לאן נעלם אקסל רוז?

אקסל רוז בן ה-38, הוא כיום המתבודד המפורסם ביותר של הוליווד. מי שהיה בתחילת שנות ה - 90 הסולן של הלהקה המפורסמת ביותר בעולם, מסתגר מאז 94' מעין הציבור, למעט כמה גיחות יחצנות קצרות ומעצר אחד בפניקס. אופנוענים מגודלי שיער ונציגי חברות הקלטה מעונבים ניסו לערוך מסיבה ליום הולדתו האחרון באחת המסעדות המקסיקניות של הוליווד, אבל הוא אפילו לא טרח להגיע אליה. לפני כשלושה חודשים הוא הבליח קצרות לבמה במועדון"קאט קלאב" שבווסט הוליווד. הוא עלה לבמה עם גילבי קלארק, אחד מחברי "רובים ושושנים" לשעבר, ושר גירסאות כיסוי ל-“Wild Horses” ול-“Dead Flowers” של ה"רולינג סטונס". גיחה מוזרה ולא מובנת, אפילו לידידו קלארק, שבעצמו לא דיבר עם רוז כבר שש שנים.

איש מההרכב המקורי לא מנגן איתו, רוב הנגנים שהתחלפו במשך השנים לא מדברים איתו כלל והוא מבלה את רוב ימיו בביתו. עוזרת הבית שלו, בטה לייבס, עורכת בשבילו את כל סידוריו מחוץ לבית. אורח חייו אינטנסיבי, לילי, אבל בריא באדיקות. הוא מרבה לקרוא, להתעמל, להתאגרף ועובר כבר שנים ארוכות טיפולים דרך רגרסיה לגלגולים קודמים. הוא גם מלמד את עצמו לנגן בגיטרה ובמחשב. אז מתי נקבל אותו בחזרה?

תזכורת

בעידן בו מצעדי הפזמונים תקתקו פופ שמנוני, "רובים ושושנים" החזירו לשוק את תהילתו של הכסאח הבוטה. למרות שנראו כמו פרודיה מוטרפת על אגדת רוק-אנד-רול ידועה, הם היו רציניים ביותר. בטעם של חספוס אורבני בסיסי, ישיר ודחוס, הם הצליחו איכשהו לגרוף את העולם אחריהם, והפכו בסוף שנות ה-80 ללהקה הכי גדולה בעולם.

ב-94', הלהקה הוציאה את "The Spaghetti Incident” שכשל מסחרית עת הגראנג' הסיאטלי והפאנק-מטאל ה"פפרי" מיקמו את מעמדם כשיק התורן. הגודש הגס, הראוותני והאלים של “רובים ושושנים" הפך לאנכרוניסטי, וחיכוכים פומביים, תביעות משפטיות מצטברות וחילוקי דעות קשים בין החברים גרמו להתמסמסות הלהקה. חברי ההרכב מצאו את דרכם בפרוייקטים משלהם, אבל אקסל רוז החליט להתבודד.

הלהקה הוציאה אלבום אוסף של הופעות חיות, "87-93 GNR The Live Era", וסינגל מקורי אחד-"Oh My God"- כחלק מפסקול הסרט של ארנולד שוורצנגר- "End of Days". התגובות על ההבלחות הקצרות האלה היו מעורבות וחשדניות, והלהקה נעלמה מהעין הציבורית.

רוז נותר השריד האחרון של הלהקה ומתעקש עדיין לשאת את שמה, למרות שאיש מבין חבריה, המקוריים והמאוחרים יותר, כבר אינו פעיל בה. זה שש שנים מחכה העולם להבטחה הגדולה, אבל אקסל רוז הסתגר בביתו שבמאליבו והעביר את לילותיו בעבודה על פרוייקט חדש ושאפתני - "הדמוקרטיה הסינית". כל גיחה אל העולם הציבורי מעוררת ציפיית תם וגוררת אחריה אכזבה מצטברת. הסינגל “Oh My God” היה איתות ראשוני וחלקי לבאות. רוז צרח מעל התוהו ובוהו של הפלייבק כמו חיית רחוב מעל ערימת ג'אנק. הוא לא היה מדהים כגודל הציפיות ושנות ההסתגרות, אך רוז מבטיח שעדיין לא שמענו כלום, ושהפרוייקט המושקע הזה, שהוא עובד עליו באינטנסיביות כבר שש שנים, כנראה מתאים יותר לרוחה של המאה ה-21.

כלב מוכה?

האנשים הבודדים שפגשו בו משך השנים, וכן הדוקומנטים המשפטיים הרבים העומדים נגדו, מעידים על אישיות מורכבת, מופרעת, רגישה מאוד, אובססיבית ואבודה. מובי, אמן האלקטרוניקה המוכשר, שניסה לעבוד איתו ב-97' אמר למגזיו ה"רולינג סטון": "הוא נראה קצת כמו כלב מוכה... מאוד מסוגר מבחינה רגשית וקצת חשדן". חברים מספרים שהוא עדיין מאוהב בחברתו לשעבר, סטפני סימור, שנישאה בינתיים לאחר. מנהלו האישי, דאג גולדשטיין, טוען שהוא "פשוט לא אוהב אנשים בסביבתו". על עצמו מעיד רוז, שהוא לא יוצא הרבה למועדונים כי "אני בונה משהו לאט, ולא נראה שבחוץ יש יותר מה לחפש מאשר פה, באולפן ובבית".

בינתיים עברו 6 שנים, ורוז הספיק להוציא 6 מיליון דולר על אלבום שסיומו לא נראה באופק. בראיונות הספורים שהעניק רוז לציבור, במשך השנים הללו, הוא התעקש על כך שהוא "בונה משהו"; משהו גדול, מושלם, שיחבר את הניצוץ של "רובים ושושנים" עם טקסטורות מורכבות ועדכניות.

מי ששמע את השירים החדשים דיבר בשבחם. מנהל האמנים של חברת גפן אמר ש"הוא לא שמע עוד דבר כזה". "הרבה פעמים באתי לאולפן ולא ידעתי אם אוכל לבטא את עצמי", אמר רוז למגזין ה"רולינג סטון", "אם אתה מתעסק בעניינים שמדכאים לך את הצורה, איך תהיה בטוח שאתה יכול גם להביע את זה? באותו רגע אתה מרגיש פשוט שהחיים מסריחים. ואז אתה בא לאולפן ואתה מנסה לבטא את החיים המסריחים בדרך היפה הזאת".