יש לך משהו למכור? יש לנו מקום בשבילך

בקרב יודעי דבר, המושג "מסחר אלקטרוני" הפך לסוג של אוקסימורון, מושג וסתירה בתוכו. משהו בדומה למושגים "טוהר הנשק", או "אש ידידותית". הסיבה פשוטה: פעילות המסחר האלקטרוני בארצות הברית ובאירופה מקיפה אחוזים ספורים בלבד מכלל פעילות המסחר. בישראל, המסחר האלקטרוני כמעט ואינו קיים.

זאת, למרות שפורטלים שתחום פעילותם עסקים לצרכנים (B2C) כמו פורסייל, אולסייל, שופי, וקניון 522 משקיעים מאמצים ניכרים ומתגברים בפיתוי הגולשים לבוא ולרכוש, באבטחה מוגברת, במבצעים מפתים ומסלולי רכישה שונים.

אתרים עם גב כלכלי חזק, כמו P1000 שנהנה ממימון בנק הפועלים, יורוקום וסופר פארם, והאתר העתידי XXL, שנהנה מהגב הכלכלי של דיסקונט השקעות (שחולשת גם על נט-אקשן הוותיק, באמצעות נטוויז'ן), עשויים לשנות את מאזן הכוחות בשוק. אבל האם הם יביאו את הבשורה, ויגרמו לישראלים לקנות ברשת?

נהוג להניח, ששוק האינטרנט בישראל מפגר אחר עמיתו האמריקאי בכ-18 חודשים. אבל, כאמור, באופן יחסי, גם מעבר לים, לא מצא הכסף הגדול את דרכו למסחר האלקטרוני.

זה פשוט לא כיף

לכאורה, המעבר מקניות בעולם האוף ליין למסחר האלקטרוני הוא פשוט. על מנת לרכוש באינטרנט, צריך רק לגלוש לחנות מקוונת ולבחון את המוצרים במחלקה הרצויה. אבל במציאות, אתרי מסחר סובלים ממבחר מגרעות: מלל מעייף ואינסופי, חוסר אפשרות למשש את המוצרים, היעדרותה של תקשורת בין הקונה למוכר, הטכנולוגיות המשמשות לרכישה מסורבלות ולא ידידותיות מספיק, הגולשים חוששים למסור את כרטיס האשראי שלהם ברשת. העליצות של לצאת מחנות עם מוצר עטוף באריזה עם סרט נפגמת, וכדי לרכוש צריך למלא טופס ארכני במקום לשרבט חתימה על פיסת נייר.

הפתרונות נמצאים בדרך. האינטרנט המהיר יביא לנו אתרי קניות עתירי וידאו וקול. חוק חתימה אלקטרונית, שצפוי לעלות לאישור הכנסת בקריאה שניה ושלישית, עם חזרתה מהפגרה, יאפשר לאמת את זהותם של הצרכנים המבצעים רכישה באינטרנט ויעגן בחוק את מחויבותם לרכוש, כמו גם יסייע לצרכנים לבטוח במוכרים.

נאפסטר של המסחר

שאלת המפתח, שנותרה פתוחה, היא האם הקהל הרחב ינהר בהמוניו לקניוני הענק המקוונים. יש אנליסטים שטוענים שהאינטרנט לעולם לא יהיה זירה משמעותית של עסקים לצרכנים. על פי טענה זו, האינטרנט תגזול מזמן הפנאי של יותר ויותר גולשים ומרבית הקשרים החברתיים יתנקזו אליה, אך מיעוט של הגולשים יעדיפו לרכוש בה.

דומה, שהתאגידים שוכחים את הצרכנים בדהירתם אל הרשת. הצרכנים ברשת הם, קודם לכל, גולשים. הקהילתיות נטועה חזק בבסיס תוכנות ושירותים שהגולשים "אוהבים", כמו איי סי קיו של מיראביליס או נאפסטר.

"נאפסטר" מבוססת על מודל תקשורת שקרוי Peer to Peer (ובקיצור P2P), לפיו כל צד מחזיק ביכולות טכנולוגיות שוות בעוצמתן. במקום צרכן-גולש מול קמעונאי ענק כמו אמזון, שמונע על ידי מאות עובדים ומחשבי על והוא הכל מלבד "אנושי", תקשורת Peer to Peer מפגישה גולשים מול גולשים הם פועלים מהמחשבים האישיים שלהם ומנצלים יכולות בסיסיות של הרשת. היא אדישה למעמד של "צרכן" או "מוכר".

ממביז (Membiz) היא תוכנה חדשה המבקשת לעשות למסחר האלקטרוני את מה שנאפסטר עשתה למוזיקה הלא מקוונת. התוכנה, שניתנת להורדה מהאינטרנט, מאפשרת לקונים ומוכרים למצוא אלו את אלו בבאזאר מקוון על פי תחומי עניין, לעיין בפרטי המוצר, לשלוח הודעות, לצ'טט, ולהתמקח על המחיר.

אפשר גם להתמקח

את התוכנה כתב מהיסוד המתכנת פיליפ ארטשטיין, 38, שגייס לחברה את אחיו, סטיוון, 31. בחודש מרץ הם הקימו את חברת "ממביז" ובאמצעות חבר הם יצרו קשר עם יוסי ורדי, שהרעיון מצא חן בעיניו והוא השקיע בו סכום צנוע, באופן יחסי, של 100,000 דולר.

לפני כחודש וחצי השיקו תשעת עובדי החברה גרסת בטא, מבוגגת למדי ונעדרת תכונות חשובות. "אחרי שיוסי ורדי בדק את הבטא הוא התקשר אלינו ושאל: 'השתגעתם? אפילו קטיגוריות בסיסיות של חיפוש מוצרים לפי מדינה ועיר אין בתוכנה'", מספר סטיוון. התוכנה נגנזה לטובת זמן פיתוח נוסף.

בדיקה ראשונית של הגרסה הראשונה של "ממביז", שהושקה עם פתיחת תערוכת "קומדקס", מגלה שהשימוש בה פשוט ונעדר באגים מהותיים. למרות זאת, תכונה חשובה כמו שליחת קבצים למשתמשים אחרים נעדרת מהתוכנה, שלאחר התקנתה לא יושבת במגש המערכת. מפתחי "ממביז" כנראה סומכים על להיטות הרוכשים הפוטנציאליים שתביא אותם לפתוח את התוכנה שוב ושוב.

המשתמשים יכולים לגלוש על פי קטיגוריות ותחומי מסחר, לראות תצלום של המוצר, לקרוא פרטים על המוכר, לשאול אותו שאלות אם הוא און ליין ולהתמקח על המחיר, בדיוק כמו בחיים.

כל דף קטיגוריה מציג את המוכרים והקונים שנמצאים און ליין ובודקים את הסחורה בדף, את רשימת המוצרים המיועדים למכירה, שניתן לסדרם לפי המחיר, מיקום המוכר, וכו, ואזור צ'ט כללי, שאפשר לנהל בו גם שיחות פרטיות, ב'לחישות'.

לחיצה על מוצר מאפשרת לקרוא פרטים נוספים על המוצר, לעיין בכרטיס הביקור של המוכר, לעיין במוצרים אחרים שלו, לשלוח לו הודעה או לצרף אותו לרשימת החברים. אם המוכר און ליין המוצרים שלו מופיעים בירוק ואפשר לצ'טט אתו און ליין, בטקסט או בקול.

ממביז היא תוכנה פרו צרכנית אך פועלת גם לטובת קמעונאים קטנים. במקום להשקיע כסף רב בהקמת אתר ושדרוגו, הם יכולים לפרסם בקלות מוצרים למכירה, בעזרת כלי תוכנה, ולהפנות באמצעות המוצר לאתר אינטרנט שקשור אליו.

היעד העיקרי: נוער

את שלב הקנייה הותירו מפתחי "ממביז" לאוף ליין. אי אפשר לרכוש באמצעותה, ופרטי חשבון בנק או סיכום פרטי העסקה יכולים להתבצע בטלפון. "לא פנינו לכיוון של גביית עמלות מרכישות כי החזון שלנו אנרכיסטי למדי", אומר ארטשטיין, "אנחנו מאמינים בחופש של הגולשים.

מי שיתעצל להוריד את התוכנה יוכל לדפדף בבזאר המקוון גם דרך אתר האינטרנט של "ממביז". הדפדוף בקטגוריות השונות מעורר תחושת בדידות. דפי הקטיגוריות, שרובם ריקים ממוצרים, חושפים אחת מהבעיות המרכזיות של "ממביז".

"המודל שלי הוא להביא כמה שיותר משתמשים לתוכנה", אומר סטיוון, "ואת זה ננסה לעשות דרך אתרים כמו Zdnet ו-Tucows". ארטשטיין תולה תקוותו בצעירים ונתלה באילן של נאפסטר. "הנוער הוא הדלק שמניע את האינטרנט. אנחנו מתמקדים בו ומקווים שהוא ישתמש בנו כמו שהוא משתמש בנאפסטר או איי סי קיו", הוא אומר. עבור הצעירים הקימו "ממביז" זירה נפרדת בבזאר, שמתמקדת בפוקימונים, סרטים, ציוד ספורט, ומשחקים.

השימוש במושגים כמו "דמוקרטיה ברשת" בחזון החברה שמופיעה באתר, והממשק ההייפי, מרמזים על כך שממביז בונים על הצעירים עם ה-MP3 ושאר הרעיונות שהמבוגרים לא כל כך אוהבים. "שקיפות, זמינות ושיוויון לכל", הוא המוטו הרשמי של ממביז.

חזון נחמד, אפילו תמים, יגידו אנשי העסקים, שסבורים שהמודל של צבירת מאגר משתמשים כבר אינו מספיק היום. ל"ממביז" אין עדיין תוכנית עסקית, אך הם מעלים אפשרויות כמו מכירת קטיגוריות שלמות לחברות, עידוד פרסום מאופיין ועמלות.