה סכסוך עבודה שהגיע עד השבתה, והצלחנו. במפעל פניציה בירוחם הצלחנו לשפר תנאים בלי השבתה".

בכל זאת, אתם לא חלק מהנוף.

את צודקת. האסטרטגיה שלנו היתה לא ללכת עם כל דבר לעיתונות, אבל עכשיו זכינו להכרה כארגון עובדים יציג בענף כוח-האדם: מאז החתימה על ההסכם עם החברות, הצטרפו אלינו 10 אלפים חברים חדשים. מעכשיו ישמעו עלינו. אני לא רוצה להיות מונופול כמו עמיר פרץ, אני רוצה פלורליזם. הצעתי לו בעבר להקים ביחד לשכה לאיגודים מקצועיים, כמו שיש לשכה לחברות הביטוח. אני מקווה שהוא ייענה".

בסיבוב הזה של המאבק, נראה שהלאומית מובילה. היא חתמה על הסכם קיבוצי עם חברות כוח-האדם הגדולות, דבר שמזרים לקופתה מיליוני שקלים ומעניק לה הרבה כוח (דרך תשלום דמי החבר). עמיר פרץ הפסיד מיליוני שקלים וייאלץ להיאבק נגד ההסכם, אולי בבית-המשפט, אבל בעיקר באמצעות הסברה לעובדים. מנגד, הצו עדיין לא מונח בכיס של הלאומית. שר העבודה והרווחה, שלמה בניזרי, צריך עדיין לבחון את ההסכם ולחתום על צו הרחבה, תהליך שיכול לקחת חודשים. עד אז מוטל על החברות לממש את השוואת התנאים.

ועד משלהם

עוד לפני שנחתמה תוצאת המאבק, אפשר כבר לקבוע שעובדי חברות כוח-אדם רק הרוויחו ממנו. הם מחוזרים, מקשיבים להם, מסייעים להם במאבקים שפעם היו נידונים מראש לכישלון. למשל, לא מזמן איימה ההסתדרות על משרד החוץ, שהיא תשבית את כל עובדי המשרד אם לא יחזור בו מכוונתו לפטר 30 עובדות ניקיון ותיקות שהועסקו שנים באמצעות חברת כוח-אדם. במשא ומתן שנמשך פחות מיום, הסכים משרד החוץ לאפשר לעובדות להמשיך לעבוד בחברה החדשה שזכתה במכרז, תוך שמירה על זכויות הוותק שלהן.

במקביל, נרקמות התארגנויות רבות של עובדי כוח-אדם במקומות עבודה. עד לאחרונה נמנע מהם לעשות זאת, אם באמצעות סעיף בחוזה ואם באמצעות איומים והפחדות. ההתארגנות הראשונה היתה של קלדניות בתי-המשפט, בראשות חני כהן. אחריהן הלכו עובדי כוח-האדם במשרד החינוך, קלדניות משרד האוצר, בשבוע שעבר נולדה יוזמה להקים ועד דיילים הזמניים של אל על, ובימים אלה מתגבשת יוזמה להקמת ועד לעובדי חברת שמירה במרכז.

גם מנהיגי הוועד של עובדי כוח-האדם במשרד החינוך בתל-אביב, אדווה גלבמן וגלעד גיאת, החליטו להרחיב את תחומי פעילותם לעובדי המשרד במחוזות אחרים, ואינם מוציאים מכלל אפשרות התארגנות של כלל עובדי החברות, להקמת ארגון עובדים משלהם. המעוניינים יכולים לפנות לטל' 03-6896666.

איפה תקבלו יותר

השבועות הקרובים הם חלון ההזדמנויות לעובדי כוח-האדם. עמותת קו לעובד מציעה לבדוק ולהשוות איפה תקבלו יותר, בהסכם הקיבוצי או על-פי החוק, ועל-פי זה להחליט אם לתמוך בהסכם שחתמה עבורכם ההסתדרות הלאומית, או לעזוב את הלאומית, לעבור לכללית ולהצטרף למאבקה נגד ההסכם כדי ליהנות מהחוק.

חשוב לדעת שגם אם החברה שאתם עובדים בה חתמה על הסכם קיבוצי, זה לא בהכרח מחייב אתכם. אתם יכולים להצטרף להסתדרות הלאומית או לכללית לפי בחירתכם. גם אם הצטרפתם לאחת מהשתיים, זכותכם להתחרט ולבחור באחרת.

1. בקשו לראות את ההסכם הקיבוצי שחתמה חברת כוח-האדם שמעסיקה אתכם, זו זכותכם. במקביל בקשו לראות את ההסכם הקיבוצי של מקום העבודה שבו אתם עובדים. אם לא קיבלתם אותו, אפשר להיעזר בהסתדרות הכללית בעניין זה. הם הבטיחו להעמיד צוות שיבדוק עבורכם את ההסכם הקיבוצי במקום העבודה.

2. בדקו קודם-כול שאתם מקבלים את כל זכויות היסוד המגיעות לכל עובד במדינה: גמול שעות נוספות, החזר נסיעות (עד 18.13 שקל ליום), דמי הבראה, דמי מחלה ודמי חגים. מגיעים לכם תשעה ימי חג בתשלום, אם לא חלו בשבת.

3. בבואכם לבדוק איפה תרוויחו יותר, בהסכם הקיבוצי או לפי החוק, כדאי לזכור שהשכר הבסיסי הוא לא הגורם היחיד החשוב. במקומות עבודה רבים, במיוחד בשירות המדינה, מקובל לשלם שכר נמוך, אך לפצות את העובדים באמצעות הטבות אחרות שהן בהחלט שוות-כסף. על-פי חוק השוואת תנאים, אתם זכאים ליהנות מכל הטבה שנותן המעסיק.

4. ימי בחירה: יש מקומות עבודה שמאפשרים לעובדים להיעדר מהעבודה יום או יומיים, מבלי שזה ייחשב חופשה או מחלה.

5. חופשה מרוכזת: יש מקומות בהם המעסיק משלם לעובדים עבור מחצית מימי החופשה.

6. שעות הנקה: בשירות המדינה, למשל, אמהות לתינוקות זכאיות לעבוד פחות.

7. הלוואות נוחות: יש מקומות שעובדיהם יכולים לקבל הלוואות בתנאים נוחים, על-פי סידור עם הבנק.

8. הוצאות רכב: סעיף שמגדיל הרבה תלושי שכר רזים. בדרך-כלל זכאים להטבה עובדים בדרגות ובתפקידים מסוימים. בדקו אם אתם נכללים בהם.

9. שעות נוספות וכוננויות: כמו בהוצאות רכב, זו הטבה שניתנת בתנאים מסוימים.

10. ימי השתלמות: אלה בעצם לימודים על חשבון העבודה, שמאפשרים להתקדם לדרגות גבוהות יותר.

11. כרטיסי חנייה, קייטנות מסובסדות, מלגות לימודים לילדי עובדים: כל הדברים הללו חוסכים לא מעט, וכדאי לעשות את החשבון. ילדיהם של עובדי אוניברסיטה, למשל, זכאים ללימודים גבוהים חינם. על-פי החוק החדש, ילמדו חינם גם ילדי עובדי חברות כוח-אדם.