פורסט גאמפ הישראלי

תרשו לי לרגע להיות פוליטיקלי בלתי-קורקטית ולומר שהדבר האחרון שמתחשק לראות בימים עמוסי התרחשויות מדממות הוא סרט עצוב על צרות של אחרים. אבל מי שיצלח את הדקות הראשונות בסרטו של צביקה וולוך, "חיים לב - סיפורו של אלוף עולם" (הערב, ערוץ 1), סביר שיישאר עד הסוף וגם יקבל פרספקטיבה מעניינת של חיים שפויים ולא מקולקלים מבעד לעיניו של חיים לב, חבר נבחרת הטניס לנכים של ישראל.

סיפור חייו של חיים לב מורכב מהחומרים שעושים טלנובלות לכל-כך מצליחות, והסרט לוחץ בדיוק על הנקודות הנכונות - אלו שיגרמו לך ללוות את הסיפור, ברגע שנכנסת אליו, מתחילתו ועד סופו. לב נולד כילד בריא, ולאחר ניתוח גב פשוט יחסית בגיל העשרה הפך לפגוע שלוש גפיים המרותק לכסא גלגלים לשארית חייו. סרטו של וולוך מלווה, לאורך שנתיים, שני סיפורים מקבילים: האחד - השתתפותו של לב בגביע העולם בטניס לנכים; והאחר - סיפור האהבה בינו לבין שרון ביטון, בחורה בריאה יפהפיה שמתאהבת בו למורת רוחם של הוריה. וולוך מלווה את לב על המגרש בהכנות למשחקי גביע האומות בניו-יורק, מלווה אותו עם שרון במועדונים ובבית, ושומע משניהם על ההתמודדות עם אי הסכמתם של הוריה לקבל את הקשר.

הסרט לא חף ממניפולציות של בימוי, עריכה ואפקטים, אבל הסך הכל מגולל סיפור על התמודדות אמיתית עם קשיים ודעות קדומות, ולא רק עם נכות. קצת כמו פורסט גאמפ, חיים לב מלמד את הצופה משהו על היכולת לאהוב ממקום נקי ובלתי שיפוטי באופן ההופך את האוהב לאדם מאושר יותר. מכיוון שהטלנובלה הזו היא, לפני ואחרי הכל, אמיתית, קל לסלוח על מעידות בבימוי ולהעריך את הבחירה הנכונה של סיפור וגיבורים. כמו בחיים, גם ב"סיפורו של אלוף" הניצחון לעיתים מלווה באכזבה. למרות שעל פניו מדובר בנושא מורכב ולא מלטף, סרטו של וולוך הוא סרט אופטימי והיוזמה של ערוץ 1 למקם אותו ברצועה שבועית מבורכת. שווה בדיקה.

"חיים לב - סיפורו של אלוף עולם", יום ב', 22:35, ערוץ 1