מחלוקת ט' באב: הרב מצגר מול חיים ברעם

המחלוקת בעיצומה: בעקבות פתיחת המסעדות ובתי הקפה בתל אביב בערב תשעה באב (ידיעה בקישור מימין), פנה ynet לשני בעלי דעות שונים בסוגיה, מתל אביב וירושלים - שתי ערים שהתנהגו אמש באופן שונה כל כך אחת מהשנייה. יונה מצגר, רבה של צפון תל אביב, מתרעם על כך ש"היהודים משכיחים את עברם" ואילו העיתונאי הירושלמי, חיים ברעם, מברך על התנהגות החילונים בתל אביב ותוקף את "הכניסה של הדתיים לצלחת שלנו". להלן שתי הדעות:

הרב מצגר: איננו רוצים להיות יתומים

העולם המוסלמי גועש על כך ש-15 יהודים מזיזים אבן מהקונסוליה האמריקנית עד לכניסה להר הבית. בסך הכל הזיזו אבן שאין לה משמעות מבחינה יהודית.
תארו לכם שבית המקדש כולו, שנחרב לפני 1933 שנה כמה היינו צריכים לגעוש ולרעוש, זה היה מרכז יהודי שבזכותו יש לנו בכלל זכות לשבת בארץ הזו. דווקא השנה, יותר מכל שנה אחרת, אנחנו צריכים להביע אבל על כך שאיננו בעלי הבית בהר הבית, על כך שציבורים רבים חוששים להגיע לירושלים בגלל המצב הביטחוני, וכך גם לשטחי יהודה ושומרון.
אני מתרעם על אותם יהודים שמשכיחים ושוכחים את עברם. זה יותר מיום אבל לאומי, הזיכרון שלנו חייב להיות קצת יותר ארוך. האבל צריך לצבור תאוצה דווקא בתקופה הזו. בשנה זו כואב שהמזון הגשמי משמעותי יותר מזה הרוחני. לתל-אביב יש צביון מודרני, של עיר ללא הפסקה. אבל מבחינת הערכים היא לא צריכה להיות שונה מכל עיר אחרת. לא צריך להפסיק את זכרון העבר.
זכרון השואה ויום הזיכרון הם רגישים, כי עדיין יש בינינו ניצולי שואה והורים שכולים. ונכון שלא מהלכים בינינו מי שהיו עדים לחורבן. אבל כפי שבעוד 2000 שנה משפחותיהם של חללי צה"ל לא ירצו שישכחו את תרומתם של בניהם לטובת העם והמולדת, כך איננו צריכים לשכוח את עברנו כעם. ילד ללא אב הוא יתום, ועם ללא עבר יתום אף הוא, ואיננו רוצים להיות יתומים.
ההתמודדות צריכה להיות הסברתית, לא בכפייה. צריכים להסביר בדרכי נועם ושלום, שיום תשעה באב הוא לא רק יום של העבר הרחוק. מדובר ברצף ארועים היסטוריים טרגיים, שכולם ארעו בתאריך הזה: נבוכדנאצר מלך בבל החריב את הבית הראשון, טיטוס מלך רומא החריב את בית שני, אדוארד הראשון הגלה את יהודי אנגליה, וגם גירוש יהודי ספרד התרחש באותו תאריך. מלחמת העולם הראשונה פרצה אף היא בתשעה באב.
הפואנטה היא לא הפרצה בחוק, אלא האנשים שמפרים את רוח החוק, בעלי בתי הקפה והמסעדות שלא יכולים להיות שותפים לתחושת האבל, ולא מאפשרים לכבד את היום הזה.

חיים ברעם: הדתיים נכנסים לך לצלחת

בנושאים של חילוקי דעות בין חילונים לדתיים העדפתי תמיד הידברות על כפייה בכוח. אבל הלובי הדתי מתנהג בחוצפה כזו, שאין לנו החילונים ברירה אלא להגיב על זה, כי אורח החיים שלנו מותקף.
תשעה באב אף פעם לא היה סיפור גדול עד לשנים האחרונות. האכיפה של סגירת בתי עינוגים הפכה אגרסיבית יותר. לדעתי, השנה הפרשנות של עיריית תל אביב וההתנהגות של הציבור החילוני בעיר היא תגובה לסגירת ערוצי הפורנו. הציבור מרגיש מותקף. התחושה היא שהדתיים נכנסים לך לבית, לצלחת, לכל מקום.
אני סבור שהתגובה החילונית היא טובה, זה סימן שבעתיד הם יוכלו לפעול גם בתחומים אחרים.
לתשעה באב יש משמעות היסטורית, אבל הנושא של פולחן בית המקדש תמיד היה בעל אופי פאגאני. הדת היהודית היא דת מופשטת ובכך טיבה. גם היום אני מייחס פחות חשיבות לאבני הכותל, לעצים ולאבנים.
הגישה הסטראוטיפית של הדתיים כלפי החילונים, לפיה להם יש ערכים הרבה יותר מוסריים משלנו - לא מקובלת עלי. הם תומכים בכיבוש ולא מרימים שום קול צעקה לגבי הנעשה בשטחים. אף אחד מהרבנים לא ראוי להיות מורה הדור מבחינה מוסרית.
הנחישות שלהם לכפות עלינו אורח חיים מנוגדת לדמוקרטיה, לכן אני תומך בהחלטתה של עיריית תל אביב.
אני לא מגיע מהשקפה אנטי דתית, אין לי בעיה עם זכויות לדתיים, שיוויון בין דתיים לחילונים. אבל ברגע שהם נכנסים לתוך הנשמה, יש לזה השלכות.
אם יפתחו בתי קפה בירושלים בתשעה באב, זה בסדר מבחינתי, אבל זה לא דגל שאני מניף. מבחינתי הרבה יותר חשוב לפרק את ההתנחלויות. אם הדתיים היו מצטרפים לתנועת השלום, הייתי מוכן לוותר להם בנושאים האלה.