בין יישוב להתנחלות
אולי יבוא זמן שבו ישאלו ישראלים את עצמם מהו בעצם ההבדל בין זכותנו על הנגב ועל הגליל ובין זכותנו על יהודה ועל השומרון
בחלוקים שברמת הנגב, בין ירוחם לשדה בוקר, בואכה המכתש הגדול, יתקיים היום טקס הנחת אבן הפינה ליישוב חדש.
עם גרעין מייסדיו הצעירים והנפלאים נמנים, לגאוותי הרבה, בני שיבי ורעייתו יפית. בטקס ינאם ראש הממשלה אריאל שרון, שישתתף היום גם באזכרה השנתית לראש הממשלה הראשון בשדה בוקר. כמה הולמת עליית יישוב חדש על קרקע הנגב את יום בן גוריון, וכמה שמח "הזקן" אם הוא רואה מאי-שם את הבתים הקטנים שניטעו בין הגבעות הצחיחות.
מבחינתי זוהי חגיגה נטו, בלי המועקה המסוימת המתערבבת אצלי בדרך כלל בשמחת ההתיישבות בארץ ישראל. בדרך כלל מכנים התיישבות זו "התנחלות", שהרי יישובים חדשים מוקמים בעיקר בחבלי יש"ע השנויים במחלוקת, וקשה לשמוח שמחה שלמה כאשר המעשה האדיר של הקמת יישוב מתקבל בחלק מן הציבור כמעשה של כיבוש פסול ופלישה כוחנית. אפילו ההתיישבות בחולות חלוצה שבמערב הנגב נתקלת היום בפרצופם החמוץ של מי שהשתוקקו למסור את האזור לפלסטינים "תמורת שלום". אך הנה הפעם אני מוזמנת לטקס הקמתו של יישוב "טוב", יישוב ולא "התנחלות", יישוב שאין כרגע עילה להוציאו אל מחוץ לקונסנזוס.
הפעם אין מי שטוען כי מדובר בכיבוש שטחיו של עם אחר: הכל מודים שיישוב רמת הנגב הוא כיבוש לגיטימי, כיבוש שממה כמו שהכרנו עד 1967.
שיבי ויפית וחבריהם עושים לכאורה בדיוק את מה שחבריי ואני מנסיהם לעשות ביש"ע בחצי היובל האחרון: מחברים בין מאוויים אישיים ובין צרכים לאומיים, בונים בית במקום שבו הבית הזה מסוגל לשנות את פני המציאות, ונוטעים באדמה קשה עצים שייתנו פרי מתוק גם לדורות הבאים. כלפי חוץ אף נראים ימיו הראשונים של היישוב בחלוקים ממש כמו ימיה הראשונים של התנחלות מצויה, כולל אי נוחותם של המבנים הזמניים, כולל הגנרטור החשמלי שצריך למלא את מכלו בסולר מדי ערב וכולל, כמובן, האחווה האינסופית והתרוממות הרוח. אבל אנחנו פעלנו על רקע רצח האופי שערכו לנו מתנגדינו האידאולוגיים, ומתיישבי חלוקים פטורים מהפרעות מסוג זה.
ההתיישבות ברמת הנגב חשובה היום מאותן סיבות שחשובה ההתיישבות ביהודה, בשומרון ובחבל עזה: הערבים משתלטים על אדמות הנגב בהתמדה, ובדיוק כפי שאי אפשר להבטיח את הישארותם של חבלי יש"ע בידי ישראל אלא על ידי ההתיישבות בהם, כך אי אפשר להבטיח את אחיזתנו בנגב אלא על ידי פיזור האוכלוסייה הישראלית גם לשם. בלא הצורך להתנצח עם התקושרת, להתווכח עם משרדי ממשלה ולהתגונן מפני ארה"ב, יוכלו החלוצים הצעירים של חלוקים להתרכז בהפרחת האזור, שבו הריכוז היחסי של היהודים הוא הנמוך ביותר בארץ. הם יוכלו לפתח קשרים מועילים עם הקיבוצים החילוניים הסמוכים, ועם העיירה ירוחם.
אם יצליחו שיבי ויפית וחבריהם במשימה שנטלו על עצמם, והנגב יתחיל להתמלא ביהודים, אין זה מן הנמנע שהקונסנזוס האופף אותם עתה יפנה את מקומו למחלוקת הפוליטית הקלאסית, כאשר הבדווים, העושים בנגב כבתוך שלהם זה שנים רבות וכבר היום מגדירים את עצמם רבים מהם כפלסטינים מן המניין, ירימו ראש ויתקוממו עד כדי אינתיפאדה. אולי יבוא זמן שבו ישאלו ישראלים את עצמם מהו בעצם ההבדל בין זכותנו על הנגב ועל הגליל ובין זכותנו על יהודה ועל השומרון, ואולי היישוב שבין ירוחם לשדה בוקר, בואכה המכתש הגדול, יכונה פתאום "התנחלות".
אבל היום חגיגה בחלוקים. היום חג לנגב. היום בן גוריון שמח, וגם אני.
