בבית של פרדי

איפה: ראשון לציון/חיפה
מתי: ימי חול, בתיאום מראש
כמה זמן: 7 שעות
כמה כסף: 848 שקלים
כמה מדריכים: 4 (לקבוצה של 12 איש – מדריך לשלושה אנשים)
כמה משתתפים: עד 12
למה כן: המדריכים, הכיף, הבטיחות, זמני תרגול ארוכים
למה לא: תנאים לוגיסטיים

בהמשך להבטחה ללמד אתכם לנהוג קצת אחרת, יצאנו שוב לבדוק מה מציעים בתי הספר לנהיגה מתקדמת בישראל. את הקורס השני ביצענו במרכז הישראלי לנהיגה בטיחותית בהנהלת פרדי פרייהוף.

בית הספר הוקם בשנת 1993 ועוסק בהדרכות שונות לנהיגה מתקדמת ורכיבה בטיחותית. אנחנו השארנו את שני הגלגלים למעונינים בכך, והתמקדנו בארבע חתיכות גומי. כרגיל, וכפי שקבענו לעצמנו בתחילת הפרויקט, לקחנו חלק בקורס הבסיסי ביותר, זה שאינו דורש מהחניך כל ניסיון קודם, למעט רשיון נהיגה. הפעם, אנחנו גם קרובים יותר למרכז הארץ ועורכים את הקורס בראשון לציון. כדאי רק להזכיר כי גם עבור תושבי הצפון מציע בית הספר הזה הדרכה בנהיגה מתקדמת, בעיר האורות - חיפה. זמן הקורס הפעם – שבע שעות, פחות או יותר.

מתגלגלים

את תחילתו של המסע למרכז הישראלי לנהיגה בטיחותית מתחילים בטלפון, ברגל ימין. במשרדי המרכז יענו לכם באדיבות במשך כל שעות העבודה, מה עוד שלחסכנים מוצעת אפילו שיחת חינם.
כל השאלות שהרעפנו על זו שמחוברת אלינו בעזרת בזק נענות באריכות ואדיבות. ונודניקים כמונו לא כל כך רגילים לזה. פרטים מלאים תוכלו לקבל בפקס לבחירתכם, כשהתיאום והוראות ההגעה למקום יועברו אליכם מספר ימים לפני הקורס.
כאמור, אנחנו בחרנו לבצע את הקורס בראשון לציון. בתמורה לאי-סירוב השתתפותנו המעיקה, התבקשנו להופיע במגרש האמור בשעה 9:00 בבוקר - שעה בהחלט נוחה לדיירי ובלייני תל אביב וערי השינה שמסביב.
עם ההגעה למקום המתינו לנו כיבוד קל ושתייה. לטובת גאוות יחידה חולקו כובעים תואמים, כמובן, עם לוגו בית הספר. עוד חלוקת מדבקות עם שמות משתתפים, קצת קשקושים קלים והיכרות מקומית מקובלת ("איזה מחזור אמרת…?") ואפשר להתחיל.

בתיאוריה

את המפגש שלנו עם המרכז הישראלי לנהיגה בטיחותית התחלנו בסקירה קצרה על מהלך היום, ובשיעור עיוני קצר על התנהגות הרכב ויכולותיו. את השיעור העביר שי לביא, מנהל ההדרכה של המרכז, שהשתדל מאד – בלא מעט מידה של הצלחה - להכניס אותנו לאט ובטוח לעניינים.
השיעור, שהועבר ברוח טובה, עורר שאלות לא מעטות שזכו לתשובות מפורטות, תוך גלישה מהירה להסבר על חשיבות הצמיגים ברכב וכיוון נכון של המראות. כן למדנו על מרחקי עצירה ובלימה נכונה, וגילינו למרבה השמחה כי "פימפום יש רק בחדר המיטות". עכשיו שיספרו את זה למומחים במשרד התחבורה…
לסיום, ממש לפני שעברנו סוף סוף אל המגרש והמכוניות עצמן, הוסברו עוד כמה מושגים בסיסיים בנושא אחיזת הגה נכונה ותפעולו המומלץ. אל הכיתה נחזור מאוחר יותר…

מתחילים לאט

מלוח העץ עברנו אל המכוניות במגרש, וראשית זכינו להסבר מאלף והדגמה נכונה כמובן של כיוון מראות הרכב - כל השלוש. כדי לזהות בעצמנו עד כמה נושא זה חשוב, דאגו המדריכים – תוך כדי התרוצצות מעייפת ברחבי המגרש – לפזר קונוסים במקומות המתאימים. וכן, גילינו עד כמה כיוון מראות נכון מוסיף פרספקטיבה. מי שלא כיוון נכון, הופתע לגלות את אחד המדריכים מופיע ברכב לצדו, מבלי שראה אותו קודם.
משם המשכנו לבדיקה קצרה של מרחקי בלימה, מצוידים בכדורי טניס קטנים. נתבקשנו להעריך את מרחק הבלימה של רכב העוצר עד עמידה ממהירות של 30 קמ"ש או 60 קמ"ש, ולהציב את כדורי הטניס במקומות המתאימים.
מרתק לגלות שגם אחרי שנות נהיגה ארוכות, קשה מאד להעריך במדויק כמה מרחק נדרש לרכב לבלום ממהירות עירונית ממוצעת. מיותר לציין שכל כדורי הטניס "נהרגו בעת מילוי תפקידם".

צעדים ראשונים

לאחר תפילת אשכבה מהירה לאבזרי הטניס, עברנו אל המכוניות עצמן והנהיגה. חשוב לציין שהמרכז מספק את המכוניות לתרגילים השונים, מה שהותיר את "הרכב האישי" מיותם וממתין בדריכות בצד. יתרון גדול למי שחושש לצמיגיו או סתם אינו מעוניין להשקיע כמה אלפי שקלים בגומי חדש.
שלב זה החל בנסיעה רגועה, בה זכו המשתתפים לתרגול אחיזה נכונה ותפעול נאות של ההגה. המדריכים, מיותר כמעט לציין, נדרשו להעיר ללא הרף. ראוי לציין כי פרק התרגול היה ארוך למדי (מה שיתגלה כמוטיב בהמשך), וכי כל אחד מהחניכים בקורס זכה למנת תרגול מכובדת עד לביצוע נכון ומדויק. ואז… חזרנו לכיתה.

עוד קצת תיאוריה

לאחר תרגול קצר במגרש חזרנו שוב אל הכיסאות. רעיון לא רע המאפשר הפוגות רצויות בין תרגול לתיאוריה. הפעם זכינו להסבר על מערכת הבלמים ו-ABS לקראת התרגיל הבא: בלימת חירום והתחמקות ממכשול. אחרי שיעור קצר (ושאלות ארוכות) חזרנו אל מקומנו הטבעי והרצוי, המכוניות.

בלי רחמים

כאמור, כלי הרכב במגרש שייכים למרכז וכפי שהגדיר זאת שי לביא: רכב השטח הטוב ביותר הוא רכב צבאי או שכור - כך גם לגבי המכוניות בתרגול. גם הרחומים שבנהגים דורבנו על-ידי צוות המדריכים לתרגל בלי חשש, מה שהתבטא בצווחות גומי מתענה שנשמעו בכל רחבי האזור. העיקרון פשוט: מאיצים למהירות בינונית, בולמים בעוצמה ומנסים להתחמק משלושה פילונים ששרועים על המגרש. הביצוע, את זה אתם מנחשים, היה פשוט קצת פחות.
מאחר שרובנו אינם חובבי פלסטיק דווקא, ואין לנו שום בעיה לדרוס פילונים, מתייצב שי לביא במסלול הנסיעה מאחורי הפילונים במטרה "להאניש" את התרגיל. על מנת להקשות עוד יותר על ביצוע נכון, דואג שי להורות רק ברגע האחרון על כיוון ההתחמקות הרצוי. אם להודות על האמת, למרות הסימפטיה הגורפת, ולנוכח הקושי בביצוע נכון, עברו בנו לא פעם מחשבות על המשך נסיעה בקו ישר…
אך חשוב לציין כי מרשים מכל היה פרק זמן התרגול. סיימת עם רכב אחד, תמשיך לשני. סיימת עם שני, אולי תנסה שלישי, זה שאינו נעזר ב-ABS? רוצה עוד קצת, למה לא. עדיין זקוק לתרגול, בזמנך החופשי אש. בקיצור, כיף לא נורמלי. כמובן שבמקביל תזכו להערות מצד המדריכים ואין שום ספק ש-practice makes perfect.

ושוב לכיתה

אחרי שפרקנו מהאנרגיה שהצטברה, חזרנו שוב - איך לא - אל הלוח. הפעם, הסברים מתקדמים על בעיית אובדן אחיזה. מושגים כמו תת-היגוי והיגוי-יתר הוסברו היטב, והיום אנחנו כבר יודעים מתי מחליק ה"אף" החוצה, מתי ה"תחת". נחמד היה גם לראות כיצד מגיע שי, בעזרת המשתתפים אגב, לפתרונות שנשארו - בינתיים לפחות - תיאורטיים בלבד. עוד סיגריה, עוד מספר בדיחות על האוכל שימצא דרכו החוצה במהרה במהלך התרגיל הבא ו… חזרה למגרש.

קרוסלה

את יום ההדרכה סיכמנו בתרגול אותן בעיות אחיזה עליהן שוחחנו בתיאוריה. כאן, על המגרש, בא לעזרתנו מתקן ה-Skidcar. אותו מתקן מוכר (עיין ערך קורס קודם) המאפשר בעזרת מערכת הידראולית לנתק זוג גלגלים נבחר מהקרקע ולדמות מצבים של תת-היגוי והיגוי יתר.
ושוב, ההרגשה דומה לנסיעה מטורפת בקרוסלה. המגרש הגדול מאפשר מהירות גבוהה יחסית והכיף בהתאם. אולם, מעבר לכיף עצמו, אנו זוכים לשיעור חשוב ב"קריאת המצבים" ובתיקונם - בעזרתו האדיבה של המדריך הרלוונטי.
כרגיל, אנחנו מתייאשים הרבה לפני המדריכים, שעושים רושם שאין להם כל כוונה להפסיק את התרגיל ולמחוק לנו את החיוך מהפרצוף. זמני תרגול ארוכים כבר הזכרנו? בכל מקרה, לאחר מכן, תוך שהם נאמנים למסורת, מזכירים לנו המדריכים כי הכביש אינו פיקניק ומקנחים בהחלקה בלתי נשלטת, על מנת שנפנים שיש לנו - בכל זאת ולמרות הכל - עוד מה ללמוד. מכניסים אותנו לפרופורציה כדי שנבין שהקורס הזה הוא רק התחלה.

מסביב

הקורס במרכז הישראלי לנהיגה מתקדמת נמשך כ-7 שעות. ההגעה למקום נוחה מאוד וצוות ההדרכה – הכולל במקרה זה את שי, אריה ואודי - מקצועי, סבלני ונחמד מאוד. הבחירה בהוראה לפרקים, הפורסת זמן לימוד תיאורטי לכל אורך היום, נראית לנו כשיטה מנצחת ומאפשרת בניית מתח ומנוחה לחלופין.
כאמור, זמני התרגול הארוכים רק מוסיפים לכיף, ולא פחות חשוב - לניסיון. בין המשתתפים ניתן היה למצוא בעיקר חברה צעירים, חובבי הגה ברובם, אם כי גם טלי בת ה-47 חלקה אתנו את החוויה לאחר ש"אולצה" על-ידי בנה בן השמונה-עשרה להגיע.
המכוניות שנכחו באזור היו בעיקר דגמים בעלי נטייה ספורטיבית ונראה באופן כללי, למרות שההתרשמות היא חד-פעמית, כי לכאן מגיעים בעיקר נהגים המעונינים להשתפר בתחום הנהיגה הספורטיבית - לא פלא בהתחשב בעיסוקים נוספים של המרכז, כמו סדנה לשיפורי רכב.
אולם, הבעיה הגדולה שלוותה אותנו במשך היום הייתה מסוג אחר לחלוטין - השמש. הקורס נערך במגרש ריק כשבתפקיד כיתה משמשת סככה ארעית. החום הכבד מקשה על הריכוז ובמקביל נעשית הישיבה במהלך השיעורים על כסאות פלסטיק. השירותים הקרובים נמצאים במרחק מספר דקות הליכה, מה שעלול להוות מגבלה מסוימת לבנות המין היפה.
אגב, את תפקיד ארוחת הצהרים הקלה מילאו פיתות, סלטים ונקניקים שהובאו למקום על-ידי שליח.
ועוד דבר אחד קטן ואולי אפילו חשוב. הקורסים נערכים רק במהלך השבוע, ולא בימי שישי. עובדה זו עלולה להתגלות כמגבלה של ממש עבור אלה שאינם מסוגלים לוותר ככה סתם על יום עבודה, או סתם אינם רוצים לקחת חופש.

סוף-דבר

ראשית, חשוב להזכיר כי בית הספר מקיים קורסים נוספים למתקדמים, ופרטים ניתן לברר במקום. חשוב גם לציין כי אם אינכם נרתעים משמש חזקה וחום מעיק, תמצאו בקורס הזה הדרכה מקצועית ברמה גבוהה מאוד, המלווה בזמני תרגול ארוכים וזמני המתנה קצרים.
זאת בנוסף לאוזן מקצועית, טיפים שאינם קשורים בהכרח לקורס עצמו והרבה אנשים הסובלים ממחלה דומה לשלכם. המחיר, 848 שקלים, נראה לנו מעט גבוה אמנם. אך מי שצמיגי מכוניתו יקרים ללבו, יעדיף כנראה לשלם מעט יותר ולהתעלל במכוניות והגומי המסופק על-ידי המרכז.