אמיר אשכנזי: "אנחנו אפילו לא בחצי הדרך למיצוי הפוטנציאל"

אמיר אשכנזי, רק בן 29 וצנוע במידה לא שגורה, מדבר על דילטיים, החברה שיזם והקים ביחד עם ד"ר נחום שרפמן, בעיניים נוצצות. קשה שלא להבחין שהוא נהנה מכל רגע.

אשכנזי יושב בקומה השנייה של בניין משרדים מפואר בשדרה החמישית בניו יורק. מהחלון נשקפת תנועת קונים שוקקת וממול הספרייה הציבורית של העיר, היכל השיש הציבורי המרשים ביותר במידטאון מנהטן. אבל הוא לא מסתחרר.

"אני נורא נהנה", הוא אומר, "אבל היה יותר טוב אם הבניין הזה היה בנתניה". בנתניה ייסדו אמיר אשכנזי ונחום שרפמן את דילטיים, כאשר בחודשים הראשונים פעלה החברה בבניין רעוע בכניסה למושב עין ורד. השבוע, שנתיים בלבד לאחר הקמת החברה, אשכנזי מוזמן לדבר בפאנל מיוחד על תעשיית ההיי-טק הישראלית בתערוכת "הרשת הבינלאומית 2000".

זו השנה הראשונה לקיום התערוכה ורשימת המשתתפים בה מרשימה. אחד הדוברים הראשיים יהיה נשיא לייקוס, שידבר על רכישת החברה על ידי טרה נטוורקס. יצטרפו אליו ראשי חברות מהעולם כולו. מישראל הוזמנו רק דילטיים ובבילון, שתי חברות הנתפסות כאן כמבטיחות במיוחד.

"דילטיים הוקמה בישראל, אבל אני לא לגמרי יכול לומר שהיא חברה ישראלית כיום", אומר אשכנזי. "הרבה דברים השתנו. חתמנו עסקות באירופה וביפן, והצורה שבה אנחנו עובדים, הדרך בה מובילים אותנו הפיתוח העסקי והשיווק היא לא ממש ישראלית. יש לנו טכנולוגיה ייחודית ומובילה, אבל אני לא יכול להגיד שאנחנו חברה טכנולוגית, אנחנו לא מוכרים את הטכנולוגיה".

אז למה אתם בישראל? לא היה נוח יותר להחזיק את החברה במקום אחד?

"אני חושב שישראל זה מקום מצוין למחקר ופיתוח, אבל חשוב לשמור על קווים מאוד ברורים בחלוקה בין הסניף האמריקאי לסניף הישראלי. כל עוד יש לך חלוקה ברורה וכל צד יודע מה האחריות שלו, זה עובד נהדר. במקרה של דילטיים זה עובד מצוין משתי סיבות: הראשונה היא החלוקה הברורה בהגדרות בין הצד האמריקאי לצד הישראלי והשנייה היא הצוות המאוד חזק ומוכשר בשני הצדדים, גם בצד של הטכנולוגיה וגם בצד של ניהול המוצר. כשיש הערכה הדדית והבנה ברורה של הגבולות, אז זה עובד טוב".

ברוב החברות האחרות רואים הרבה מתחים בין השיווק לפיתוח.

"מדי פעם יש בעיות תקשורת, אבל בסך הכל אני מעדיף את המצב הקיים על פני מצב שהיינו יושבים כולנו בקומה אחת. יתרון אחד זה שדן ציפורין (מנכ"ל ונשיא דילטיים, ר.ג) לא מבזבז הרבה מהזמן שלו על בעיות אופרציה ועל בעיות טכנולוגיה. הטכנולוגיה היא כלי בידי הביזנס לשם הרצת החברה קדימה, היא לא מובילה. ההפרדה הזו יוצרת סביבה נקייה מרעשים, ונותנת לסניף האמריקאי להתמקד בביזנס ולא להתפזר".

אתה המנהל הטכנולוגי, האגף הטכנולוגי בארץ, אז מה אתה עושה פה?

"שאלה מצוינת", צוחק אשכנזי. הוא מתיר לעצמו זמן למחשבה ועונה בזהירות. "אני רואה את עצמי אחראי לחלוקה בין דילטיים ישראל לדילטיים אמריקה", הוא אומר לבסוף. "תפקידי לשמור על יחסי עבודה, לשמור על התקשורת. לא כל התקשורת עוברת ישירות דרכי, אבל אני מוודא שהצינורות פתוחים ועובדים, שיש יחסי עבודה תקינים.

"חלק אחר של העבודה שלי, הוא לתת תמיכה טכנולוגית למחלקות אחרות - ללוות את אנשי הפיתוח העסקי לפגישות, לתת תמיכה למחלקת השיווק. אם תרצי, אני השגריר הישראלי פה, ואני קצת השגריר האמריקאי בישראל. אני סופג מה החבר`ה כאן רוצים, מבהיר למה הם מתכוונים, איפה הלחצים, מה השוק רוצה, מה השיווק רוצה. אני עושה את זה בעברית, בלי פערים תרבותיים, עם מנהל הפיתוח ועם החבר`ה בישראל.

"בשורה התחתונה אני מאוד מרוצה מאיך שאנחנו עובדים כחברה בינלאומית. עכשיו אנחנו עושים אינטגרציה גם עם דילטיים אירופה, ועובדים עם חברות טכנולוגיות אחרות ביפאן. האתגר שלנו הוא לעשות רפלקציה של היחסים הטובים האלה לעוד מערכות יחסים עם חברות בינלאומיות, לעבוד בצורה יעילה".

יש עדיין יתרון לדילטיים בהחזקת מרכז פיתוח בישראל?

"יש עדיין יתרון, אבל אני יכול להגיד שהוא נשחק במשך השנים. בשנתיים האחרונות לא נהיה יותר קל להשיג אנשים בארץ. בסך הכל מדובר בחדשות טובות לתעשייה בישראל, אבל זה עושה את החיים שלנו כמפעילי מרכז פיתוח בישראל יותר קשים. אני חושב שדילטיים היתה גדלה הרבה יותר מהר אם היינו מצליחים לשכור אנשים בקצב שאנחנו רוצים. ישראל היתה ונשארה מקום שקל למצוא בו אנשים יחסית לארה"ב, אבל אני חושב שהדברים האלה משתנים.

"יש כאן פחות חברות ישראליות ממה שהייתי רוצה לראות, כישראלי וכציוני. אני חושב שאפשר היה להעצים את התופעה הזו עם קצת תמיכה בישראל בנושא של כוח אדם, כי אני חושב שהעניין הזה בעייתי לא רק בשביל דילטיים, אלא בשביל הרבה מאוד חברות בישראל.

"יכול להיות שנדרשת פה אפילו מעורבות ממשלתית. אפשר היה, למשל, לדאוג להשכלה גבוהה במחירים הרבה יותר נמוכים, שתהיה זמינה יותר לאנשים במקצועות טכנולוגיים. יש לתעשייה הזאת מספיק ערך מוסף לישראל, כדי להצדיק תמיכה כזו".

אתם שוקלים להעביר את מוקד הפיתוח לארה"ב?

"לא כרגע, אבל יכול להיות שעם רכישת חברות נוספות יהיו לנו מרכזי פיתוח נוספים, כאלה שכבר קיימים ופועלים תחת השותפים שלנו, שיצטרפו למעגל הפיתוח".

אתה נהנה לעבוד כאן?

"מבחינת התפתחות אישית של הקריירה זה פחות או יותר התגשמות של חלום, כי הדברים באמת קורים פה. אני מרגיש שאנחנו מתקדמים מהר מאד. אנחנו מזיזים את הביזנס קדימה בצורה מאוד מרשימה, והרבה מהדברים האלה מכוונים מפה. לכוון את כל הצי הזה הופך להיות יותר ויותר מאתגר ככל שהסיפור גדל, הופך לבינלאומי ומורכב.

"יחד עם זאת, יש געגועים אישיים שלא קשורים להתפתחות הקריירה ולא להתפתחות הביזנס. משהו בפנים שאומר, `זה כיף וזה תענוג וזה קריירה, אבל זה לא הבית`, ומתישהו צריך לחזור גם הביתה. אני לא חושב שבעוד שלוש שנים תראייני אותי פה".

אתה יושב במקום הכי מבוקש ונחשב בעולם.

"זה לא משנה כלום. האמת היא שהייתי מעדיף שהמשרד יהיה בנתניה. זו לא היתה הפנטזיה שלי לבוא לכאן. חשבתי שזה חשוב לעסק שאהיה כאן. החלום זה העסק, השדרה החמישית לא אומרת לי כלום.

"העבודה עצמה היא הכי מרתקת בעולם, כי אני שותף בהנהגה ובהובלה של הדבר הזה. אני מתרגש לבוא לעבודה. אני לא בא לעבודה ביום ראשון, כי הילד שלי יותר מרגש אותי, אבל אני בא ביום שני בכיף ועובד עד מאוד מאוחר".

העובדה שאתה ממייסדי החברה משמעותית?

"אני בטוח שכן. זה גורם לך להתערב בכל תחום. כשלוקחים אותך להיות מנהל טכנולוגי אתה עושה את העבודה, אבל כשאתה המייסד, הכל חשוב לך כי זה הבייבי שלך. חשוב לך השיווק וחשוב לך המוצר וחשוב לך העסק. זה כמו מגדל לגו ענק שאני בניתי וחשוב לי שהוא ימשיך להיבנות יפה. ההצלחות של החברה מרגשות אותי. מעבר לכך, עוד לא השגנו את המטרה. דילטיים נמצאת במקום מצוין, אבל לפי דעתי אנחנו אפילו לא בחצי הדרך למיצוי הפוטנציאל של החברה".

מה שאתה רואה היום הוא מימוש החלום שלכם?

"השאיפות שלנו היו מאוד גבוהות מההתחלה. מההתחלה רצינו לבנות את אחת מחברות האינטרנט הגדולות בעולם, לא בישראל. לא עוד חברת אינטרנט ולא למכור אותה אחרי חודשיים. מה שלא חזיתי מראש הוא הפוטנציאל שיש מאחורי התחום הזה של קנייה השוואתית. ידענו שהוא גדול בהתחלה אבל הוא עצום וענק הרבה יותר ממה שחשבנו, ואם אתה ממנף את העסק שלך בעוד כיוונים, אז יש אפילו עוד הרבה יותר להשיג".

ומה עם יציאה מהחברה?

"עוד לא מדברים על זה".

אתה רואה את עצמך מוכר את חלקך ויוצא מהחברה?

"כן, אבל לא בשלב הקרוב. כשנמצה את פוטנציאל הגדילה של החברה עד תום, אני אחפש לעצמי עסק אחר".