מוחמד בכרי: "ישראל המדינה הגזענית בעולם"

ערביי ישראל הפגינו אתמול (יום ב') נגד ממשלת ישראל זה היום הרביעי ברציפות. המאבק, הלא צפוי לכאורה של ערביי ישראל, דווקא נצפה על ידי שורת אנשי תרבות ורוח ערבים שמכירים את בעיות הקיפוח של הסקטור הערבי מקרוב.

"אנחנו אזרחים במדינה שעושה לנו טובה שהיא מקבלת אותנו בה", אומר ל-ynet השחקן מוחמד בכרי. "זו מדינה יהודית ואני צריך להזדהות לא רק עם הכותרת הזו אלא עם המהות - עם כל מה שזה אומר".

מוחמד בכרי, שחקן תיאטרון וקולנוע ידוע, מתגורר בכפר אל באנה שבגליל, מרחק קצר מכרמיאל. אתמול החליטו תושבי הכפר לצעוד מהכפר לעבר הכיכר הסמוכה ולהפגין בה. לטענת בכרי, להפגנה היה רישיון משטרתי והמשתתפים נשאו שלטים עם סיסמאות נגד עוול וקיפוח.

מאוחר יותר, לדברי בכרי, התחממה האווירה, "הצעירים שבחבורה החלו ליידות אבנים בשוטרים ובקבוקים החלו לעוף באוויר". בכרי, שהגיע להפגנה עם בנו הקטן, החליט, בלב חצוי, באותו שלב לחזור הביתה, "לא נתתי לבני לזרוק אבנים והרגשתי שאני משקר לו ולעצמי", הוא מודה, "כי אם הייתי בגילו, הייתי זורק אבנים בצומת".

בכרי טוען כי "למרות מה שאומרים כאן על הדמוקרטיה - ישראל זו המדינה הגזענית ביותר בעולם", ומוסיף, "אני אמנם מקווה שהמהומות האלה יסתיימו עוד היום, אבל במקביל, אני שואל את עצמי – האם דרך האיפוק והאמונה בדו קיום שבה הלכנו עד כה היתה הדרך הנכונה? יכול להיות שכבר מזמן היינו צריכים לצאת במאבק מזויין כדי לקבל את הכבוד שמגיע לנו".

בכרי, מודה כי הוא אינו יכול להצביע על נקודה בה נגרם לו עוול בחייו המקצועיים, "אני מדבר בשם הפועלים ופשוטי העם", מחדד בכרי את דבריו, "אני לא מופלה לרעה, כי אני שחקן ידוע".

"לא הפסקתי לבכות משידור תמונות הילד ההרוג"

עיניו של השחקן בסאם זועמוט, ("המסעדה הגדולה"), הפכו בימים האחרונים למקוה מים.

תמונות הילד הערבי שנהרג, גרמו לו לקוצר נשימה, "אני חושב שבסוף אני אלך לבית חולים", הוא אומר.

"יש לי קוצר נשימה מהרגע שראיתי את התמונות. שידרו את זה שוב ושוב ואני צפיתי בזה שלוש או ארבע פעמים. הילד נהרג בידיים של אבא שלו. בדם קר ירו בו? איך יכול דבר כזה לקרות?" הוא מקשה.

על שיתוף הפעולה בין ערביי ישראל לפלסטינים - אומר זועמוט כי אינו מתפלא או מופתע. "הם הרי בני העם שלנו. הם חלק בלתי נפרד מאיתנו. גם אתם טוענים שיהודי מאתיופיה הוא יהודי ומביאים אותו לכאן ומשקיעים בכך מאמצים רבים", טוען זועמוט.

והדו קיום, מה איתו?

"דו קיום אני מפרש בצורה אחת. דו קיום הוא שלום אמיתי בין שני עמים שיכולים כתוצאה מכך לחיות זה לצד זה", קבע זועמוט. "בין ישראל לירדן יש שלום ויש חילופי שגרירים, אבל אין דו קיום כי אין שלום אמיתי ואין קשר".

"החידוש הוא רמת ההקרבה של ערביי ישראל"

בספרו של דוד גרוסמן "נוכחים נפקדים", דיבר חבר הכנסת עזמי בשארה, ראש סיעת בל"ד, על היעדר מאבק מצד ערביי ישראל. "זה נובע בעיקר מההרגשה שזו לא המדינה שלנו. אנחנו זרים לה. אז מה נמחה? למי בכלל יש ציפיות מהמדינה הזאת? מי אמר שהיא אי פעם תיתן לנו שיוויון?" אמר בשארה לגרוסמן.

אמש אמר חבר הכנסת בשארה ל-ynet כי "מה שחדש באירועים האחרונים זה רמת הנכונות להקריב עבור מסגד אל אקצה". בשארה טוען כי ערביי ישראל מקופחים בכל תחום, "יש לנו הרגשה של זרות וריחוק. המדינה הזו נועדה ליהודים ולא לערבים. עד עכשיו הם יצאו פה ושם להאבק על דברים שנוגעים להם. עכשיו הם יוצאים לראשונה לרחובות בגלל הנושא הפוליטי. עד עכשיו הראתה התקשורת רק את הדיכוי בשטחים".

עזמי בשארה, פוליטיקאי משופשף, טוען שצפה את העלייה בנכונות השטח לצאת ולהתקומם. בשארה: "מהמגע עם האנשים בשטח הרגשתי שהרעיון צובר תאוצה. ראינו עלייה של הנכונות להילחם. עכשיו קשה לדעת איך זה יסתיים".