הארי הארי, הארי פוטר

הארי פוטר. כל העולם בקדחת הארי פוטר. מכרה מהונגריה מדווחת שהיא כבר לקחה את הילדה שלה לראות את הארי פוטר, אין גיליון עיתון יומי בלי ידיעה שקשורה להארי פוטר, ואפילו חקייני שמעון פרס ב-Ynet שמים עכשיו משום מה בשפתיו של הפוליטיקאי הותיק את צמד המילים "הארי פוטר". אז עכשיו קבלו גם את משחק הארי פוטר, או "הארי פוטר ואבן החכמים: המשחק (TM)".

המשחק הראשון של הארי כבר שבר לדעתי שיא או שניים בזה שהוא מכר משהו כמו 5 מיליון יחידות בשבועיים הראשונים לצאתו. למרות זאת, הוא לא עומד לשבור שום גבולות כמשחק. מדובר במשחק אסתטי, נעים וכשיר טכנית, שעושה את העבודה בלי המון השראה (גנבתי את הניסוח הזה ישר מביקורת על הסרט, למעשה). לכן אין לגיימרים רציניים מה לחפש כאן - מדובר בתוסף פוטר נחמד לחובבים בגילו של הקוסם הצעיר (11 פלוס מינוס) או לשחקנים מתחילים. מנוסים יותר ימצאו את החוויה טריוויאלית.

להיות הארי פוטר

המפתחים של המשחק בשביל Electronic Arts בחרו לעשות אותו בתבנית משחקי פלטפורמה תלת-ממדיים, כמו נגיד Rayman 2 (אבל אין מה להשוות). ככה יוצא שהארי, שמתחיל את המשחק באולם הכניסה לבי"ס לקסמים הוגוורטס ביום הראשון ללימודים, מבלה לו את שנת הלימודים בריצה במסדרונות ומדרגות בית הספר, בהרבה קפיצות מבלוק לבלוק (מישהו ידע שהכשרה של קוסם דורשת כל כך הרבה אימוני ספורט?), בפתרון חידות פשוטות, ולסיום, בקצת קרבות עם יצורים מעצבנים כמו הילד הזה, מאלפוי, צמחים אוכלי אדם, גמדונים וכמובן וולדמורט אתם-יודעים-מי.

הגרפיקה חדה, צבעונית ומעבירה יופי את אזור בית הספר ואת הדמויות הראשיות. הם רובם שם - הארי (ברור), הרמיוני, רון, נוויל, התאומים, האגריד, מאלפוי, גויל, פרופסור ק-ק-ק-קווירל וסנייפ ("פרופסור סנייפ, הארי") - וקל לזהות אותם. הם גם מדובבים באיכות אלף-אלף, כמו סרט, וזה מרגיז כשחושבים על כל המשחקים ההרבה יותר שאפתניים שמכריחים אותנו לסבול מדיבוב זול שהוקלט במרתף ע"י האחיין של המתכנת. המוזיקה גם היא מצויינת.

רמז של קסם

יש במשחק כמה רגעים שמראים פוטנציאל להתרומם אל מעבר לשגרתי, אם היו קצת מלטשים אותם ומכניסים בהם יותר תוכן. מרדף המטאטאים האווירי אחרי מאלפוי גרם לי בשניות הראשונות לומר בקול "אני במלחמת הכוכבים!", אבל הוא קצר, פשוט וקל מדי (כמו כל דבר במשחק). קטע הבריחה מהטרול בולט לטובה גם הוא, כמו גם החלקים שבהם צריך להתגנב למגדל בעזרת גלימת ההיעלמות תחת עיניהם (בעצם, אוזניהם) הפקוחות של פילץ' המניאק וגברת נוריס. שיעורי הקסם שדורשים מהשחקן לחזור על דפוס תנועה של השרביט במהירות ודיוק הולכים וגוברים הם גם טאץ' נחמד, שננטש ללא פיתוח ממשי.

קוסם לבן, עבודה שחורה

למרות מספר חלקים יוצאים מן הכלל, את רוב המשחק תבלו בקפיצות ובדחיפת בלוקים ופתיחת דלתות בעזרת קסמי "פליפנדו" ו"אלוהמורה". פאזלים עם בלוקים יצאו מהאופנה לפני שנתיים בערך, אבל מישהו שכח לומר את זה ל-Electronic Arts. אלה שכאן הם פשוטים ביותר וחסרי דימיון, יותר עבודה שחורה מגירוי האינטלקט. לפתוח דלתות ותיבות זה נחמד עד הפעם השלישית, אבל מה בדיוק כיף בללכת ולצעוק "אלוהמורה" כל חמש שניות? פתחת דלת אחת, פתחת את כולן, וזו האמת. אפילו קסם שטומן בחובו כל-כך הרבה שימושיות משעשעת ויצירתית כמו "וינגארדיום לביוסה" (הרמת חפצים מרחוק), המשחק מבזבז על קלישאה משחקית (מלאכותית ביותר) כמו הרמת בלוקים והנחתם על לבנים רגישות ללחץ. לא חבל?

לאן נעלם האופי הג'ינג'י? (מהצד של האמא)

עוד כמה דברים שאכזבו אותי בשנתו הראשונה של פוטר בעולם הדיגיטלי: למרות שהמשחק מציע די הרבה מקומות סודיים למצוא, הם לא מכילים שום דבר מעניין מעבר לסוכריות בכל הטעמים של ברטי בוטס, אותם אוספים במשחק בלי מטרה של ממש, עד שמרגישים כמו דמבלדור בצעירותו, אחרי הסוכריה המפורסמת בטעם קיא. אכזבה נוספת טמונה בדמותו של הארי - הטיפוס העצמאי והעומד על שלו מהספר הפך למאריונטה ברגע שהעבירו אותו לשליטת שחקנים, והא כמעט ולא אומר מילה (מלבד לצעוק קסמים) עד שלבי הסיום. אפילו נוויל שם אותו בצל. ציפיתי גם לאפשרות לחקור ביסודיות את הפינות האפלות של הוגוורטס, אבל המשחק מגביל את השחקן לחלק קטן מהמוסד היוקרתי בכל פעם, ואין הרבה אם בכלל מקום לחקירה. בנוסף, ראוי להדגיש שוב - לכל שחקן מנוסה רמת הקושי של 90 אחוזים מהמשחק תהיה מעליבה, וזה לא עוזר שהוא קצר מדי. לעומת זאת, שרשרת האתגרים לקראת הסוף, הנאמנה למדי למקור, מהווה בחינת גמר מלהיבה יחסית, ואפילו מאתגרת קלות בנקודה או שתיים. וחוץ מזה, אפשר להרגיש כמו גיבורים כשתופסים את הסניץ' בקווידיץ', בעוד לי ג'ורדן, הפרשן שלכם להיום, מנסה להישמע אובייקטיבי תוך כדי צרחות "הארי פוטר עשה את זה!".

נתונים נוספים

Harry Potter & The Sorcerer's Stone

פותח ע"י Know Wonder, משווק ע"י Electronic Arts, מופץ בארץ ע"י הד ארצי

מחיר רשמי - 199 שקלים

ציון ביקורות ממוצע - 68

דרישות מערכת: פנטיום 2 ומעלה, 64 מגה זיכרון, כרטיס תלת-ממד